ביקורת ספרותית על עדיין אליס מאת ליסה ג'נובה
ספר מעולה

---

גם אם התמזל מזלכם ואינכם עדים לשקיעתו המיוסרת של מישהו קרוב למצולות מחלת האלצהיימר, יש סיכוי גדול שהספר הזה ירתק אתכם. הוא כתוב היטב, ועל אף שהעלילה די ברורה כבר מן ההתחלה (כמו בחיים), לא יכולתי לעזוב את הספר עד שסיימתי.

הספר מתאר את שלבי המחלה מפי אליס החולה עצמה. אנו עוקבים אחרי התחושה שלה שמשהו משתבש, אחרי ההכחשה הראשונית, גילוי המחלה והסתרתה מהסביבה, הדרך בה בן הזוג מנסה להתמודד, תגובות הילדים והקולגות לעבודה, החיפוש הנואש אחרי משהו שיכול לעכב את המחלה.
אליס היא פרופסורית לפסיכולוגיה, המרצה על קוגניציה ושפה באוניברסיטת הארווארד. עם התקדמות המחלה היא נאלצת לעזוב בצער את עבודתה כמרצה, אך הרצאתה בכנס לחקר מחלת האלצהיימר המובאת לקראת סוף הספר היא כנראה ההרצאה המשמעותית והמרגשת ביותר שנשאה בחייה.

אליס אומרת שללא היסוס הייתה מחליפה את מחלתה במחלת סרטן. אילו הייתה חולה במחלה ממארת היא הייתה זוכה לאהדה מן הסביבה. אנשים היו רואים בסימני המחלה על גופה אות לנחישות וגבורה בהתמודדות עם המחלה, ואילו מי שלוקה באלצהיימר מנודה מן הקהילה וניסיונותיו הנואשים להיצמד לשרידי הדעת אינם זוכים לאהדה. להפך - אנשים נרתעים מחולה כזה ומצפים שיהיה נתון במוסד סגור. אנשים אף כועסים עליו, מדוע איננו משתדל יותר לזכור מה שאמרו לו לא פעם ולא פעמיים.

כדאי לקרוא. יש בספר הזה משהו ענו מאוד, כפי שצריך להיות כשמתמודדים עם מפלצות אמתיות. יש דילמות של אמת ושאלות נוקבות, אבל אין סחטנות רגשית. הספר מומלץ מאוד גם לקוראת ג'ודי פיקו...

» ביקורות נוספות של נוריקוסאן
» ביקורות נוספות על עדיין אליס