ביקורת ספרותית על היינו שקרנים - פרוזה עשרה # מאת א' לוקהארט
הביקורת נכתבה ביום שבת, 15 באוגוסט, 2015
ע"י dina


מצד אחד - הוא צלח את מבחן 30 העמודים . לא הספקתי למצמץ והופ.. הגעתי לעמוד 100 , וכעבור 4 שעות סיימתי אותו .
מצד שני - לא פיתחתי שום רגש , ואיזו הזדהות לאף אחת מהדמויות .
תמיד כשעולה השאלה מהו ספר טוב בעיני אני עונה - כזה שלא משאיר אותי אדישה. וזה בהחלט הותיר אותי אדישה . הדמויות לא ימשיכו לחוג בי . הן יתמוססו תוך כמה ימים , והספר יישאר כזכרון עמום .
בשנים האחרונות הוצאת ידיעות אחרונות קצת משחקת ומתעתעת עם קהל הקוראים שלה , ומוציאה ספרים כשקהל היעד שלהן מטושטש .
היינו שקרנים יצא במקור כספר המיועד לבני נוער, אבל לדעתי יש בו בעייתיות מסויימת .
הוא קצת מרגיש לי כמו בצק שהוכנס לתנור , לאפייה , ובסופו של התהליך היתה אמורה לצאת כיכר לחם חמימה , ריחנית , ופריכה.
אך לא כך . המאפה יצא מוקדם מדי , נותרו בו גושי בצק שלא נאפה , כאלו גושים דביקים , שנדבקים לך לאצבעות , ואתה עדיין יכול להריח את חומרי הגלם , כל אחד בנפרד. את הקמח , את המים , ואת חמיצות השמרים .
הכתיבה , והסיפור, נופלים באמצע , בין הכסאות . לנוער יש שם קטעים כבדים מדי , בכל הקשור למשברים שעוברת הגיבורה, דברים לא ממש קלים לעיכול . ולעומת זאת , לקוראים הבוגרים יותר , יש הרבה חורים , דבר שנותן לך תחשה שאתה כל הזמן מחפש עוד משהו , ואפילו מבלי לדעת מהו הדבר שאתה מחפש .
הספר מחולק לחמישה חלקים , כשהחלק הכי מוצלח בספר הוא החלק החמישי והאחרון , וזהו למעשה החלק שמספר את הסיפור , סוף סוף ,כמו שצריך , בבהירות . וזה החלק שבו אתה מקבל את הבוקס בבטן . הרכה , אלא מה , הכי רכה .
הדבר הראשון שעלה בדעתי כשהפכתי את הדף האחרון היה :" טוב , עכשיו צריך לקרוא אותו שוב. מההתחלה ".
ומיד הרהרתי לעצמי שאין מצב . הזמן ... הזמן .. הוא יקר,והוא קצר.
אם שואלים אותי לגבי הספר?
אפשר . אבל באותה מידה אפשר גם לוותר .
6 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
זה שאין לנקוב בשמו (לפני 3 שנים ו-4 חודשים)
מה שאמרת תואם כמעט במדוייק את מה שאני חושב על 'משחקי הסוף'.





©2006-2018 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ