ביקורת ספרותית על יומנו של מכשף (מהדורת 1998) מאת פאולו קואלו
ספר בסדר

---

בן זוגי שמאוד ריאלי יאמר שזהו ספר מלא בסיסמאות וינחר בבוז. אחר יאמר שזו חוויה רוחנית פילוסופית ששווה לחקור...
.ואני מצאתי כאן פרשנות שלי לחוויות שאני לקחתי ולוקחת מהחיים לכן החיבור לספר ולסופר הוא כל כך אינדיבידואלי
מעבר לספר מתח או רומן יש כאן הרגשה שצריך לנקוט עמדה עוד בתחילת הספר ולצאת מחוץ לקופסה.
הספר משלב דמיון מציאות ואגדה בו זמנית. לחלק מהקוראים התובנות יצרבו בבשר בהארה ולחלקן הגדול אני מניחה הוא יגרום לפיהוק ענק ולרצון אדיר לנמנום מתחת למזגן בשבת שרבית.

לאורך ההסטוריה יש בכמה וכמה נקודות על ציר הזמן מוטיב "עלייה לרגל". לנצרות יש צליינים, למוסלמים את החאג' עלייה למכה. וליהודים יש את שלושת הרגלים.הספר הוא מסע כזה של 700 קמ.

העלילה מספרת את סיפורו של פאוולו בדרך להיות מאסטר רוחני .הוא כמעט והוכתר על ידי מכשף ,כמעט קיבל את החרב שתהפוך אותו למאסטר אבל המכשף הגדול חשב אחרת וזרק אותו אחורה כי לא היה מוכן למעמד.
פאוולו המאוכזב מצא עצמו בדרך עליה לרגל עוד מימי הביניים ,הדרך הארוכה ברגל לסנטיאגו בספרד עם מורה מאסטר איטלקי שטפטף לו תובנות לאורך המסע.בדרך הוא פגש את הפחדים שלו.פגש אנשים הזויים שלכל אחד היו מסרים בשבילו.בעיקר לאורך המסע חיפש תשובות.
המאסטר מוביל את פאוולו כמו משחק "סימני דרך" למי שמכיר...זורעים לאורך הדרך פתקים שצריך למצוא אותם עד לגילוי פרס כלשהו. הרעיון הוא אותו רעיון והתרגילים המוצעים כאן אמיתים לאנשים שמאמינים בכך. בפעם האחרונה ששחקתי סוג משחק כזה הכנסתי את הרגל לכוורת דבורים אז כמובן יש להיזהר היכן מכניסים רגליים.יש פה כמה מסרים .
אך המסר העיקרי הוא להקשיב להתבונן ולהפנים.

יש כמה תרגילים אבל אוותר לכם ,מי שיקרא יוכל להתנסות כמובן.התרגלים הם כולם סוג של מדיטציה שבסופה תובנה וחוויה כמובן.

הנה כמה הגיגים שהספר מציע וכמובן הם לא בגדר מדע בדיוני, כולנו מכירים אותם:

אלוהים מוגבל לרצון ולכוח של האדם. לאנשים שאלוהים קיים גם אם משהו אינו מאמין בו אלוהים אינו חדל מלהתקיים. אך גם אי אפשר לומר שמשום כך מי שלא מאמין טועה!.קונספט שלא חשבתי עליו קודם שהאלוהות ממשיכה להתקיים גם אם לא מאמינים בה.

אדם אינו מפסיק לחלום מכיוון שהחלומות מזון לנשמה . לפעמים חלומותינו מתרסקים ורצונותינו אינם מתגשמים אך אנו מוסיפים לחלום כי אם לא נפשנו תמות.(יש המון על כך בספר).

מי שאינם יודעים להקשיב לקול הפנימי שבתוכם לא מסוגלים לשמוע לעצות שהחיים נותנים להם בכל רגע ורגע .רק מי שמקשיב לקול ההווה יכולים להחליט נכון.והחשוב הוא כמובן מה קורה עכשיו.

אני נהנתי למרות הקיטשיות הגובלת בניצנוצים הוליוודים של פאוולו אבל היה לי חשוב להבין מדוע אני רואה ציטוטים של פאוולו בכל מקום אפשרי. ...כמו שאמרתי אגדה דמיון מציאות הכל ביחד.

» ביקורות נוספות של חני
» ביקורות נוספות על יומנו של מכשף (מהדורת 1998)