ביקורת ספרותית על מתחילים - ספריה לעם #662 מאת ריימונד קארבר
ספר טוב

---

אני אוהבת מאד סיפורים קצרים. הם כמו בונבוניירות - שגם אותן אני אוהבת מאד - מהווים טעימה תמציתית של סיפור, מתפתחים במהירות, הפואנטה מפתיעה - או שלא - ויאללה, לבונבון הבא... קארבר, שחי חיים קצרים ותמציתיים, נפטר בגיל חמישים מסרטן. בין לבין הוא הספיק להתחתן בגיל 19, לחיות חיי נישואין סוערים (שזה פועל יוצא מהאמור במשפט הקודם), לחיות חיי דלפונות - למצב ההפוך הוא לא הספיק להגיע... לחיות במספר מקומות - אפילו מספר חודשים ברמת אביב. לכתוב שירה וסיפורים קצרים ולהפוך בעשור האחרון לחייו לסופר מוערך וגם - בעקבות גירושים ממוזלים - לחיות זמן קצר בזוגיות טובה ובנוחות יחסית. כלומר - מה שלאחרים לוקח 80 - 90 שנה, הוא עשה ב50. יכול להיות שזו הסיבה שבחר בז'אנר הזה, שאינו אהוד במיוחד על חלק מהקוראים, אבל הוא מהיר ומתפצח בפה בשלל טעמים.

יש סיפור מעניין מאחורי הספר הזה. הוא יצא לאור לראשונה ב 1981 כ"על מה אנחנו מדברים כשאנחנו מדברים על אהבה". מתברר לפי עדויות אלה שקראו את שתי הגירסאות - שלמרות שאלה אותם סיפורים, באותו סדר בדיוק - הן שונות לחלוטין זו מזו. התברר שגורדון ליש - שהיה העורך של קארבר וידידו הדומיננטי - ערך וקיצץ את ספריו באכזריות רבה, והיה אחראי גם לדימויו של קארבר כסופר. אני משערת שביחסים בין סופר לעורכו צריכה להיות איזו סימביוזה, איזה קשר אינטימי ומיוחד, המאפשר לאחד לקרוא, ולשנות (שזו משמעות העריכה) את עבודתו של זולתו. ושזולתו יאפשר לו לעשות זאת. בכל מקרה דימויו של קארבר אחרי עריכתו של ליש הוא הדימוי איתו הוא "מסתובב" עד היום: מינימליסטי, אפלולי, עוסק בכל מה שקארבר עסק במציאות - אלכוהוליזם, גברים אובדי דרך, זוגיות מתפוררת, הוכחה ל"היות האדם לבדו" גם כשהוא בזוג.

קארבר מקפיא תמונות בסיפוריו. הוא מצייר מציאות מסויימת וחוזר על הציור בסיפור הבא, מזווית שונה. הוא מזכיר מאד את המינגוויי, אם כי לפחות לפי הקובץ הזה הוא חומל יותר מהמינגוויי, ובין שניהם הייתי בוחרת בקארבר ללא היסוס. הוא אמריקאי מאד - בבחירת הנושאים, בצורת הראייה. רק אחד מהסיפורים הזכיר לי משהו שלי, וזה היה זיכרון מאד אישי. רוב הסיפורים היו רחוקים מאד מעולמי. חלקם אהבתי יותר, חלקם פחות אבל אהבתי את הכתיבה והתשתית לסיפור שהוא הניח, אהבתי את היכולת שלו לבטא כאב, אהבתי את הכנות. ותמהתי עד כמה חייב סופר לצנוח למעמקי הייאוש והעליבות, כדי לבטא את אלה בצורה כה מזוככת בסיפוריו.



*

» ביקורות נוספות של yaelhar
» ביקורות נוספות על מתחילים - ספריה לעם #662