בזבוז של זמן
הביקורת נכתבה ביום שלישי, 9 ביוני, 2015
ע"י ☁SPIRIT☁
ע"י ☁SPIRIT☁
~את חייבת לקרוא את הספר הזה~
אני: למה?~
~זה דפוק כל כך שזה מצחיק~
אז ככה התחלתי לקרוא את הספר...
חברה שלי המליצה לי לקרוא אותו, לא בגלל שזה ספר טוב- אלה בגלל שלפי דעתה הוא היה כל כך נוראי שזה היה מצחיק.
ואני לגמריי מבינה אותה.
צחקתי בקול במשך כל הזמן שקראתי את הספר ואמא שלי חשבה שאני משוגעת.
אבל למה בדיוק? למה אני חושבת שזה ספר נוראי לעומת הרבה קוראים אחרים [שאני לא מבינה את הטעם שלהם בספרות כלל וכלל].
אז ככה...
הכירו את 'איזבלה' - כולם קוראים לה בלה.
סטפני משתדלת להוציא אותה כדמות לא מושלמת, קצת מגושמת ולא הכי יפה,
אבל בכל זאת, איכשהו, באורח פלא- מיליוני בנים מתאהבים בה ומחזרים אחריה.
היא אוהבת שמש וחום ושונאת גשם וקור אבל בכל זאת עברה לגור אצל אבא שלה [הוריה גרושים].
אהה כן, שחכתי את החלק הכי חשוב- בלה היא הדמות הכי פתטית שהכרתי.
עכשיו אני אסביר ממה נובעת הסלידה שלי מהספר הזה.
דמדומים- ספר באורך 300/400 עמודים (בערך, אני כבר לא זוכרת).
בואו נוריד ממנו, את הקטעים שבהם בלה חושבת על כמה אדוארד מושך וחתיך- לא נוריד את הקטעים בו היא מדברת עם אדוארד,
אם כי אחרי כל משפט שהוא או היא אומרים היא שוב חושבת עד כמה חתיך הורס הוא.
כמה עמודים יתקבלו בספר?
עשיתי חישוב מהיר וגיליתי שבערך 20 עמודים או פחות ללא הגזמה...
הו, חכו זה לא נגמר.
אדוארד הרי הוא ערפד, אני לא חושבת שזה ספוילר משמעותי למרות שהוא אמור להיות כזה. ידעתי על דמדומים ועל כל מה שהולך לקרות בסדרה שנים לפני שקראתי אותה.
בכל מקרה, אדוארד הוא ערפד- וכשהוא צמא לדם עיניו בצבע שחור.
כשהוא 'שבע' או משהו כזה, עיניו בצבע טופז- ויש עוד כמה מצבים כאלה אם אני לא טועה.
ואז אדוארד שאל פעם את בלה -
''מה אבן החן האהובה עלייך?''
היא ענתה ''טופז''.
אז הוא שאל אותה למה.
והיא ענתה לו ''כי זה צבע העיינים שלך היום.''
ואז היא חשבה בלב שלה 'אם הוא היה שואל אותי את השאלה הזו בעוד כמה ימים כשצבע עיניו יהיה שחור - סביר להניח שהייתי אומרת פנינה שחורה'.
כמובן שזה לא הסוף.
בלה ממשיכה להפתיע אותי במליון תגובות פתטיות נוספות.
היא ממשיכה להמרח על אדוארד, ואז מגיעה העלילה ה 'מרגשת' !
אחריי שבלה מצליחה לצאת חיה מתקרית עם ערפד אחר שניסה לצוד אותה בעוד שהוא שיקר ותמרן אותה לעשות כרצונו היא מחליטה שהיא, כן כן הנה זה מגיע- רוצה לסבול ימים שלמים מכאבי תופת [שכפי שהוסבר במהלך הימים הללו היא תייחל למות], לנטוש את חבריה, את משפחתה - את ההורים שלה ואת כל החיים שלה כדי להפוך לערפדית ולחיות עם אדוארד לנצח.
אדוארד- עם קצת שכל בראש מסביר לה שהיא לא רוצה לסבול מכאבי תופת, והיא בטח שלא צריכה לרצות לעזוב את ההורים שלה והחברים שלה. אבל היא לא מקשיבה לו ובכל זאת מבקשת ממנו שיהפוך אותה לערפדית.
אני יודעת שספטני כנראה ניסתה להבהיר את ה'אהבה הטהורה', את אהבת האמת בינהם ושבלה מוכנה לעשות הכל רק כדי להיות איתו.
אבל היא כנראה כתבה את זה לא נכון, כי זה לא יצא ככה בכלל.
אהה כן, ועוד דבר אחרון.
הדרך הטובה ביותר לגרום לקוראים לרוץ לסטימצקי/ספרייה ולקנות את הספר הבא בסדרה היא להשאיר מתח בסוף נכון?
טוב, אז הספר נגמר בכך שאדוארד מקרב את שפתיו הקרות אל גרונה של בלה כדי להפוך אותה לערפדית.
זה היה אמור להיות שיא המתח, פשוט ראיתי שהיה ניסיון מטורף לעשות אווירה מסתורית כזו.
אבל פשוט לא היה איכפת לי, זה לא עניין אותי ולא עשה לי חשק לקרוא את הספר הבא- אני חושבת שגם אם הסוף היה יותר מותח לא הייתי קוראת את הספר הבא, הספר עצמו פשוט הוציא לי את זה.
הכתיבה של הספר לא רעה, אבל העלילה והדמויות פשוט הגיעו לרמה אחרת.
אסור לכם לקרוא את הספר, אלה אם כן אתם מעוניינים לחזות בספר קומדיה פתטי למדיי.
[כתבתי יותר מדיי 'פתטי' בביקורת הזאת, אבל אני מניחה שהספר פשוט דורש את זה, כי אי אפשר לתאר אותו בצורה אחרת].
ועכשיו אני אגמור את הביקורת, כי יש לי עוד המון דוגמאות והמון דברים לומר לסטפני , לסידרת הספרים שלה ולדמויות שם- אבל אם אני אתחיל זה לא ייגמר.
אז זהו, אני חושבת.
5 קוראים אהבו את הביקורת
5 הקוראים שאהבו את הביקורת
