סיווג - סדרת פנטזיה עם עלילה בלשית (כן, ממש בלשית) נסתרת.
פנטזיה כי היא מתרחשת בעולם שבו יש קסם (3 סוגים שלו!) והאלים נוכחים בעולם מאוד.
העלילה - בלי ספוילרים - האימפריה נשלטת בידי הלורד השליט, מלך/אל שלא מת כבר 1000 שנים. חבורת פושעים מנסה לגנוב את האוצר של הלורד השליט, ובעצם להפיל את האמפריה. מכאן העלילה מסתבכת.
הסדרה יכולה להיקרא כמו ספר בלשי ולא רק ספר פנטזיה. במהלך כל הקריאה ניסיתי להבין את הסיפור מתחת לסיפור, את הסודות, וכמו הדמויות, ניסיתי להבין מה הלורד השליט הסתיר במהלך שנות שלטונו הארוכות. אוסיף כי אין בעלילה מוטיבים פנטסטיים של ניסים ונפלאות, כל קוי העלילה רצונאליים לעולם של האימפריה האחרונה והעולם עצמו קוסיסטנטי למדי, כך שזו לא סדרת פנטזיה מהסוג "הגיבור צריך חרב - הופה הנה חרב שנשלחה מהאלים", הכל תוכניות בתוך תוכניות.
לא אחשוף, אבל אכתוב שבסוף הספר השלישי העלילה נסגרת - המסתורין נפתר ונסגר (אין המשך לקוי העלילה, אולי הסופר חזר לעולם ואתחל אותו שוב, אבל עם קוי עלילה חדשים).
מילת אזהרה: הספר מתאר חברה אלימה, עולם גווע, הצבעים השולטים הם אפור ושחור ואדום (של דם...) הוא מתאר מיתות שונות ומשונות ומעשים אכזרים. הוא הצליח לדכא אותי קצת.
אהבתי את הכתיבה שפורמת חוטים אבל בסוף אורגת את כולם ביחד ואת הקוסיסטניטיות של העולם

מתחיל מהסוף - הספר הוא סאטירה, וככזה הוא:
א. אדיר!
ב. לא מתאים לסקאלזי.
ולכן כל חובב מד"ב וחובב סקאלזי שמתחיל לקרוא את הספר הזה חייב לדעת מראש שמדובר בסטירה.
קראתי תרגום, ולכן אני לא יודע אם הסגנון המרושל, המוחצן, בעל שגיאות קטנות הוא מכוון, או שהמתרגם הכניס אותו. אני אניח שהסגנון מכוון, הוא חלק מהסטירה.
סקאלזי צוחק על סדרות טלויזה של מד"ב (בעיקר מסע בין כוכבים ומלחמת הכוכבים) כשבדרך הוא מערב כמה יצירות (אני זיהיתי את חולית).
הספר הוא מד"ב "אמיתי" - כזה שלא מדבר יותר מידי על טכנולוגיה אלא בעצם על החברה האנושית, והוא פילוסופי ואת הנקודה הזו אי אפשר לפרש בלי לגלות...
שורה סופית - לקרוא, אבל לזכור מהשורה הראשונה שמדובר בסטירה

ספר מד"ב דיסטופי שמתרחש לאחר פלישת חייזרים.
קצת נמאס מספרים מהסגנון הזה - שמערבים נערים (ובעיקר נערות), דיסטופיה, סיפור אהבה (בד"כ נכזב) וסוף... טוב, לספר הזה אין באמת סוף כי יש המשך (כמובן).
הספר כתוב בגוף ראשון (אני) מתוך כמה "גופות", ולפעמים חלק מהמתח בספר הוא פשוט להבין מי "אני" עכשיו.
נקרא בנשימה עצורה (שבת אחת).
הרבה פיתולים בעלילה, אני לא הצלחתי להבין בהתחלה מי נגד מי (כמו שצריך..)
הספר נכנס קצת לנשמה בגלל אכזריותו והצורה בה הוא כתוב (ספרים בגוף ראשון תמיד מרגישים לי יותר אישיים ויותר משפיעים עלי).
לא מד"ב הראד-קור, מתאים לנוער אך לא לילדים, אכזרי.

גילוי נאות - את הספר מגונן קראתי לפני כ 20 שנה
למרות זאת, אני עוד זוכר אותו, נקודה לטובתו לא?
ובחזרה לספר - מד"ב קשה, כראוי לניבן. לא מאוד טכנולוגי (אם כי מזכיר טכנולוגיה) ועוסק במה שמד"ב קשה עוסק בו - העתיד הקשור לעבר.
הספר כתוב מנקודת המבט של החיזר ושל בן האנוש ומדלג ביניהם - ובזה הוא מצליח לעניין.
מצטער, אבל אני לא זוכר את התרגום - האם היה לי קשה איתו או קולח איתו.
שורה תחתונה - לאוהבי מד"ב (ולאוהבי ניבן בפרט, הם תת-קבוצה של אוהבי מד"ב או קבוצה זהה לאוהבי מד"ב?)

קראתם את מלחמת העולם Z?? (ולא ראיתם את הסרט?? הרווחתם)
הספר מלחמת הרובוטים הנו דיווח על המלחמה שהיתה, לאחר שהיא הסתיימה (כמו מלחמת העולם Z)
הספר עוקב אחרי חבורת גיבורים בלתי תלויים במהלך המלחמה, ומחבר אותם בסופה.
חויית הקריאה מהנה, התרגום קולח, והמדע בדיוני, אבל לא כל כך... וזה מה שמפחיד קצת בדיסטופיה הזו (בניגוד למלחמת העולם Z שהוא בדיוני בעלעיל).
שורה תחתונה - ספר מלחמתי בדיוני נאה ונחמד, קריא ורץ.

פומפוזי... נפוח... לא מאוד אמין (בכלל לא אמין...) ומלא דמויות עד שצריך לעשות רשימה בצד אחרת שוכחים...
נקודת אור - הספר מכיל קיצורים לכל מיני מקומות באינטרנט (בקיצור קצר- צריך להעתיק בדיוק את השורה הכתובה), ורובם עובדים וכולם קשורים לעלילה, נקודת החושך - נראה שהכותבים רצו שניכנס לקישורים אז אם לא טורחים לתאר ולהסביר יותר מידי מה קורה מסביב לדמויות (הרבות, כבר אמרתי?).
כמובן שזהו ספר ראשון בסידרה (עוד דיסטופיה, כבר אמרתי?) והוא פותח חידות אך לא סוגר אותם.
התרגום, כהרגלנו, לא מאוד חזק. אני מתאר לעצמי שבאנגלית יש יותר קישוריות בין משפטים, שמות של דמויות ומקומות.
הדמויות - רדודות רצח, ובגלל שיש כל כך רבות מהן, כל אחת רדודה במקום אחר, כך שיש מבחר.
שורה תחתונה - מהנה במקצת, דוקא קריא, לא הספר הכי טוב שקראתי (בטח לא יחסית לבאזז שניסו לעשות סביבו, אולי בגללו)

בן המלך והעני בגירסא דיסטופית?
מה עובר על אמריקה, שמייצרת בזמן האחרון כל כך הרבה דיסטופיות? (או שאולי אצלנו התחילו לתרגם אותן בקצב גבוהה?)
הדיסטופיה הספציפית הזו מתרחשת באמריקה, ארה"ב לשעבר ומדברת על מלחמת דת שבה בן העשיר מסתבך יחד עם העני.
הספר כתוב היטב, אם כי כנראה לא כל כך כי שנה אחרי קריאתו אני לא מצליח להיזכר בתוכנו...
מי שרוצה לקרוא - שיקח לתשומת ליבו את המשפט האחרון...

בשתי מילים - לא נגמר
במילה אחת - דיסטופיה.
קראתי את הספר, סיימתי אותו, ועברתי עוד דף - איפה ההמשך? איפה התשובות? מי נגד מי כאן?
סוף הספר הוא אכזבה גדולה.
את מהלך הספר אהבתי - הסופר המציא חברה מסודרת ב"קרחת" שתוגרמה כ"קורחים", חבורה של נערים מכל שכבות גיל ש"נזרקו" לקרחת בלב המבוך. מעשיהם שם מתוארים בסיפור (אך לא נגמרים...).
התרגום, הפעם, במפתיע, עשה עבודה טובה מאוד ב"תרגום" מילים שלא קיימות באנגלית למילים שלא קיימות בעברית, אבל מובנות בהחלט (קורחים, מאמללים, "טוב לזה" - good that שאם אני לא טועה הוא יצור לשוני וולגרי באנגלית...) אם כי האמת היא שהמקור עושה עבודה טובה עוד יותר... באנגלית משחקי המילים עוד יותר מענינים ומובנים מאליהם (למשל shank במקום...).
הביקורת העיקרית שלי היא על העלילה הבלתי גמורה, שלצערי מזכירה לי עוד דיסטופיות שלא טורחות לסיים ולהסביר מה בדיוק מתרחש.
אבל, יש גם ספר שני...זאת אומרת שמדובר בקונספירציה של המוציאים לאור על מנת לגרום לכולנו לקרוא את ההמשך...

אציין שאת הספר הזה קראתי בילדותי הרחוקה (בגיל 15 בערך...) ואני זוכר אותו כפנינה של קריאה.
לצערי, כשקראתי אותו שנית בגיל 36 התאכזבתי קשות.
לצערי, התרגום (שוב) היכה את הספר בתדהמה. לעברית יש מכשלה - צריך לדעת מראש אם הדובר הוא "הוא" או "היא" וכן מי הדובר. בעברית אי אפשר להגיד i stand , צריך להחליט האם "אני עומד" או "אני עומדת", והרבה תרגומים נופלים בכך, אבל ליפול בהחלפת גוף באמצא משפט... זה כבר קשה... אבל קורה...
לגופו של עניין - התרגום ארכאי ומיושן, ומצליח לפספס בדיוק בנקודות העדינות (זכר-נקבה, רצף של שיחה שהדמויות הדוברות מתהפכות בו ולך תעקוב...)
העלילה הסיפור והקאטצ' מאוד נאים ומד"ביים (עולמות אחרים) הסיפור טוב, אבל התרגום לא קולח ומקשה מאוד.
שורה תחתונה - למיטיבי לכת.
ראיתי שיש גם הוצאה חדשה, לא קראתי אותה, אני מקווה שהתרגום יותר טוב.