ביקורת ספרותית על האירוסין מאת ג'יי קורטני סאליבן
ספר לא משהו

---

בשנה האחרונה התחילה להתפתח מסורת במשרד שלי: בכל יום ראשון, כשכולם חוזרים ומדברים על "איך היה הסופ"ש", הבוס שלי גם מתעניין כמה ספרים קראתי. בכל יום חמישי: "שבת שלום, ותקראי הרבה ספרים!". ניסיתי להסביר לו, ביום ראשון של אחרי שלושה ספרים וחצי שנקראו בסופ"ש, שיש ספרים שלא קוראים בהם כל מילה, אלא יותר מרפרפים אותם. כמו ההבדל בין לצוף ולשחות. בשנה האחרונה אני קוראת די הרבה ספרי ציפה, ופחות ספרי שחיה. נדירים הספרים שאני גם ממש צוללת לתוכם, ומקפידה להבין כל מילה, ולקרוא ממש בשקט ולאט. אבל הבוס שלי, אחד האנשים היסודיים שיצא לי להכיר, התקשה להבין את הרעיון של לרפרף על ספר.

אני חושבת ש"האירוסין" הוא דוגמה נפלאה לכך. יהלומים כחוט ששוזר חמישה סיפורי אהבה שונים, שבאים בתקופות שונות, עם נשים שונות ואופי שונה של זוגיות. ספר קליל גם אם מעט מסורבל, חמוד, שמעלה תהיות קיומיות כמו "מעניין איך נראית טבעת יהלום עם יהלום כחול, אבל בגוון שהוא לא בדיוק כחול אלא..." ו"רגע, מי אמרנו שזו פרנסיס?". קצת קשה לעקוב אחרי כל הדמויות בספר, אבל כאמור - לא באמת צריך לעשות את זה. בהתחלה קראתי רגיל. אחר כך ניסיתי לקרוא פר סיפור: להתחיל בפרק אחד, לדפדף עד שאגיע לפרק השני מאותה התקופה, וכך הלאה. בסוף פשוט שטתי במרחב מסוים בו יש המון אנשים ומעט טבעות יהלומים, והסתדרתי.

אז למה אני טורחת לכתוב על הספר החמוד אבל לא מעבר הזה? כי אני מה זה אוהבת את קייט. אחת העלילות היא על אישה עצמאית בשם קייט. היא חיה בריא, מוטרדת מתופעת ניצול אנשים בעולם השלישי ואף היתה פעילה בעבר, היא אימא שמקפידה על האוכל והשכל הישר של הבת שלה, ובת זוג נהדרת. אה, והיא לא רואה טעם להינשא לחבר שלה ואב ביתה, איתו היא חולקת את חייה באופן מלא, חוץ מכמה סעיפים בתיאומי מס או משהו. המשפחה שלה מעקמת את האף כהוגן, אבל מסתדרת איתה, ויש לה בן דוד הומוסקסואל להישענות הדדית בזמנים של יותר מדי ביקורת מהמשפחה.
ואז גם הוא מחליט להתחתן. ולא סתם להתחתן: בחתונה מושקעת בטירוף, שכוללת בין השאר את הלבשת הילדה שלה [!!] בשמלה חגיגית ומגונדרת [!!], כדי שתהיה ילדת פרחים [!!].

בתוך ספר שאם להודות על האמת, הוא די טפשי, היה מרענן לקרוא על הדמות העצמאית הזו. סיפור קטן על אמון ואהבה, על משפחה, על חברה, נורמות והליכה בהן, ובעיקר על בחירה בדרך, אבל קבלה של דרכים שונות. הסיפור הקטן הזה הפך בשבילי את הספר לכזה שלגמרי היה שווה את הקריאה. כמו למצוא יהלום קטן בין כל העפר, אם להיות קלישאתית.

» ביקורות נוספות של נורית
» ביקורות נוספות על האירוסין