ביקורת ספרותית על איש ושמו אובה - פרוזה # מאת פרדריק בקמן
ספר מעולה

---

אובה הוא איש עקרונות. חרוץ, ישר, מסודר. אתם יכולים לדמיין בדיוק איך יראה הבית שלו, ומה הוא יחשוב על מה שאתם לובשים עכשיו, תוך כדי קריאה בספר שלו. הוא מאד קל לחיזוי. העולם מתחלק לשניים בדיוק: דברים שהם כמו שצריך להיות, ודברים שהם פשוט לא בסדר. ותסמכו עליו שהוא ידע להלחם כמו שצריך על עוולות, החל מאשפה שלא נמצאת בחדר האשפה, וכלה בדברים החשובים יותר, כמו שכן עם מכונית מהסוג הלא נכון.

מה גורם למכונית אחת להיות המכונית "הנכונה", ובכך הופך בהכרח את שאר מכוניות העולם ל"לא נכונות"? מאיש ושמו אובה היינו מצפים שהתשובה תהיה מבוססת על אמינות, בטיחות או יעילות. היינו גם מצפים שלאחר פטירת אישתו, הבית יתנקה מחפצים שכבר לא צריך אותם, במקום שדברים שלה ימשיכו להישאר כמו שהם. אבל אובה הוא בכל זאת איש, ומורכב מגעגוע. המכונית שלו היא שלו כי לאבא שלו היתה מכונית דומה, והרעיון שהוא יפנה את הדברים של אישתו כנראה לא עולה על דעתו. וכך, חלק משגרת חייו כוללת סיור בשכונה ובדיקה קפדנית של חדר הזבל בכל בוקר, ועליה לקבר של אשתו אחת לשבוע, להחליף את הפרח שהוא שם לה שם. באמצע יהיו המון מחשבות עליה, ובכל זאת, לא זה מה שגורם לאובה לרצות להתאבד.

הטריגר לרצון להתאבד הוא פיטורין מהעבודה. כי איש ושמו אובה כנראה יכול לחיות עם הגעגוע, כל עוד מישהו צריך אותו. אבל ביום שהוא מבין שלא צריך אותו יותר, מגיעה המחשבה ההגיונית שזה זמן ללכת. גם את ההתאבדות שלו מארגן אובה בצורה מסודרת, עם כיבוי החשמל והשארת מכתב מסודר, הכולל כל מה שצריך לדעת אחרי מותו. מזל שמגיעה מהגרת חדשה לשכונה, עם ילדים רעשניים, בעל שלא יודע לטפס על סולם - וגם לא טורח להחזיק כזה בבית שלו. המהגרת נותנת לו אורז עם זעפרן, אבל יותר מזה: היא נותנת לו סיבה לחיות, והבנה שעוד צריך אותו.

העולם, בעיני איש ושמו אובה, מתחלק לשניים בדיוק: דברים כמו שהם צריכים להיות, ודברים שהם פשוט לא בסדר. האנשים, לעומת זאת, תמיד בסדר. הוא יכעס על העולם לפעמים, ויפריע לו שיש אנשים שלא יודעים לתחזק את מערכת החימום שלהם, אבל הוא יקבל את השכנה המהגרת, את השכן החולה, וכשבן נוער הומוסקסואל מתעמת עם אביו, ברור בצד של מי יהיה אובה. מצד אחד זה פוגע מעט מאמינות הדמות, ומצד שני - מה לעשות - אהבתי את זה. כי אובה צודק. ואם הוא יכול לקבל בפשטות גם אנשים שמאמינים בדברים שונים ממנו, ומחזיקים, לא עלינו, ב-מ-וו בתור מכונית, גם אני יכולה.

» ביקורות נוספות של נורית
» ביקורות נוספות על איש ושמו אובה - פרוזה #