ביקורת ספרותית על בתים של אחרים מאת דקלה קידר
ספר בסדר

---

מה גרם לי לקנות ולקרוא את הספר הזה? אם אינני טועה, הוא הופיע ב"ועדת המידרוג" של מוסף הארץ, במקום הנחשק – גבוה וטוב. גם העטיפה היפה לא הזיקה.
אז מה היה לנו כאן? סיפור מציאותי, אפילו בנאלי כביכול. גירושים, התאוששות, פגישות. בת מתבגרת, בית במושב בשרון. כאילו כניסה לחיים של אחרים, לתוך הבית, לתוך הראש.
מעולם לא השתתפתי בסדנת כתיבה. אך מקריאה של ספרי ביכורים (ולעיתים גם של סופרים ותיקים שמעבירים סדנאות כתיבה, עיין ערך אשכול נבו), אני יכולה לדמיין מה מלמדים שם:
1. חלקי את הספר לפרקים קצרים, לא קצרצרים – אבל חס וחלילה לא ארוכים
2. פתחי כל ספר במשפט קצר, רצוי דרמטי, ותמיד – משהו שמתאר מצב עכשווי שיש בו מתח וציפיה: "לא היתה לה סיבה לעלות לגג עד לבוקר הזה"; "ג'ולי חיפשה את מכנסי הג'ינס שלה שעה ארוכה"; "אמא שלה חפרה באדמה עם כף"
הבנתם את הרעיון?
3. תני צבע, קול וריח למצבים: "הוא הדיף ריח של אפטרשייב לימוני"
4. התייחסי לעומק הפסיכולוגי של הדמויות, ונסי לסכם אותו מדי פעם באיזו אמירה עמוקה ומכלילה: "נדמה שמאז ידעה להפסיק לבכות בכוחות עצמה, לא נזקקה עוד לנחמה מאמה"

אז למה אני לא קונה? בגלל התפירה המרושלת של הדמויות, העלילה הלא-אמינה, הדרמטיות המוגזמת. ואולי בעיקר בגלל חוסר מוחלט באירוניה, בהתייחסות לגיחוך של כל זה, בביקורת עצמית. אולי בשביל זה צריך גם קצת בגרות וביטחון?
אני שמחה שקניתי את הספר ואולי סייעתי במשהו לספרות הצעירה במקומותינו. אבל את ההנאה והמשמעות האמיתית אמצא במקומות אחרים.

» ביקורות נוספות של כרמיתה
» ביקורות נוספות על בתים של אחרים