ביקורת ספרותית על בתים של אחרים מאת דקלה קידר
ספר מעולה

---

כחובבת סרטים הסתקרנתי לקרוא ספר של סופרת שהיא גם תסריטאית. במקרה הנוכחי גם העטיפה סקרנה אותי... משהו שבור בתמונה הזו, והצבעים מעט מלנכוליים אך מיוחדים.
דקלה קידר כותבת בשפה פשוטה, נהדרת ומקסימה. הקריאה בספר קולחת ומרתקת כאחד. למרות שעסקינן בפרוזה ולא בספר מהסוגה של המתח למיניו, הסיפור מצליח להדביק את הקורא לכורסתו-עובדה, בשני לילות לבנים גמעתי את דפיו.

דקלה קידר נוגעת בנושא שהוא עולם מלואו: זוגיות, גירושין ופרק ב'. זה לא סוד שככל שהטכנולוגיה התקדמה, חלו שינויים באורח חיי המשפחה. כיום נשים מפרנסות לבדן, וזו אחת הסיבות שישנה עליה מתמשכת בכמות הגירושין. בעבר נשים היו לרוב עקרות בית והגברים דאגו לפת לחם. בעידננו הנשים הרבה יותר עצמאיות, והתבנית של התא המשפחתי קיבלה צביון שונה. כיום האישה והבעל שווים הם. שניהם מפרנסים, עובדים, מפתחים קריירה ולכן, גם החלוקה והשותפות במשימות היומיומיות בבית מתפזרות ביניהם. אבל... לעיתים נוצרות מחלוקות, שגוררות עימם ויתורים ופשרות בין בני הזוג, שאם אף אחד מבני הזוג לא שלם עם ויתוריו – לא מהססים לאורך זמן כמו פעם, ומפרקים את עסקת החבילה ללא חשש.
בעבר נשים "פחדו" להתגרש שאחת הסיבות לא הייתה בדרך כלל הבדידות, אלא הביטחון הכלכלי. כיום השיפור באורח החיים הכלכלי, מניח לבן הזוג "לתחזק" כלכלית את המשפחה החדשה ואת המשפחה הקודמת. זה קורה בכל העולם הגלובאלי, ולדעתי בעוד דור או שני דורות, נמצא יותר ויותר זוגות שיחוו נישואי פרק ב', ומאידך בעתיד יצטרפו למעגל החברתי, לא מעט נשים חד-הוריות, או גברים חד-הוריים.
הסיפור מתחיל בעץ זית. רותי – הדמות הראשית בנובלה, מתעקשת לשתול בחצר ביתה, עץ זית עתיק בשטח הגובל עם שכנתה-הגב' מסקין. לא סתם עץ זית קטן, אלא עץ רחב עם פיתולים שיצרו חללים ריקים... אלה החללים הריקים, שנותרו אחרי שיורם טרק את הדלת, אמר שלום ולא להתראות.
המשפחה הזו הייתה מורכבת ממשולש –רותי, יורם והבת המתבגרת ג'ולי. יורם המתין ששנת הלימודים שג'ולי תסתיים, ואז פתאום כשהשמש הפציעה בשמים הוא נטש.
רותי וגו'לי נותרו לבדן. הן ישנו באותה מיטה שיורם ישן בה עם רותי. הן בילו יחדיו והופכות להיות חברות טובות. גו'לי כעסה על אביה כמו כל ילד שכועס על הורה שנוטש אותו. גו'לי לא קיבלה את עריקתו, ומאידך רותי כירסמה את ליבה, בשאלות שונות כמו למה? האם הגורם לכך הוא אישה אחרת? גו'לי- במציאות החדשה נגררה אחרי אותן שאלות של האם.
היות והמשפחה התגוררה במושב, וכידוע במקום קטן כולם יודעים על כולם, רותי העמידה פנים של "הכול בסדר", למרות שזה לא היה בדיוק "הכול בסדר". חלומה של גו'לי, כמו כל הילדים להורים גרושים היה, שהוריה ישובו לחיות יחדיו, אך לאט לאט החלום הזה התמוסס, והיא החליטה לסייע לאם לחזור ל"שוק הפנויים פנויות".
אז מתחילה שיחת טלפון, דייט, רותי נפגשת עם אמנון, ואמנון מתנחל בביתן של רותי וגו'לי ויחסי הגומלין בין רותי לגו'לי משתנים. גו'לי כבר לא ישנה עם אימא במיטה אחת, והיחסים ביניהן קיבלו תפנית.
אמנון שהתנחל בביתן לא בדיוק היה האביר על הסוס הלבן... ואז יש ניסיון נוסף, מצטרף מוטי כצלע שלישית במקום אמנון, ושוב מערכות היחסים בין רותי לג'ולי קיבלו גוון שונה.
דקלה קידר בכובע של תסריטאית מוסיפה בית נוסף שהתפרק: את מערכת היחסים של מוטי עם ורדה אשתו לשעבר, ובניו דדי ויונה.
ככל שהתקדמתי בקריאה דמותו של מוטי קיבלה גוונים שונים. היחס של מוטי לבניו ובעיקר ליונה , שהיה נער עם סיפור חיים לא פשוט ועולם משלו. דרך מוטי ניתנת לקורא הצצה נוספת למערכת היחסים של דדי ורוני-החברה של דדי, והאישה לשעבר: ורדה.
קשה היה לי להתחבר לרותי. היא ויתרה על "האני" שלה. היא לא ייצגה את "האישה העצמאית". רותי מעוררת אצל הקורא הרבה חמלה, ולמרות זאת היא לא מצליחה לגרום לי לרגע להזיל דמעה, ההיפך היא מעט עוררה אצלי כעס. כל מאמציה של רותי התרכזו בלרצות את הסביבה. היא מוותרת, היא עוצמת עין, היא לא עומדת על שלה, היא מתנהלת כמו ערוץ מים שמוצא לעצמו נתיב, על- לפי האבנים ורגבי האדמה שהיא נתקלת בהם בדרך...
הדיאלוגים בספר לעיתים ארוכים אך לא משעממים ויש כאלה שאפילו העלו בי חיוך.
המשותף לכל הדמויות: הבדידות והחיפוש אחר תחליף ותוכן שימלאו את הנקיק שנוצר. רותי, יורם, גו'לי, מוטי, אמנון, מסקין –השכנה, כולם יחדיו וכל אחד לחוד, ניסו למלא את החלל – האם הם הצליחו?
מאוד אהבתי כיצד דקלה קידר מטיבה להגיש בסיפור הזה, דמויות עם דינאמיקה וסימביוזה ככפפה מותאמת ליד של החיים המודרניים-בעיניי מקסים!
אני לא יכולה להתעלם מהמטאפורות המקסימות שהסופרת הנהדרת הזו בחרה ולהלן מס' דוגמאות:
עץ זית- הוא סמל שהיה על מטבעות בתקופת השלטון המנדטורי ומסמל את השלום. תיזכרו בשיר "יונה ובפיה עלה של זית". כבר בספר בראשית מוזכרת היונה, שהביאה עץ של זית לנוח, היא זו שסימלה את תום המבול. מצב חדש, הרס הישן!
בהיסטוריה, ענפי זית היוו סמל לכניעה בתקופת האימפריה הרומית אם כך, האם רותי נכנעה? האם עץ הזית ששתלה רותי בחצר ביתה סימלו את השלום? את קץ המבול שהתחולל בתוכה? או, את המצב החדש?
מאידך עץ זית משול תמיד לאנשים חזקים ומשכילים שעברו לא מעט בחייהם – האם רותי מסמלת אישה חזקה?
מאז ומתמיד עץ זית סימל את העם, ובמקרה הזה העץ מסמל את התא המשפחתי שקשור אליה קשר אמיץ.
בסיפור הזה יש לנו גם עורב שכידוע הינו עוף טריטוריאלי. העורבים נחשבים לאינטליגנטים בין בעלי הכנף, ואף אפשר לאלפם כמו תוכי. הם לעולם לא ישאירו חבר פצוע בשטח. העורבים חיים בקבוצות ומסייעים אחד לשני. העורב מתחבר למשמעויות שונות כגון: ערב מלשון "קבלת אחריות" וגם ערב – מלשון "לעשות נעים".
העורב משמש גם כסמל בלא מעט יחידות צבאיות בצה"ל כגון: גולני, גבעתי, נחל, צנחנים ועוד. וכולנו יודעים את איכותן של כל היחידות שמניתי לעיל.
סופרים ואומנים השתמשו בעורב כסמל ליצירותיהם כדמות שלילית, או חיובית לפי העניין. באמונה הנוצרית העורב סימל בשורות שליליות, לעומת המסורת היפנית - הם רואים בעורב סמל לשותפות, משפחתיות.
הפרק ששבה את ליבי וגרם לי ללחלוחית בעיניים– היה סצנת איסוף הכלב בלילה. רותי כל כך התאמצה למצוא את בעליו, עד וכאשר אימצה אותו היא עצמה. "הכלב הוא ידידו הטוב ביותר של האדם", והוא מסמל בסיפור הזה לא רק ידיד אלא יותר מכך.
אני בטוחה שהסיפור הזה יצליח מאוד בגרסה מוסרטת, כשדקלה קידר לוקחת על עצמה את משימת הבימוי והצילום.
זהו ספר מקסים שמצליח להציף קושיות קשות, ולא מהסס לשטוף את הקורא בשברי החיים. בהחלט סיפור קלאסי למשפחות שהתא המשפחתי התחלק, אך יש בו גם תקווה.
אהבתי את הספר, אם כי הוא לא נטול חסרונות, למרות החולשות, יש בו כל כך הרבה חוזקות, שהם מלעיטות על מגרעותיו.
ספר מקסים שלעיתים נותן בוקס בבטן וטפיחה על השכם.
ממליצה בחום ולא רק לתאים מתפרקים!
לי יניני
נ"ב:
פרל בק הסופרת כתבה: איך נוצרים נישואים מאושרים? כל גבר ואישה שואלים זה את זה את השאלה הזאת... התשובה, לדעתי, מצויה בתגלית ההדדית שמגלים שניים שנישאים: כל אחד מהם מגלה את הצורך העמוק ביותר של האחר, ומספק את הצורך הזה.
נשאלת השאלה: האם רותי מצאה את הצורך העמוק הזה שפרל בק כתבה? רוצים תשובה? תקראו...

» ביקורות נוספות של לי יניני
» ביקורות נוספות על בתים של אחרים