ספר מעולה
הביקורת נכתבה ביום שישי, 10 באפריל, 2015
ע"י שועלה
ע"י שועלה
ספר מצוין, מעורר למחשבות נוגות. הסופרת, עיתונאית שחיה עם משפחה אפגנית תקופה, מתארת את המציאות והתרבות הכה הקשה והכה שונה דרך הדמויות השונות והמנוגדות שמרכיבות את המשפחה. התיאורים נקיים משיפוט ונובעים מנפש רגישה ואמפטית שיודעת לראות. הם כמו צילומים מעולים. דווקא ההימנעות שלה מהבעת עמדה או רגש הופכת את התיאורים לצורבים וטעונים במטענים רגשיים, והלב מתקומם ונחמץ לפגוש את לילה, הבת הצעירה במשפחה, בחורה חכמה, יפה וחרוצה שנדונה לחיי שפחה וליחס מבזה ולהתכחשות לכל צורך אנושי בסיסי, או את איימאל הנער הצעיר שנדון לעבוד 12 שעות 7 ימים בשבוע בכוך חשוך ונידח, בודד ומשועמם, במצוות אביו הרודן. תרבות פטריארכלית, קשוחה, אכזרית, נטולת חמלה שבה רצון היחיד הוא בטל לנוכח רצון האב השליט, או השבט או המסורת. רגש, תשוקה, רצון אנושי פשוט ובסיסי - כמו סקרנות מינית בגיל ההתבגרות, או רצון לחוות אהבה, ללמוד, להרגיש את השמש או האוויר על העור - כל אלה הם חטאים בלתי נסלחים שהעונש עליהם אכזרי. במיוחד אם את נקבה. כשבן נולד יש חגיגות ומתנות. כשבת נולדת - עצב ואבל. היחס לנשים מחפיר - הן מדוכאות ומנוצלות באכזריות. כל זה ידוע, אך הספר מצליח דווקא לתת את הפרספקטיבה הנכונה והמדויקת ולהראות את הדברים לא מנקודת מבט מערבית אלא גם ודווקא מנקודת המבט המקומית - וזו האיכות המיוחדת שלו. הוא מצליח להכניס אותך לראש האפגני. נשים שגדלות לתוך זה והפנימו את זה, ואינן מעיזות או מסוגלות להרגיש אחרת או לצפות למשהו אחר. אנשים שמגדירים את זהותם באופן כה שונה מאיתנו, כחלק מקולקטיב רחב יותר (המשפחה, החמולה). תחושת החטא שרודפת כל אדם שמתעוררים בו רגשות או תשוקות שבעיננו הן כה אנושיות. איני יכולה שלא לחשוב על כל זה בקונטקסט של מה שקורה היום עם דעאש.
ספר מאד חזק בעיני. בכל אופן, כך אני אוהבת ללמוד על העולם שסביבי. הספר מביא הרבה ידע על אפגניסטן, אך דרך הזדהות עם דמויות ספציפיות שמביאות, כל אחת, את עולמה הרגשי ואישיותה.
3 קוראים אהבו את הביקורת
3 הקוראים שאהבו את הביקורת
