"מה לכל הרוחות מתרחש שם, בקרקעית מלאת הצללים של נפש האדם?" כנראה שהתשובה לא נמצאת באגדת ברונו ואדלה.
מה כן נמצא שם? מספר רב של דמויות משונות. אף שהסופר מקדיש עמודים רבים לתיאור מחשבותיהם, קשה למצוא בהם עומק או אמינות - שוטר חד הבחנה המכור לקופונים, נערה בת עשירים אשר מגיל 14 מסתובבת בברים במקום בבית ספר, שוכבת עם גברים בני 40, אבל יודעת לצטט סופר פולני מלפני מאה שנה (שהיתרון היחיד של הספר הוא ההיכרות עם יצירתו), איש מבוגר המתכנן רציחות ברחבי המדינה ומשאיר גרפיטי של ציטוטי אותו סופר מבלי שלגמרי ברור למה (גם למה לרצוח וגם למה הציטוטים) ועוד
הכתיבה בנויה מפרקים קצרים המתמקדים בדמויות שונות. לרוב פרקים שלמים המתארים מחשבות של דמויות משנה בדגש על סיפורי הרקע שלהם שברובם די משמימים. הכול במשפטים קצרים, יותר מדי הסברים ושום דבר שבאמת מתחבר פה.

אז זה לא ספר מתח וגם לא אגדה וגם לא משהו. (לדעתי)

שנת 2023, לאחר השנים בהם התרחשה הנטישה הגדולה. תל-אביב עיר רפאים. ללא חשמל, כמעט ללא מים, וכמעט ללא אנשים. למה עזבו? למה נטשו? הסופר משתמש הרבה בשני הפעלים האלו אך ממעט להסביר בדיוק איך זה קרה, אלא ברמזים.
שאלתי את עצמי, למה סרנה בחר, בספרו העתידני האפל, דווקא בנטישה של התושבים את ארצם. הרי היה יכול לספר על פצצה שנפלה בגוש דן וכילתה את מרבית תשתיות ותושבי הארץ, על מלחמת אחים שהחריבה פה את הכל, אולי אסון טבע... חסרות אפשרויות?

"בימים ההם כולם רצו רק דבר אחד: להפליג משם. כולם פחדו רק מדבר אחד: להישאר מאחור". (אנה זגרט, "טרנזיט")

הספר הזה (יותר ספרון) מלווה את לאון, איש מבוגר, בן להורים ניצולי שואה שהקימו את הארץ ואב לילדים בוגרים יורדים מהארץ של שנות האלפיים, לא נוטש עם כולם ,אבל בורח שכבר אין ברירה, וביתו המאוחרת בת העשר, דרך זיכרונות מתקופות ישנות וטובות, סיפורים המתארים את הבריחה מאירופה בתקופתה האפלה וזאת, אל מול הבריחה מישראל בשנת 2023, סיפורי החיים בעיר הרפאים בה הבתים פרוצים והטבע חוזר להשתלט בהדרגה על הנוף העירוני, וברקע הבריחה שלהם מחוץ לארצם.

אז למה כלכך היה לי קשה לקבל תרחיש הנטישה? כי במציאות שבה לא מפסיקים לבנות בכל מקום, מחירי הדירות מרקיעי שחקים ויותר מהר לשוט בסירת מנוע לקפריסין מאשר להגיע מראשון לציון לתל אביב בשעות הבוקר של יום עבודה במכונית. אז מה הסיכוי שללא מעורבות נשק אטומי ביולוגי כימי או גרעיני הארץ הצפופה הזאת, פתאום תתרוקן מיושביה?

אני חושב שסרנה בחר בתרחיש הזה דווקא בגלל שהוא לא קשור לאיומים שאנו שומעים על אלו הרוצים בסופינו אלא בגלל שהוא תוצאה בלעדית של חניקה עצמית. אולי כי זהו התרחיש הגרוע ביותר שיכול להתרחש למדינה שקמה בזכות הגירה גדולה מהתפוצות, ואין דבר יותר גרוע למדינה שכזאת אם לאחר 70 שנות קיום בני עמה חוזרים לגלות, בורחים. עוזבים. נוטשים. סוף הציונות.
זה תרחיש שמעמת את "העם שיצא לגלות וחזר אלפיים שנה יותר מאוחר" עם הסיפור הגדול ש"חל בו שיבוש את עצמו הוא סתר
ומאז בפירוש הסתבך עד צוואר" (מתוך "הסיפור הגדול" של יענקלה רוטבליט - החצר האחורית - מומלץ!).
וזאת, לדעתו של סרנה, התוצאה הסופית והגרועה ביותר של שחיתות, פערים חברתיים וכלכליים, שלטון עריצי מנותק מהעם וגם ניתוק בינלאומי.

העלילה מינימלית, הדמויות מעניינות וגם מדוכדכות, הדיאלוגים מתומצתים אך אמינים והכתיבה מסוגננת ומדויקת.
לסיכום, מדובר בספר מעניין מאוד ומפחיד.

את הספר, שהופק באמצעות גיוס באתר הדסטארט, לא ניתן לקנות ברשתות והוא מוצא לרכישה בחנויות עצמאיות ובאינטרנט. (אני הזמנתי מהאתר של הסופר וקיבלתי עם הקדשה אישית)

"זהו משל המזכיר לנו עד כמה חיינו מעוצבים על ידי חוויות ילדות - מה אנחנו מרוויחים מהן ומה המחיר שאנו משלמים עליהן"
קירקוס רוויוז (מתוך הכריכה)

אגדה המסופרת כזיכרונות של איש בוגר מהרפתקה שחווה בגיל 7. אהבתי מאוד את סגנון הקריאה, אך בעיקר את המחשבות שהספר השאיר אותי עמן.

ממליץ

הספר כתוב בצורה של תסריט הוליוודי קיטצ'י במיוחד. כפי שכתוב בכריכתו החלק הראשון מתחיל כקומדיה רומנטית והחלק השני כמותחן. לא התחברתי לסגנון הכתיבה. הדמויות שטחיות וצפויות, הדיאלוגים לא אמינים והסיפור עצמו קצת מוגזם וגם די צפוי. בקיצור, לדעתי מתאים לאוהבי קיטץ' בלבד.

לא הצלחתי להפסיק לקרוא. יש פה שני סיפורים - האחד היסטורי, מותח ומדהים, השני המתמקד בסופר, בתשוקתו לסיפור ולהיסטוריה, בייסורי הכתיבה ובקונפליקטים שהוא חווה - מרתק. הסיפורים משתלבים זה בזה באופן נהדר - פרקים קצרצרים וכתיבה יפה מאוד. מאוד מאוד מומלץ.

בקצרה: ספר שקריאתו נמשכה לי מספר שעות ספורות ועוד שעות רבות של הרהורים על החברה האנושית בעבר, בהווה ובעתיד. התוספת של המתרגמת בסוף הספר מרתק. ממליץ מאוד.