קראתי את הספר הנהדר והרגיש הזה. <mark>עפרה מדיסקר</mark> מתארת אירועים מנקודת מבט ייחודית, מרעננת ולא קונבנציונלית. הרגישות והאהבה שלה לדמויות עשו את חווית הקריאה להנאה צרופה. ממליצה בחום.

ספר נפלא, מלא סנטימנטים ותובנות לגבי נפש האדם, או יותר נכון נפש האדם האספן/ית.
בתור אספן, שכמו המחברת - שואל עצמו למה הוא אוסף ומה מניע אותו להמשיך ולחפש את הפריט הבא - ההיכרות עם דמויות שונות - לרוב גברים אספנים, שפכה אור חדש על הסוגיה.
היה תענוג לקרוא על חוויותיה של ענת, סוחרת עתיקות שנזרקה לסיטואציה בעל כורחה, ולמדה אט אט לאהוב את המקצוע, את האיסוף ובעיקר את הא.נשים המקדישים את חייהם ליצירת א

שמי אורן. אני תלמיד בן 17. זה עתה סיימתי לקרוא את הספר. הוא נהדר.
האווירה שנוצרת כבר כעבור פרקים בודדים היא קסומה, שואבת ומנתקת מהמציאות. מרשימה מאוד כמות הסיפורים הקטנים על כל הדמויות המשניות (או אפילו אלו שמופיעות לפרקים בודדים) ומדהים עד כמה כולן נשזרות יחדיו ליצירה מרתקת אחת. לא אחת מצאתי עצמי נפעם מתובנה או ממסר בין השורות.
האווירה הזו, בשילוב עם הריבוי בדמויות, סיפורים, מידע ועומק הפכו את

חפצים ורגשות, אגירה ואיסוף, עבר ונוסטלגיה.

רעיונות שעלו לי תוך קריאת הספר (המעולה):
כמה רגש יש לחפץ? מה יותר נעים, לשמור או למסור?
האם גם חפצים של היום יכולים להיות בעתיד פריטי אספנות, או שהמסחריות כלכך גברה שלא תהיה יותר נוסטלגיה?
עיסוק בתחביב נותן הרבה אושר, לאו דווקא אספנות, אך כזה שיש בו התעסקות, חיפוש ואהבה.

העלילה נחמדה, הדמויות מרגשות, הכתיבה יפה, האוירה הירושלמית מורגשת מאוד.

אני כבר לקראת סוף הספר, ואני ממש מפחדת מהרגע שבו הוא באמת יגמר.

נהניתי מהסיפורים, מהדמויות, מהאיבחונים המקצועיים של עולם האספנות וסוגי האספנים, מהאפיזודות ומהפורמט של הסיפורים הקצרצרים. מדובר רומן משעשע, מרגש וקולח בו נפתח צוהר לעולם המרתק של האספנים - לא בעלי ממון הקונים במיליוני דולרים, אלא "משוגעים לדבר" הגרים בינינו ומקדישים במסירות ובתשוקה את מיטב כספם וזמנם לאיסוף העבר, שאחרת היה נזרק ונע