ביקורת ספרותית על אל עבר הסמבטיון - מסע בעקבות עשרת השבטים מאת אביגדור שחן
ספר מעולה

---

לאן הולכים אנשים שביתם חרב פתאום? מה הם לוקחים איתם ומה הם שומרים לאורך הדורות? היום כדי להיכנס לארץ מסויימת צריך דרכון או ויזה פעם היית צריך להיזהר בעיקר משודדים, וזו הסיבה שבאין הגנה אתה מרחיק לנדוד ומגיע בעיקר למקומות גבוהים שרק העיזים פוקדות בקלילות. אחד המקומות הגבוהים האלה היא ארץ אפגניסטן. ארץ שעד היום אפשר למצוא בה מוסלמים לבושים בציצית, כי זה שומר עליהם, או הדלקת נר ביום שישי בערב, כי ככה אמא שלי עשתה.
אביגדור שחן יוצא בעקבות היהודים שהתפזרו בארצות המזרח. חלקם טוענים שהם צאצאים לשבט בנימין, כי היתה מלחמה בין השבטים והשבטים האחרים גירשו אותם. (מעשה פילגש בגבעה?) אחרים מייחסים עצמם לשבטים אחרים, ובכל מקרה כולם שמרו על מנהגים יהודים מימים ימימה כמו: איסור הדלקת אש בשבת או דיני טהרה וגם תשליך בלי לדעת אפילו לשם מה.
אחרי שהתבססו קצת באותה ארץ גבוהה (בעיקר מליווי שיירות או שדידתן) החלו היהודים לסחור עם העמים האחרים, ויש מסמכי קניה ומכירה רבים עם שמות עבריים. חלק מהסוחרים גם עבר להתיישב בארצות שעמם סחר כמו: הודו, סין וכו'.
מעניין המחקר על התיישבות היהודים ביפן. נראה שיהודים הגיעו לשם מתוך מטרה להמשיך ברגל חזרה לישראל, בידיעה שכדור הארץ עגול, אבל ברור שהם נתקעו שם. ובכל אופן האוכלוסיה המקומית קיבלה אותם בזרועות פתוחות, מה שעזר מאוד להתבוללות היהודים שם.
בספר יש אנקדוטות רבות על חיי היהודים בארצות המזרח וגם על מפגשים עם יהודי המערב. מפגשים של חוסר אמון. כי לא היו רבים כמו בנימין מטודלה שנסע במזרח וחקר וכתב. וחבל.

» ביקורות נוספות של בת-יה
» ביקורות נוספות על אל עבר הסמבטיון - מסע בעקבות עשרת השבטים