“טוב, נשברתי והפסקתי באמצע. זה לא ספר קשה לקריאה, ומי כמוני אוהב לקרוא ספרי היסטוריה. אבל כמה חטאים בספר אחד זה יותר מדי בשבילי: גם כתיבה רשלנית, גם לא ברור מתי מדובר בהגיגי הכותב ומתי הוא מסתמך על מקורות אחרים, וגם, לקחת נושא כל-כך מרתק, גם אם הוא כולו בדיה ומיתוס, ולמרוח אותו כמו מסטיק? כל-כך הרבה חזרות מייגעות על מידע שנאמר עד שבסוף הולכים לאיבוד. בקריאת הספר התרשמתי שהמחבר קבע לעצמו מטרה והחל לסמן סביבה עיגולים, לא משנה כמה מופרכים יהיו הסבריו. נראה שהוא לא עשה כל מאמץ לסנן את מקורותיו. התוצאה היא אמנם סיפור פנטסטי - ממלכות עצומות וחזקות של צאצאי עשרת השבטים שהוגלו ממלכת ישראל במאה ה-8 לפנה"ס, והתקיימו אי-שם בהרי אפגניסטן בימי הביניים. ממלכות אלה הטילו חתיתן על הממלכות סביבן, בניהן השתתפו במלחמות הכיבוש של ג'ינג'יס חאן (!) וחלק מצאצאיהן יצאו במסע מופלא חזרה לארץ ישראל... אך לכיוון מזרח! כשכוונתם היתה להקיף את הארץ, על-סמך מפות מופלאות שהיו ברשותם עוד מימי שלמה המלך! בדרכם המופלאה הזו הגיעו עד ליפן וקוריאה. הדי ממלכות אלה ניכרים עד היום בשמות ומנהגי השבטים באפגניסטאן ובארצות נוספות (אגב, באפגניסטאן מדובר על אותם שבטים בדיוק שהם בסיס הכוח של תנועת הטאליבאן). סיפור מופלא לכל הדעות, חבל רק שבסיס העובדות והמקורות כל-כך רעוע. אציין רק עובדה פשוטה אחת - כמעט כל המקורות ההיסטוריים המזכירים את צאצאי עשרת השבטים ומקומות יישובם אי-שם באסיה (אם לא כולם, אני נזהר שמא פספסתי אחד) נכתבו מאות שנים לאחר פרשת הגלייתם. הראשון והפורה מכולם הוא הנוסע בנימין מטודלה, שביקר באזור במאה ה-12 - כמעט 2000 שנה (!) לאחר הגליית השבטים. שאר המקורות הם מאוחרים אף יותר - בעיקר מהמאה ה-19. האין זה מפתיע שבתלמוד אין שום אזכור שאינו אגדי המתייחס לשבטים אלה? אם אכן היו קהילות כאלה, מה מנע מהן להגיע לארץ וליצור קשרים עם הישוב היהודי בימי בית שני והמשנה, כפי שעשו יהודי בבל ללא כל הפרעה? למעשה, ניתן היה לכתוב ספר מרתק הרבה יותר (אולי נכתב, אך לא קראתי). כיצד נוצר מיתוס זה וכיצד עבר גלגולים שונים בדתות שונות? כיצד קרה שקהילות שונות החלו לייחס לעצמן מוצא מעשרת השבטים ומהו באמת מקור המנהגים היהודיים או הקרובים לרוח היהדות שמקיימות קהילות שונות ברחבי אסיה? אולי זהו הד לתקופה בה היהדות היתה דת מגיירת? אולי אלו מסורות שהתגלגלו דווקא דרך התפשטות האסלאם והנצרות? האם היתה השפעה לפעילות מיסיונרית במאות האחרונות על העצמת המיתוסים הללו? אפשר היה לכתוב גם ספר המבוסס על המיתוס הזה, מן רומן היסטורי בדיוני. אפשר היה לכתוב ספר היסטורי רציני על הנושא. הספר הזה הוא לא זה ולא זה, וגם אינו כתוב בצורה מעניינת במיוחד.”

“לאן הולכים אנשים שביתם חרב פתאום? מה הם לוקחים איתם ומה הם שומרים לאורך הדורות? היום כדי להיכנס לארץ מסויימת צריך דרכון או ויזה פעם היית צריך להיזהר בעיקר משודדים, וזו הסיבה שבאין הגנה אתה מרחיק לנדוד ומגיע בעיקר למקומות גבוהים שרק העיזים פוקדות בקלילות. אחד המקומות הגבוהים האלה היא ארץ אפגניסטן. ארץ שעד היום אפשר למצוא בה מוסלמים לבושים בציצית, כי זה שומר עליהם, או הדלקת נר ביום שישי בערב, כי ככה אמא שלי עשתה. אביגדור שחן יוצא בעקבות היהודים שהתפזרו בארצות המזרח. חלקם טוענים שהם צאצאים לשבט בנימין, כי היתה מלחמה בין השבטים והשבטים האחרים גירשו אותם. (מעשה פילגש בגבעה?) אחרים מייחסים עצמם לשבטים אחרים, ובכל מקרה כולם שמרו על מנהגים יהודים מימים ימימה כמו: איסור הדלקת אש בשבת או דיני טהרה וגם תשליך בלי לדעת אפילו לשם מה. אחרי שהתבססו קצת באותה ארץ גבוהה (בעיקר מליווי שיירות או שדידתן) החלו היהודים לסחור עם העמים האחרים, ויש מסמכי קניה ומכירה רבים עם שמות עבריים. חלק מהסוחרים גם עבר להתיישב בארצות שעמם סחר כמו: הודו, סין וכו'. מעניין המחקר על התיישבות היהודים ביפן. נראה שיהודים הגיעו לשם מתוך מטרה להמשיך ברגל חזרה לישראל, בידיעה שכדור הארץ עגול, אבל ברור שהם נתקעו שם. ובכל אופן האוכלוסיה המקומית קיבלה אותם בזרועות פתוחות, מה שעזר מאוד להתבוללות היהודים שם. בספר יש אנקדוטות רבות על חיי היהודים בארצות המזרח וגם על מפגשים עם יהודי המערב. מפגשים של חוסר אמון. כי לא היו רבים כמו בנימין מטודלה שנסע במזרח וחקר וכתב. וחבל.”

“ספר מעניין מאד המעלה תאורייה מעניינת אודות היעלמותם של עשרת שבטיישראל האבודים. התאוריה המוצגת אודות הגלגול של שבטיישראל מסקרן מאד וגורם לקוראיו להאמין בתרחישים אלו, אך לדעתי היעדר הביסוס הארכיאולוגי בולט לקורא.”

“תיאוריה מענינת על תפוצתם של גולי ישראל (השבטים האבודים) ברחבי אסיה. לשיטתו גם העם היפני צמח מנדודי אחד השבטים לתחנה הסופית המזרחית ביבשת. נקרא כסיפור עלילה בלשי ובהחלט שווה השקעת קריאה.”

“טוב, נשברתי והפסקתי באמצע. זה לא ספר קשה לקריאה, ומי כמוני אוהב לקרוא ספרי היסטוריה. אבל כמה חטאים בספר אחד זה יותר מדי בשבילי: גם כתיבה רשלנית, גם לא ברור מתי מדובר בהגיגי הכותב ומתי הוא מסתמך על מקורות אחרים, וגם, לקחת נושא כל-כך מרתק, גם אם הוא כולו בדיה ומיתוס, ולמרוח אותו כמו מסטיק? כל-כך הרבה חזרות מייגעות על מידע שנאמר עד שבסוף הולכים לאיבוד. בקריאת הספר התרשמתי שהמחבר קבע לעצמו מטרה והחל לסמן סביבה עיגולים, לא משנה כמה מופרכים יהיו הסבריו. נראה שהוא לא עשה כל מאמץ לסנן את מקורותיו. התוצאה היא אמנם סיפור פנטסטי - ממלכות עצומות וחזקות של צאצאי עשרת השבטים שהוגלו ממלכת ישראל במאה ה-8 לפנה"ס, והתקיימו אי-שם בהרי אפגניסטן בימי הביניים. ממלכות אלה הטילו חתיתן על הממלכות סביבן, בניהן השתתפו במלחמות הכיבוש של ג'ינג'יס חאן (!) וחלק מצאצאיהן יצאו במסע מופלא חזרה לארץ ישראל... אך לכיוון מזרח! כשכוונתם היתה להקיף את הארץ, על-סמך מפות מופלאות שהיו ברשותם עוד מימי שלמה המלך! בדרכם המופלאה הזו הגיעו עד ליפן וקוריאה. הדי ממלכות אלה ניכרים עד היום בשמות ומנהגי השבטים באפגניסטאן ובארצות נוספות (אגב, באפגניסטאן מדובר על אותם שבטים בדיוק שהם בסיס הכוח של תנועת הטאליבאן). סיפור מופלא לכל הדעות, חבל רק שבסיס העובדות והמקורות כל-כך רעוע. אציין רק עובדה פשוטה אחת - כמעט כל המקורות ההיסטוריים המזכירים את צאצאי עשרת השבטים ומקומות יישובם אי-שם באסיה (אם לא כולם, אני נזהר שמא פספסתי אחד) נכתבו מאות שנים לאחר פרשת הגלייתם. הראשון והפורה מכולם הוא הנוסע בנימין מטודלה, שביקר באזור במאה ה-12 - כמעט 2000 שנה (!) לאחר הגליית השבטים. שאר המקורות הם מאוחרים אף יותר - בעיקר מהמאה ה-19. האין זה מפתיע שבתלמוד אין שום אזכור שאינו אגדי המתייחס לשבטים אלה? אם אכן היו קהילות כאלה, מה מנע מהן להגיע לארץ וליצור קשרים עם הישוב היהודי בימי בית שני והמשנה, כפי שעשו יהודי בבל ללא כל הפרעה? למעשה, ניתן היה לכתוב ספר מרתק הרבה יותר (אולי נכתב, אך לא קראתי). כיצד נוצר מיתוס זה וכיצד עבר גלגולים שונים בדתות שונות? כיצד קרה שקהילות שונות החלו לייחס לעצמן מוצא מעשרת השבטים ומהו באמת מקור המנהגים היהודיים או הקרובים לרוח היהדות שמקיימות קהילות שונות ברחבי אסיה? אולי זהו הד לתקופה בה היהדות היתה דת מגיירת? אולי אלו מסורות שהתגלגלו דווקא דרך התפשטות האסלאם והנצרות? האם היתה השפעה לפעילות מיסיונרית במאות האחרונות על העצמת המיתוסים הללו? אפשר היה לכתוב גם ספר המבוסס על המיתוס הזה, מן רומן היסטורי בדיוני. אפשר היה לכתוב ספר היסטורי רציני על הנושא. הספר הזה הוא לא זה ולא זה, וגם אינו כתוב בצורה מעניינת במיוחד.”

“לאן הולכים אנשים שביתם חרב פתאום? מה הם לוקחים איתם ומה הם שומרים לאורך הדורות? היום כדי להיכנס לארץ מסויימת צריך דרכון או ויזה פעם היית צריך להיזהר בעיקר משודדים, וזו הסיבה שבאין הגנה אתה מרחיק לנדוד ומגיע בעיקר למקומות גבוהים שרק העיזים פוקדות בקלילות. אחד המקומות הגבוהים האלה היא ארץ אפגניסטן. ארץ שעד היום אפשר למצוא בה מוסלמים לבושים בציצית, כי זה שומר עליהם, או הדלקת נר ביום שישי בערב, כי ככה אמא שלי עשתה. אביגדור שחן יוצא בעקבות היהודים שהתפזרו בארצות המזרח. חלקם טוענים שהם צאצאים לשבט בנימין, כי היתה מלחמה בין השבטים והשבטים האחרים גירשו אותם. (מעשה פילגש בגבעה?) אחרים מייחסים עצמם לשבטים אחרים, ובכל מקרה כולם שמרו על מנהגים יהודים מימים ימימה כמו: איסור הדלקת אש בשבת או דיני טהרה וגם תשליך בלי לדעת אפילו לשם מה. אחרי שהתבססו קצת באותה ארץ גבוהה (בעיקר מליווי שיירות או שדידתן) החלו היהודים לסחור עם העמים האחרים, ויש מסמכי קניה ומכירה רבים עם שמות עבריים. חלק מהסוחרים גם עבר להתיישב בארצות שעמם סחר כמו: הודו, סין וכו'. מעניין המחקר על התיישבות היהודים ביפן. נראה שיהודים הגיעו לשם מתוך מטרה להמשיך ברגל חזרה לישראל, בידיעה שכדור הארץ עגול, אבל ברור שהם נתקעו שם. ובכל אופן האוכלוסיה המקומית קיבלה אותם בזרועות פתוחות, מה שעזר מאוד להתבוללות היהודים שם. בספר יש אנקדוטות רבות על חיי היהודים בארצות המזרח וגם על מפגשים עם יהודי המערב. מפגשים של חוסר אמון. כי לא היו רבים כמו בנימין מטודלה שנסע במזרח וחקר וכתב. וחבל.”

“ספר מעניין מאד המעלה תאורייה מעניינת אודות היעלמותם של עשרת שבטיישראל האבודים. התאוריה המוצגת אודות הגלגול של שבטיישראל מסקרן מאד וגורם לקוראיו להאמין בתרחישים אלו, אך לדעתי היעדר הביסוס הארכיאולוגי בולט לקורא.”

“תיאוריה מענינת על תפוצתם של גולי ישראל (השבטים האבודים) ברחבי אסיה. לשיטתו גם העם היפני צמח מנדודי אחד השבטים לתחנה הסופית המזרחית ביבשת. נקרא כסיפור עלילה בלשי ובהחלט שווה השקעת קריאה.”