אנטוניו מוניוס מולינה, אני עפר לרגליך.
מי שמחפשת ספר מתח קולח - שתניח את זה חזרה על המדף בחנות הספרים.
אבל אם חפצתן בהצצה אל תוך נפש האדם, על הפגיעות שבה, האכזריות, ההשתוקקות, הויתור, הרוע, הסבל, הכמיהה, היופי והחמלה, אם יש לכן סבלנות ושהות להיכנס ולצלול, נכונות לאפשר לשפה הלירית לחלחל בכן - אל תוותרו עליו.
וכן, יש גם עלילה - רצח אכזרי, תיאורים גרפיים, מפקח משטרה עצור אך אובססיבי, סיפור אהבה מפתיע, וברקע - ספרד המשוסעת בין הזיכרון הטרי של שלטון פרנקו לבין אימי המחתרת הבאסקית.

הבוקר כשהתעוררתי מוקדם ואני כותב את המילים שלי, כך שחשוך בחוץ. קפה צלילים ומילים. בשל הפרעות קשב בדרגות שונות אני חייב לקרוא מילים מפעם לפעם. ואני שוקע בסופר שאותו אני קורא באופן קבוע. אותו סופר יש לו את היכולת לשרטט עולמות כאילו הם כאן נוכחים מולך.
הכתיבה של מולינה ישירה ועדיין דורשת חשיבה של מעבר למילים. היא מכשפת, מרתקת ומתעתעת.
מולינה שבעיני הוא יותר פסיכולוג או צייר של מילים מסופר סטנדרטי, כתב ספר שקשה מאד לקרוא אותו באיושה אחת. המילים המכשפות שנכתבו גורמות חנק מסוים בגרון, דורשות עיכול של לפחות יום. כול מקטע כתוב משרטט חוסר איזון בולט בין הגיבורים שהם לעצמם אנשים בודדים שמסתובבים בכאוס פרטי משלהם.
הסיפור לא קל על ילדה שנאנסת ונרצחת, בהחלט עם תיאורים בהירים וברורים שבתוך כול הבליל נמצאים, מפקד משטרה רדוף שדים, כומר מרקסיסטי שנמק לאט בכנסיה מוזנחת ומורתה של הילדה שהיא מעין הקטליזטור שמניע את ציר הספר.
הספר מהפנט במילותיו ובעלילה ומערער ברובד ברגשי. חודרני ומטריד, אבל מדובר במולינה, סופר שכותב מילים לא בחסכנות, כותב אותם עד כמעט קצה הנשימה של הקורא.
אותו מולינה כתב גם את החורף בליסבון המופלא בפני עצמו, הקורא מבין שהוא קורא סופר אחד מהענקים.
הספר משורטט ביד אמן של פרק חקירה בהירה, לפרק של מבואים פסיכולוגים של כול אחד מהגיבורים. העלילה מתחברות למילים שנהפכות לגחלים כך שהקורא מוכרח להרפות לרגע, אולי זה רק אני.
בכול אופן ספר מדהים, בהחלט לא רב מכר קלאסי שנשכח לאחר יום אלה ספר שחורש בך לא מעט.
לכו לקרוא.

מצרכים:
1. בלש בגיל העמידה, בעל רגשות אשמה שמקורן בתסמין דון קיחוטה.
2. אישה צעירה מתוסבכת, עם מקצוע הומניטרי ומערכת יחסים כושלת.
3. רצח ילדה בקרב בני המיעוטים.
4. עיר ספר קטנה אירופאית המתאפיינת בחורף סגרירי.

אופן הבישול:
ארוך ומיגע.

תוצאה:
בלילה תפלה וחסרת צורה.

תבחרו משהו אחר מהתפריט.

ילדה בת שמונה נרצחת בעיירה ספרדית וחוקר ששב לעיר לאחר שהות ארוכה בחבל הבאסקים מנסה לתפוס את הרוצח.
לכאורה ספר מתח אבל הרצח והחקירה הם רק "תירוץ" למספר לחקור דמויות שונות שלהן נגיעה כזאת או אחרת לרצח. החוקר, המורה , הכומר, הרוצח, הקורבן.
הדמויות בהתחלה משורטטות מבחוץ ומוצגות במלוא אפרוריותן ולאט לאט נפתחות ומראות את אורן – כל אחת סוחבת איתה סיפור רקע שחושף מעט מחיי ספרד: חיים תחת טרור באסקי , חיים תחת שלטון פאשיסטי וכו.
הספר מתפתח לאט בשפה יפה אבל כאילו ישנה – דבר שגורם לפעמים לשכוח שהדמויות חיות בזמננו ולא בתחילת המאה ה20 .
הסיפור נודד בין נקודות המראה של הדמויות השונות וכך לפתע ללא התראה אתה מוצא עצמך בראש של רוצח. ואם קודם חשבת שאתה רוצה להבין מה גורם לאדם לעשות דבר כזה נורא – אזי עכשיו אתה מנסה לצאת מהראש הזה . לא להבין ולא לראות את העולם דרך עיניו אבל מולינה לא מרפה ומושך אותך שוב ושוב לעולם האפל הזה ומנגד מדגיש את היופי והתום שהיה בילדה ומה שנשאר אחריו.
זה ספר טוב שלוקח זמן לעכל ויש לו הרבה רבדים וצדדים מלבד הרצח. מגיע לו יותר משלושת הכוכבים שנתתי לו – אבל קראתי אותו בתקופה מבלבלת ולעיתים היה לי קשה לשקוע בו כפי שצריך ולעיתים הרגיש איטי מדי.

ירח מלא מאת אנטוניו מוניוס מולינה - אחד הספרים הטובים שקראתי בזמן האחרון.
העלילה - מבלי לקלקל למי שלא קרא: מפקח משטרה בשנות הטרום פנסיה שלו מועבר מבילבאו שבחבר הבסקים, שם עסק בדיכוי התנועות הלאומניות, לעיר הולדתו.
בשנות עבודתו בבילבאו ספג המפקח איומים לחייו ולחיי אשתו. במשך השנים הידרדרו עקב כך השניים, כל אחד במדרון משלו. הגבר שתה, עישן ונתן פורקן ליצריו במין מזדמן. האישה דעכה אל תוך דיכאון שמחק אותה וגרם לאשפוזה בבית חולים לחולי נפש.
בנקודה זאת של שפל מדרגה מועבר המפקח לעיר הולדתו, כאן מחליט לתקן את דרכיו .
אנו פוגשים את המפקח במקום עבודתו החדש זמן קצר אחרי שנתגלה גופתה של ילדה שנרצחה באכזריות. הספר הוא סיפור המסע ללכידת הרוצח.

הכתיבה: כל פרק מיועד לאחת מבין הדמויות המופיעות בספר: המפקח, המורה סוסנה גריי, הכומר אורדוניה, הפתולוג פררה, הרוצח עצמו, הקורבנות. הכתיבה היא בגוף שלישי, אך הסופר נכנס אל התודעה של הדמויות, מתאר את העולם דרך עיניהם, משקף את מחשבותיהן ואת רגשותיהן. מולינה לא עושה הנחות לקורא: כל אחד מ- 33 הפרקים של הספר מתחיל באמצע פעולה או תיאור כלשהי מבלי להציג את הדמות שעליה מדובר. זאת החידה הראשונה שעל הקורא לפתור ולא חשוב אם הדמות כבר מוכרת או שהיא מופיעה בפעם הראשונה. זאת ועוד: הטקסט גדוש בפרטי פרטים - מקומות, מצבים נפשיים, מטפורות, תיאורים, גיבורי תרבות והקשרים היסטוריים נדחסים בזה אחר זה ולפעמים נוצרת הרגשה של "די, נקפוץ איזה חצי דף, מה יכול להיות?" אבל אחרי שמולינה לוכד את הקורא בכוריו כבר אי אשפר לעשות זאת כי התיאורים הם מהפנטים ביופיים, בדיוקם ובחדותם אבל גם משום שהוא שוזר בהם פרטי עלילה חשובים או פרטים ביוגרפיים של הדמויות שבלעדיהם לא ניתן להבין אותן.
עוד על סגנון הכתיבה: בנערותי הייתי מעריצה של הסופר האמריקאי וויליאם פולקנר. אחרי שקראתי כמה עמודים ב"ירח מלא", הרגשתי בהשפעתו: משפטים ארוכים ומפותלים בנוסף לפרטים שכבר ציינתי גרמו לי לחשוב על כך. בירור קטן בגוגל תחת הכותרת "השפעות ספרותיות על אנתוניו מולינה" הוכיח שצדקתי.
המוסיקליות: עושה רושם שמולינה מודע מאד לקצב הפנימי של הכתיבה, גם בתוך המשפט וגם באופן כללי. הוא חוזר על תיאורים כמה וכמה פעמים וזאת מסיבות שונות: תיאור גופתה של הילדה פאתימה חוזר שוב ושוב ומשקף את האובססיה שפתח המפקח לגבי הרצח והרוצח. אירועים ותיאורים אחרים חוזרים שוב ושוב מפי דמויות שונות, משלימות את התמונה ויוצרות סוג של מלודיה עם מוטיבים חוזרים.
תיאור הדמויות: מולינה נכנס אל תוך נפשם של הדמויות ופועל מהמקומות הכי עמוקים והכנים שלהם. הוא עושה זאת עם דמויות פחות או יותר נורמטיביות כמו סוסנה גריי והכומר אבל גם עם הרוצח - הסופר נמצא אתו בכל מה שהוא חושב, מרגיש ועושה.
מעניינת גם בחירת הסופר לזיהוי דמויותיו. המפקח, אשתו, הרוצח, הזונה, המתנקש, הורי הנערות ועוד - הן דמויות בלי שם, למרות שביניהם נמצאות הדמויות הראשיות. לקורבנות של הרוצח יש שמות– פאתימה (צליל ערבי?) ופאולה – שני השמות מתחילות באות פ', אולי לא במקרה.
המורה מוזכרת לרוב בשמה המלא – סוסנה גריי, כאילו הסופר עצמו מאוהב בה ומתענג על שמה כשם של כוכבת קולנוע.
כתיבה גברית: כמו בהרבה יצירות אחרות ניתן להבחין בקלות ש"ירח מלא" נכתב ע"י גבר. הדמויות הגבריות חדות, מדויקות ומבוססות היטב. לגבי נשים המצב שונה. רוב הדמויות הנשיות הן בגדר נוכח נפקד: אשתו של המפקח מנותקת ממציאות ומאושפזת בבית חולים לחולי נפש, אימהות שתי הנערות לא נמצאות בשטח, עסוקות מדי כדי לטפל בבנותיהם, משאירות את הבמה לאבות הדואגים, האוהבים.
עוד ניתן להבחין שגם מעט הנשים המופיעות בצורה חדה יותר, הן קורבנות, מעוררות רחמים ואמפטיה: פאתימה ופאולה, הזונות ואשתו של המפקח הן כולן קורבנות. מעניינת יותר היא דמותה של סוסנה גריי. גם היא מתארת מצב של קורבנות, במידה מסוימת בגלל הפסיביות של עצמה. בדומה לאשתו של המפקח, גם סוסנה נופלת קורבן לצורת החיים של בעלה - גרושה. המפקח בוגד באשתו, כל גם הבעל של סוסנה; צורת החיים של המפקח מדכאת את אשתו, כך גם צורת החיים של בעלה של סוסנה. אבל בעוד אשתו של המפקח נקברת חיה במעמקי הסנטוריום, פורחת סוסנה פריחה מאוחרת עקב התאהבותה במפקח והרומן הלוהט שבניהם. סוסנה מתפתחת כגיבורת על, כמעט מיתית. חייה ללא רבב, אהבתה נשגבת, טעמה באמנויות משובח, היא הופכת לחלק מהתיקון שהמפקח זקוק לו. נדמה שהמחבר יצק אל תוך הדמות אידיאלים ורומנטיקה בכמות קצת מעבר לנחוץ, מה שהפך את סוסנה לדמות שבלונית במידה מסוימת.
מכל הדמויות נדמה לי שמולינאס מתאר את עצמו במידה רבה בדמותו של המפקח, אולי לא בפרטים האוטוביוגרפיות, אלה בהכרה בצדדים האפלים והלא מוסריים של הנפש, בכמיהה לתיקון ומעל הכל לכמיהה לאהבה.
אבל "ירח מלא" הוא בראש ובראשונה ספר מטח בנוי היטב. אנחנו עדים למשחק חתול ועכבר בין המפקח לרוצח, ובעוד אנחנו שקועים במשחק זה, מתווסף היכן שהוא באמצע הספר, משחק חדש ובו הצייד נצד.
עוד כמה הערות: המוטיב של חיפוש העיניים. בתחילת הספר המפקח משוכנע שעיניו של הרוצח יסגירו אותו כי אין אדם שיכול לבצע זוועה כזאת המתוארת בספר מבלי שעניו ישקפו אותה. מסתבר שיש. מבטו של הרוצח תמים, דיבורו רך, ולבסוף הוא גם הופך לסוג של נערץ ומחזרים בתשובה מחבקים אותו לחיקם. אז לא בעיניים היה צריך לחפש, אלא במקום אחר, על הגוף, צנוע ומוצנע, שם כנראה נמצא המניע.
מעורב ספרדי: ובין לבין, בכל המארג הזה, אנחנו מקבלים תמונה של ספרד היום וכמה עשורים אחורה, עם ההשפעה החשובה של הדת הנוצרית הקאתולית, עם הנוכחות של הישויתים והפנימיות לבני עניים, עם התמורות שקרו במשך השנים, האנרכיזם, האידאל החברתי, התברגנות והחיים המודרניים.
"ירח מלא" – מסע כומתה, אבל שווה.

מי שמחפש ספר מתח הגיע לכתובת הלא נכונה.
הכתיבה קולחת, מרתקת, לא צפויה וההנאה הגדולה נובעת דווקא מסיפורם של הדמויות ולא מפתרון התעלומה.

ראוי לציין שבספר יש קטעים מאוד מאוד אלימים ומוחשיים של אלימות מינית בילדות, לי באופן אישי היה קשה ביותר לקרוא את זה ורק חיכיתי שיעברו.
בד בבד הכתיבה המצוינת בשאר החלקים הלא אלימים היא מה שהופכת את הספר למרתק.
לא אמליץ עליו בשל האלימות המפורזת, אבל כן אקרא ספר נוסף של מולינה המתעסק בנושאים פחות אלימים.

למולינה יש סגנון מיוחד של חוסר סדר כרונולוגי של הסצנות שהוא מתאר וגם איזה סידור מבולבל, אלטרנטיבי, של החלקים במשפטים שלו (לדוגמא: "כפי שראה, וגם השתמש בהם לגילוח פיאות לחייו, את המברשת וקצף הגילוח שעמדו על מדף זכוכית"). ב'חורף בליסבון' האמת שזה הקשה על הקריאה ועל ההבנה שלי את הרצף העלילתי. אבל ב'ירח מלא' זה מוסיף לאווירה ובסופו של דבר, גם אם זה כמה עמודים אל תוך הפרק, מבינים לאן לשייך את הדברים.
לאורך חלקים נרחבים של הספר הרגשתי כיווצים של בחילה בחלל העליון של הבטן נוכח תיאורים מזעזעים של אונס ורצח של ילדה בת 9. אל הכיווצים הצטרפה גם השתנקות של הפתעה ויראת כבוד למולינה כשבאחד הפרקים התיאורים הגיעו מנקודת מבטו של הרוצח. מה אני אגיד לכם, אני בחורה מבית טוב, לא נוהגת להסתובב עם רוצחים. אז אולי הכלי היחיד שלי לשפוט הוא ותק צפייה בסדרה 'חוק וסדר' ושכמותה, ובכל זאת אני רוצה לציין (ולהחמיא) שמולינה בנה פה דמות אמינה להחריד של רוצח.
הוא גם בנה, בעזרת הרבה ניים-דרופינג שזה דבר שאני שונאת לראות בספרים, דמות נשית קצת מעצבנת (היא שומעת פול סיימון, ואוך, אלוהים, כמה שהיא אוהבת את פבלו נרודה). אבל ברור שהדמות הנשית הזו משחקת נפלא אל תוך סיפור אהבה שעל אף היותה חצי ממנו מצליח לרגש.
ספר מצוין.

ספר כתוב היטב, מכריח את הקורא להזדהות עם כל הדמויות בספר, ושובה אותו בתוכן. קשה להניח את הספר וגם כשחייבים- הוא לא מרפה ממך לרגע.
ודווקא בגלל זה- רק 3 כוכבים.
זה אחד מהספרים האפלים שקראתי.... כ"כ קשה וריאלי שכמעט ואי אפשר לחייך בימים שקוראים אותו.מולינה הוא כותב מכושר מאין כמותו, אבל הוא השתמש בכישרון הזה כדי לצור ספר קשה וכאוב במיוחד.

כתיבה מעולה שהיא יצירת אמנות ממש. מצד שני - עלילה דלילה ורדודה, שאינה קרובה בשום מקום לסיפור מתח. באמצע ישנו ספר "בסדר" שצריך הרבה כח כדי להתמיד ולקרוא בו, אבל בהחלט אפשר להנות מסיגנון הכתיבה ורמתה הגבוהה.