ספר לא משהו

הביקורת נכתבה ביום חמישי, 26 בפברואר, 2015
ע"י נצחיה
ע"י נצחיה
אחד הדברים החשובים בעולם הוא ללמוד איך להדיל בין עיקר וטפל. הרבה פעמים זה לא קורה. לפעמים בכוונה. בעולם האינטרנט יש לזה שם אירוני "מתמקדת בעיקר", והוא נאמר דווקא כשמישהי (טוב, או מישהו) נמצדת לפרט השולי מבין אלה המדווחים ודנה בו.
ובכן, אני מתמקדת בעיקר. לגיבורת הספר יש חברה, שעלתה לארץ מפולין בהסדר שהיה אז מקובל ונקרא "נישואים פיקטיביים". בהנתן מדיניות הספר הלבן והגבלת הגירה יהודית לשטחי פלשתינה-א"י, היו מביימים נישואים של אישה חסרת סרטיפקט עם רווק תושב הארץ, וכך היתה האישה מקבלת אשרת עלייה. ובכן, טוב ויפה לכולם, אלא שאותה אישה שבה מדובר, החברה של גיבורת הסיפור, נתקעה. האיש סירב להעניק לה גט, וחבריו בחלונות הגבוהים דיברו על ליבה שלא תבקש אחד בעצמה. וכך נותרה אישה מסכנה, נשואה בנישואים מחוסרי אהבה, עם אדם קשה, זוהר מבחוץ, אבל קשה מבפנים. כך בסיפור לפחות. שהוא כמעט שולי בעלילה, אבל בכל זאת עיצבן אותי מאוד. כי סבתא שלי עלתה לארץ מפולין, בספטמבר 1939, בהסדר הזה של נישואים פיקטיביים. וזה בדיוק מה שהם היו - פיקטיביים. מהחל, ועד כלה. בשבוע של ה"שבעה" חזרו שוב ושוב על הסיפור המופלא, שתחילתו באחים שדואגים לאחותם הרווקה, המשכו באדם שביקש המון כסף תמורת נכונותו להשתתף במעשה, עבור באח שנסע על אופנוע לנתניה ב-1 לפנות בוקר כדי להביא את ההון שגויס, וכלה בתזמון המופלא של העליה ארצה, באוניה האחרונה שעזבה את אירופה לפני המלחמה. כל זה עוד יסופר, אבל לעניין החתונה: היה טקס, היתה מסיבה, היו תעודות ואישורים, אבל כל רב שהסדיר "נישואים" כאלה דאג מראש שהם לא יהיו תקפים. לא היה צורך בגט. הם פשוט היו חוכה ואיטלולה, לא קיימים בשום מקום מלבד על הנייר. אחר כך קראתי גם מחקר בנושא שתיאר את מגוון המינוחים וניסוחי הכתובות של הרבנים השונים לנישואים האלה, וכך אני יודעת שהסיפור של סבתי לא היה חריג.
וחוץ מזה, על מה הספר? בלה- באשינקה- בטי- בתאל, נולדה בפולין, עקרה לפריז, התאהבה, עזבה, עברה לפלסטינה, התחתנה שם, מאהב העבר הפריזאי הגיע בעקבותיה. היא גרה בעיירה, למדה עבודה סוציאלית ופיתחה קריירה בעוד בעלה המורה מטפל בבית ובילדים. ואז, בלי שום הסבר ופשר נסעה לחו"ל, אל גבר שלישי. אל הסיפור מתוודע הבן שלה, לאחר מותה, אבל העלילה נפרשת בגוף ראשון, מפי דמויות שונות, בקופצנות זמנים, במחסור אדיר בהסברת מניעים לפעולות, ודי משמים. למה לקחתי אותו? כי בלבלתי את הכותב עם מישהו אחר. למה התחלתי לקרוא? כי לכל ספר מגיע סיכוי. למה המשכתי לקרוא? כי היה שלג והספריה היתה סגורה. עוד שאלות?
מקוטע. מחוסר מניעים. שטוח רגשית.
9 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
dushka
(לפני 10 שנים ו-6 חודשים)
גם אצלנו ב-32, במכביאדה הראשונה, בחור אחד קידש בטבעת אחת עשרים בנות
(כפי שנהגה סבתא שלי לספר) מי שלא נתן לה להתחתן בקלות ב 33 היה דווקא הממסד הרבני.
|
|
נצחיה
(לפני 10 שנים ו-6 חודשים)
תודה, רץ.
המציאות, בתקופות מסוימות, מביאה אנשים לסיטואציות שקשה לדמות ולדמיין.
|
|
רץ
(לפני 10 שנים ו-6 חודשים)
המציאות עולה על דימיון
|
9 הקוראים שאהבו את הביקורת