"קחי, תקראי" אמרה לי הבוסית שלי לפני מספר ימים והניחה לי את הספר הזה על השולחן.
"מה זה? מי זה?" שאלתי מבולבלת.
"תקראי תקראי" ענתה לי ויצאה מהחדר.
כך מצאתי את עצמי עם הספר הזה שנדחף לי לפני כל הספרים האחרים שמחכים לי ליד המיטה בתור שלא מבייש אף קופת חולים בשיא השפעת.
גם תקוותי כי באתר סימניה אני אלמד עליו יותר התבדתה אחרי שראיתי שדורג ע"י 4 אנשים בלבד.
בגלל חוסר יכולתה של הבוסית שלי לקבל "לא" כתשובה (איזה בוס יכול?) וחוסר יכולתי לשקר השלמתי עם הגזרה וניגשתי למלאכה על מנת לחזור כמה שיותר מהר לספרים העזובים שלי.
כנראה שזו הגישה איתה צריכים להגיע אל ספר שלא מכירים כי משם אפשר רק לעלות וזה מה שקרה לי.
הספר מספר ממספר נקודות מבט את סיפור חייה, אהבותיה וקשייה של נערה יהודיה בשם בטי (בהמשך כמובן היא כבר לא נערה)מרגע עזיבתה את פולין בשנות ה- 30 תוך כדי שהייה בפריז בתור אישה צעירה ועלייתה ארצה בדיוק בזמן.
לכאורה, עוד עלילה סטנדרטית לספר אבל מה שעושה אותו למיוחד יותר זה אופן הכתיבה הרהוטה, כמעט שירית של הסופר.
ייתכן שאם אותו סיפור היה כתוב טיפס שונה לא הייתי מתרשמת כלל אבל דני כספי מטיב לתאר את עולם הדמויות שלו ונותן לנו נקודת מבט אמיתית על המתרחש בליבם ובתוך מדינה אחת קטנה שנאבקת לקום.
הדבר היחיד שציער אותי כשסיימתי את הספר היה אותו דבר שניחם אותי עת נזרק על שולחני - שיש לו רק 200 וקצת עמודים...
היה פה מקום להרחיב טיפה על הכל. היה חסר טיפה הסברים על דברים שהגיבורה עשתה ומה הוביל אותה להחלטות שקיבלה.
אמרה לי פעם מישהי באחת הביקורות שהגבתי עליהן: "אף פעם אל תסרבי לספר שנקרה בדרכך..."
היא ידעה על מה היא מדברת כנראה.
אה וכן...
תודה לבוסית שלי. :-)

















