פרש הברונזה הוא ספר שהפך לקאלט פה באתר.
אחד מתוך טרילוגיה שמשכה אליה קהל מעריצים אדוקים ופופולריות לאורך הזמן.
אז החלטתי לקנות את הספר, והוא ישב במדף וישב וישב. ופעם אחת חילקתי אותו לפרקים ופעם אחת הוספתי סימניות צבעוניות ובסוף כשהרגשתי מוכנה לעמוד מול 700 העמודים פתחתי אותו ונשאבתי מהשנייה הראשונה. אני חושבת שהקסם שלו הוא ההתחלה והסיום. לכן הרוב זוכרים אותו לטובה, אבל אני אזכור אותו גם על חסרונותיו ואזכור שבכל כך הרבה עמודים היה אפשר להכניס הרבה הרבה יותר עלילה. ולא תיאור דברים יומיומים שחוזרים על עצמם כמו תיאורי ההשרדות במלחמה, ונקיפות מצפון בלתי פוסקות של הגיבורה. רציתי שזה יתרומם והמשכתי לקרא ובסוף זה קרה . הכתיבה פנטסטית , הסופרת משתמשת בטכניקה מיוחדת שמשלבת מילים תלושות ומשפטים לא הגיוניים על מנת ליצור תחושה של כאוס, בלבול ואי הבנה והאמת שזה עוזר מאוד להכנס לאווירה.
לסיכום מומלץ מאוד !

סיפור אהבה קיטשי להפליא.
נחמד להעביר את הזמן, לא יותר מזה.

ספר לא מוצלח לטעמי, נמרח ונמתח סביב רצף אירועים שלא יכולים לעמוד מאחורי המילה "עלילה".
מעביר תחושה של דיכאון וכתוב בצורה לא משכנעת במיוחד.

באמת סיפור בלתי יאומן,
אבל בעיניי ממש לא ספר חובה.
אוטוביוגרפיה קלילה, מלאה בהרפתקאות וכתובה טוב.

על עשבים אומר שניחן במקוריות עלילתית.
השפה שלו קלה יותר לקריאה מאחיו הגדול "שושנים" , אך אין זה אומר ששפתו דלה.
הוא קליל למרות שמכיל פיתולי עלילה רבים ומתיימר לכלול בתוכו מספר זאנרים פופלרים כמו מתח לצד רומן
דרמה פילוסופית רכוסה היטב בטריקים הפופולרים שרצים בסדנאות הכתיבה.
יתרון גדול לסופרת הינו היכולת לגולל את הסיפור כמקשה אחת ללא תחושת תקיעות או תיאורים מצוצים לכדי ניפוח-
דבר שמאיר את הספר והופך את הטרגדיות שבתוכו לניתנות לבליעה.
מיצ'אם שהחלה לכתוב רק בגיל מאוחר, אחרי יציאתה לגמלאות, משתמשת בכתיבה לדעתי כתרפיה לכל דבר .
בין המילים ומבעד לדמויות אפשר לחוש בתיאור מדוייק עד כאב של צלקות שרובנו זכינו להתקשט , לאורך השנים.
תחושות מעורבות של ניצחון לצד הפסד, אנחות של פספוס , התמודדות יומיומית עם אובדן אינסופי
וגם התעסקות בלתי פוסקת בשאלות שכנראה לא ייפתרו לעולם. אנשים שלא נראה , עבר שלא ישוב עוד.
מיצ'אם כסופרת, זכתה להגשים חלום בזכות הגיבורות הנשיות שהיא בוראת . נשים חזקות שנלחמות בגורל , ונכשלות ואז עומדות שוב ללא תלות ממשית בגבר. בספריה היא מגוללת עולם אוטופי בין אם לבנה , בראיונותיה היא מספרת על הערגה לילד משלה , ועל הכמיהה שלא שקטה גם בגיל השלישי. לכן, גם אם התחושה שהיא מציירת בקשר הורה- ילד מריחה מתוקה מדי , אני לא אהיה זו שתנפץ לה את האשליה שלא תמיד ילדים מתנהגים כפי שמצופה מהם , ולא תמיד הם מצליחים להציל את ההורה מעצמו , וכמעט אף פעם לא מצליחים למלא את חוסריו האחרים של ההורה, כמו זוגיות למשל.


קריאה מהנה :)

ספר טוב, מכיל המון עומק החל משזירת הדמויות הרבות ועד לפיתולי העלילה החדים.
עם זאת, אני לא הייתי מגדירה אותו כספר חובה.
אומנם הוא כתוב טוב ומעורר מספר תהיות, אך עדיין מזכיר מאוד את ציפורים'
ומכיל טרגדיות רבות שפוגמות לעניות דעתי, באמינותו.

'אשתו של הנוסע בזמן' יוצא לאור בשנת 2003 והופך עם הופעתו לסנסציה עולמית .
עד שנת 2009 ההוצאה תדפיס למעלה מ2.5 מליון ספרים ותהנה מתמלוגים נוספים כשהספר יהפוך לסרט קולנוע .
נשמע מדהים ,בעיקר כשמדובר בספר ביכורים.
אז מה הפך אותו לכל כך מיוחד? אני חושבת שעצם ההתעסקות בתיאוריית הנסיעה בזמן ,
בין אם לעבר או לעתיד כנראה עניינה מאוד את קהל הקוראים {במיוחד באמריקה}.
כשהספר יוצא אל החנויות- אני בערך בת 8.
לא זוכרת את העולם מפותח מדי, אפילו לפייסבוק יש עוד שנה שלמה עד ליום הולדתו.
האנשים מסביב עוד נראים לי יחסית נורמליים ,
אני יכולה לראות את הפנים שלהם כשהם מדברים איתי,
אני מצליחה להבחין בהבעות הפנים שלהם ואין לי חששות מבריחה אל המסך הכחול.
אני חיה בעולם יחסית רגוע שבו שתי הידיים פנויות ,
בתיק הגב מסתתר לו עדיין טלפון הלחצנים.
אחת מנקודות השיא שלי בשנה הזו מתרחשת בסביבות חודש מאי ,
כששתי חברות הענק, דיסני ופיקאסר, מאחדות כוחות ויוצרות את אחד מסרטי האנימציה המצליחים ביותר בהיסטוריה.
"מוצאים את נמו".
אני זוכרת את עצמי יוצאת מהקולנוע,אבא מחזיק לי את היד, ואני מאושרת .
מחייכת אל העולם והוא מחייך אלי בחזרה.
פעם יכול להיות זה כל מה שהיה צריך בשביל לגרום לילד לשמוח.
קצת פופקורן וצפייה בדג זהב שמחפש שעה וחצי את אבא שלו.
והיום?
מה כבר יכול להלהיב אותנו? מה כבר יכול להפתיע את הדור החדש של הילדים?
אני נזכרת בתקופה הזו,ומצליחה לאט לאט לתפוס איך הספר הזה הצליח.
כמעט בטוחה שהיום זה לא היה תופס כל כך את הקהל.
מלבד לרעיון מקורי , מבחינת הביצוע -לא התלהבתי מדי.
העלילה רגשנית ונדושה מדי.
הדמויות לא באמת מצליחות לדבר אליי.
ואם זה לא חסר אז ישנה הכתיבה הבינונית , ומספר הדפים הבהחלט לא פרופורציונלי לעלילה.

בתאכלס מומלץ,

לאנשים שיוצא להם לחזור לפעמים ל- 2003.

אם אתם לא מאלה,
מומלץ להתקדם לספרים איכותיים ומעניינים הרבה יותר.

את הספר הזה, ככל הנראה לא תמצאו ברשתות החנויות הגדולות.
אני לא מצאתי לפחות..
לכן ניגשתי בצורה עצמאית אל הוצאת הספרים, וזה היה שווה כל רגע.
הספר הזה , מלבד להיותו רהוט , קולח ואינטילגנטי מאוד - מבוסס על סיפור אמיתי.
המסע הזה שמגוללת בפנינו המחברת כל כך אמיתי ומרגש ונותן את התחושה שאנחנו שם.
אנחנו נקרענו תחת העול במסע של 5 ק"מ , אנחנו חווינו חלק מקורס טיס, ואנחנו אלה שעוברים הדחה אחר הדחה.
אני ממליצה לכל בן אדם להחשף אל הספר הזה כי
1. הוא מנפץ קצת את בועת התהילה הזו סביב ה"טייסים" שיש כנראה רק בישראל..
2. כי זה פשוט כיף להחשף אל חוויה של פעם בחיים.

מומלץ בחום!

אותה נוסחאת זהב, שבלונית ומוכרת [הומור , צורת הכתיבה, והצגת הגיבורים ] פרי ידיו של לינווד ברקלי.

עם זאת, הספר מעניין , משאיר את הקורא במתח ומספק חווית קריאה רצופה למספר שעות.
אידיאלי לטיסות.