ביקורת ספרותית על פנלופאה - המיתוס של פנלופה ואדיסאוס מאת מרגרט אטווד
ספר מעולה

---

האודיסיאה - נקודת המבט הנשית

אחד מהסרטים הזכור לי היטב, הוא רוקמת התחרה, בו נערה בודדה רוקמת במונוטוניות מלנכולית, לאחר שאהובה נטש אותה, גם פנלופה, אחת מגיבורות האודיסיאה, היא אישה בודדה, המכלה את זמנה באריגה, ובהמתנה לבעלה שנטש אותה למסעותיו.

האודיסיאה של הומרס מקבעת תבניות נשיות מובהקות, לנשים משייכות מלאכות הבית, האריגה והטוויה. לעומתן, עולם הגברים הפטריארכאלי, הוא של שליטים ולוחמים. אודיסאוס יצא למלחמת טרויה בת עשר שנים, ואחר כך למסע הביתה שנמשך עוד עשור. עכשיו תדמיינו מסך טלוויזיה מפוצל, בביתה יושבת פנלופה רעייתו, אורגת ופורמת בד תכריך לאבי בעלה, כסיזיפיות נשית. על פתחה ממתנים מחזרים החומדים את רכושה, מייחלים לרגע בו היא תפתח להם צוהר, כמענה לבדידותה ולתשוקתה הלא ממומשת, אך לה יעוד גורלי, להיות אישה נאמנה, בעלת חוכמה נשית, המאפשרת לה לדחות את מחזריה, בטענה שהיא תתפנה אליהם לכשתסיים את מלאכת האריגה. תארו לכם עכשיו, את תמונת בעלה החוצה ים סוער, נלחם במפלצות מעוררות אימה, קורבן לזעם פוסידון אל הים, מתענג עם זונות, אלות, ונימפות, ואילו היא ספונה בתוך ביתה, חונקת את תשוקתה בהמתנה אין סופית.

האודיסיאה הגברית קוממה כותבות, שנתנו לה פרשנות מעניינת כול אחת בדרכה, מדלין מילר בשירו של אכילס, פרנצ'סקה פטריצו בהלנה המופקרת, ואילו אטווד מפרשת את האודיסיאה דרך פנלופה רעייתו של אודיסאוס, גיבורה פסיבית, סובלת ומכילה.

מי את באמת פנלופה, האם המתנת עשרים שנה לשובו של אודיסאוס, האומנם רק ארגת ללא הרף, ועסקת בהדיפת מחזרייך, או שחייך היו ממשיים, שואלת אטווד בצורה מתריסה ?

אטווד מקעקעת את דמותו של אודיסאוס גיבור העלילה, אומנם הוא מבריק, ובעל תושייה, הלוחם בעוז נגד הקיקלופ בעל עין אחת, הוא מצחיק, אחד שנמצא במרכז חבורה גברית, כמו זאת של חיילי מילואים, אבל הוא רחוק מלהיות בן זוג אידיאלי, הוא רודף נשים, ושקרן, עורך משתאות שיכרות לחבריו, בשבילו חתונה עם אישה היא חלק מקנוניה גברית.

פנלופה מדברת אילנו, מעולם השאול והמתים. היא מספרת על האמת והגיחוך שמאחורי מסכות העמדת הפנים, היא חושפת נלעגות אנושיות. לא איכפת לה ממוסכמות חברתיות, היא מספרת את האמת שלה, על כך שהיא לא יפה, למעשה היא בצלה של הלנה היפה, חיים הגורמים לפיהוק. אטווד חושבת אחרת, פנלופה שהיגיע לאית'קה ככלה צעירה, הפכה לחכמה וצינית. בהעדרו של אליל נעוריה, היא יוצאת לאודיסיאה נשית משלה, היא שולטת בטרטוריה מסובכת, לומדת להיאבק במשפחה המלכותית על מקומה בהיררכיה, ונגד עולם גברי משפיל.

הסיפור בנוי כטרגדיה יוונית, פנלופה היא רוח רפאים, וגם מספרת בגוף ראשון את סיפורה, בציניות, בהומור ובשנינות, וברקע מקהלת השפחות, רוחות הרפאים, המספרות, ושרות כמו הד לעלילה, על חייהן, כמי שהיו נאמנות לגברתן, ונוצלו מינית על ידי האצילים, הן אלו המשלמות את מחיר שיגיונות המעמד השליט, ושל אודיסאוס שבהחלטה תמוהה ובלתי מובנת מחליט לתלות אותן עם שובו ממסעו. אטווד שואלת, מדוע הרג אודיסאוס את השפחות, האם קיימת פה כוונה נסתרת ?

לסיום בנות המקהלה - השפחות מהשאול, שרות אקפלה מצמררת:

לא היה לנו קול
לא היה לנו שם
לא הייתה לנו שום בררה
לא הייתה לנו כפרה

הסיפור של אטווד מבטא את היסטורית הנשים, להן הועידו הגברים תפקידים ארכיטיפים, המשמשים רקע לעולם גברי אלים. האודיסיאה האמתית היא מסע רב השנים שהנשים עשו לשחרורן מהמיתוסים הגבריים ולשוויון בין המינים, זהו המסר הפנימיסטי שאטווד מצליחה להעביר בצורה מוצלחת ביותר.

» ביקורות נוספות של רץ
» ביקורות נוספות על פנלופאה - המיתוס של פנלופה ואדיסאוס