ביקורת ספרותית על הבית העגול מאת לואיז ארדריץ'
ספר טוב

---

יש קוראים שמתחילים סקירות על הספרים בתיאור הדרך שבה הספר הגיע אליהם, או שהם הגיעו לספר. לא תמיד זה רלוונטי, אבל הרבה פעמים התחלה כזאת נותנת לסקירה כולה חן אישי, ומכניסה אותה למסגרת הראויה. הפעם גם אני אתחיל ככה, לצורך גילוי נאות. את הספר הזה קיבלתי בדואר, כחלק ממועדון הקוראים של הוצאת מודן. התלבטתי אם להצטרף, כי הניסיון שלי בעסקאות "קחי ספר, תני סקירה", הוא די גרוע. זה לא שקיבלתי ספרים גרועים. על ספרים גרועים אני יודעת לכתוב. קיבלתי ספרים מוזרים, בלתי קריאים, ובלתי ניתנים לכתיבת סקירה. אבל א' ביקשה, ואני מחבבת אותה. אז הסכמתי, ולא הצטערתי על זה.

הבית העגול נמצא בשמורת אינדיאנים בצפון דקוטה, הוא משמש את האינדיאנים תושבי השמורה להתכנסות ולפולחן לא נוצרי בעליל, ואדמתו נחשבת מקודשת. אישה נאנסת בבית הזה. או בסמוך אליו. או במקום אחר. היא מחלצת את עצמה ומגיעה הביתה, אל בעלה השופט האינדיאני, ואל הבן שלה, אבל שרויה בטראומה ולא מדברת. או מעמידה פנים שהיא שרויה בטראומה ובכך מחפה על מישהו. הספר מסופר מנקודת המבט של הבן שלה, ג'ו, ברטרוספקטיבה של אדם מבוגר ומפוכח המתאר דברים שאירעו כשהיה בן שלוש עשרה. ג'ו בעיקר מתוסכל מהתפתחויות העניינים, והוא מנסה לשלוט בנעשה, להציל את אימו, ולדאוג לצדק. אבל הדברים מסתבכים והוא לומד על מורכבות העולם. כתיבה בגוף ראשון היא קשה תמיד, ומצליחה לעיתים רחוקות. עוד יותר קשה לאישה לכתוב כגבר, למבוגר לכתוב כנער, ולאדם שהוא חלק מקבוצת מיעוט, קשה לכתוב לקהל כללי. לואיז ארדריץ' מצליחה בכל זה, והוציאה מתחת ידיה ספר עשיר, ברור, מרתק ואמין.

אני אוסיף בהסתייגות את דבריהן של נערות הבית. שתי הבנות שלי, אחת בת עשרים ושתים, ואחת בת שבע עשרה, לקחו את הספר והתחילו לקרוא. שתיהן הפגינו בקול אי נוחות בעת הקריאה. מדרך הסיפור, מגישת הכתיבה שאינה מעטרת ציטוטים ודיאלוגים במירכאות אלא מתייחסת אליהם כחלק מהטקסט הרציף, מריבוי הדמויות, מריבוי השמות והמילים בשפה זרה, ומעודף סיפורי שוליים. כל הדברים נכונים. לטעמי חלקם הם עניין של סגנון כתיבה. אבל ריבוי השמות, הדמויות, המילים והסיפורים הוא מחוייב מטבע הנושא. התוצר קצת קשה לקריאה עבור הקורא הישראלי שמבחינתו אינדיאנים זה קלומבוס, מערבונים ופוקהונטס, אבל לטעמי שווה לעשות מאמץ ולקרוא, ולו בכדי לקבל מושג קטן על סוגיית הזכויות הסבוכה של ילידי יבשת אמריקה בארצות הברית. למתקשים יש גם אחרית דבר מלמדת בסוף הספר, אבל אני דילגתי עליה.

» ביקורות נוספות של נצחיה
» ביקורות נוספות על הבית העגול