ביקורת ספרותית על הבית העגול מאת לואיז ארדריץ'
ספר מעולה

---

לא לעתים קרובות נתקלים בספר שמקיף את הנושא עליו הוא כותב לפני ולפנים. ושמעמיד את הדברים עליהם הוא כותב בצורה כה הגיונית, שגם לקורא שאינו מצוי בנושא הם "מסדרים את הראש" וגורמים לו לחשוב ולנקוט עמדה. וכשמדובר באינדיאנים בצפון דקוטה, עמדה היא הדבר האחרון שחשבתי שיהיה לי. אבל ארדריץ' הצליחה לכתוב סיפור שמחבר המון נקודות לתמונה שלמה, בלי למעוד ובלי לבלבל אותי, וזאת עשתה תוך תאור של חיים של אינדיאנים לא ב"מלחמות האינדיאנים" אלא בימינו, על תרבותם הייחודית שהיא כבר מעורבת ללא הפרד בתרבות האמריקאית מסביב.

המספר הוא נער בן 13, שאביו שופט בענייני אינדיאנים ואמו מנהלת פחות או יותר את "משרד הפנים" בשמורה. ובוקר אחד אמו נאנסת באכזריות וניצלת ממוות בטוח, וחיי הנער ומשפחתו לא ישובו עוד לקדמותם.
ג'ו, הנער המספר את הסיפור הוא תערובת מבלבלת כפי שכל נער בן 13 הוא: בוגר וילד. שטותניק ורציני. מתעניין בספרי החוקים של אביו וגם בבנות ובבירה. מנהל קשרים ענפים עם בני הקהילה בכל הגילאים ומקשיב לסיפוריהם, וגם חבר של קבוצת בני גילו, ויש לו חבר אחד "הכי טוב".

מכל הנושאים והרבדים הרבים בספר, עניין אותי במיוחד מונח הצדק העולה מהסיפור על פניו השונות. "צדק" לאינדיאנים - שקיבלו את אדמתם להשתמש בה אבל לא להיות בעליה. "צדק" הבנוי ממערכת חוקים שונה לאינדיאנים וללבנים, ומערכת מסועפת ומבלבלת של חוקים, זכויות וחובות, לפי מוצאו של הפושע ומקום ביצוע הפשע. וצדק פרטי שבין אדם לחברו.
הסיפור כתוב נפלא. הדמויות אמינות, ההקשרים התרבותיים משולבים בסיפור בצורה מעניינת ותורמים לעלילה כמו גם לידע של הקורא.

ארדריץ', כך כתוב, היא בת תערובת אינדיאנית/ אמריקאית. הספר זכה בצדק רב ב National Book Award, והוא כולל "אחרית דבר" מרתקת ומשכילה מאת ד"ר מיכל סגל ארנולד שעבודת הדוקטורט שלה נכתבה על התנועה האינדיאנית האמריקאית.
אז כן, האמריקאים הלבנים יוצאים בסיפור הזה לא טוב. ואולי זה הסיפור תמיד - קל יותר להזדהות עם הרחוקים ולשפוט את מי שהוא לא אני.

» ביקורות נוספות של yaelhar
» ביקורות נוספות על הבית העגול