יש לי חיבה יתרה לספרים שנושא כתיבתם הוא על רקע היסטורי. הספר הנוכחי עוקב דרך עני הדמות הראשית בספור, על שלל הדמויות האנושיות שהוא פוגש בברלין ערב עלייתה של המפלגה הנאצית לשלטון בגרמניה. זה אינו ספר היסטורי אלה זו התקופה המעניינת. זהו ספר שמציג באופן אישי ומשכנע את השפעתם האלימה והאכזרית של תקופה היסטורית על חיי הפרט. ספר שנותן הצצה חטופה על החיים בברלין הדקדנטית.
רוצו לקרוא מומלץ ביותר

הכותבת, שהיא ביתו של עמוס עוז, מנסה לעשות הון אישי מהאומללות. אני שגדלתי בבית שטען שאין לכבס את הכביסה המלוכלכת בחוץ, בז לאותם כותבים שמנסים לעשות הון מצער חייהם בתוך המרחב האישי המשפחתי.
הבוז כלפיה נובע גם מהעובדה שהיא בחרה לפרסם את טענותיה כאשר נושא הטענות לא יכול כבר להשיב עליהם ו/או להציג את החלק שלו בתמונה המשפחתית. מבחינתי ספר מיותר, שעוסק ברכילות משפחתית תוך בכי ונהי על עצבות חייה.
ספר מיותר- חבל על הזמן

רבים מתוכנו שבויים בתוך האמונה שנטעו בנו מתוך כוונת מכוון היהדות האורתודוקסית לגבי חוסר הרלוונטיות של זרמים אחרים ביהדות מלבד הזרם האורתודוקסי. לכן קריאה בספר הנוכחי מאפשרת לקורא להיווכח לגבי זרמים אחרים ביהדות בתקופה שהיהדות ככל, כדת, טרם התגבשה.
אומנם הספר מתמקד במקורות ספרותיים של תקופה מוגדרת בציר הזמן הקוסמי/ההיסטורי. העובדה שהספר דן בעיקר באותם מקורות ספרותיים, מאפשרת לקורא להיחשף דרכם אל אותם זרמים ביהדות שהיו אופייניים לתקופה קצת יותר, פלורליסטית, ומכילה מבחינה רעיונית.
מבחינתי הספר יכול לשמש לא רק קרקע להבנת התקופה על בסיס כתיבתה, אלה גם כמקור להכרה של זרמים וכתות שהרכיבו בעבר את הדת היהודית. אומנם הספר הנוכחי לא דן בהם, אלה מתמקד בספרות התקופה, שדרכה אנו יכולים להרחיב את הדעת לכיוונים נוספים באמצעות מקורות נוספים כדי שגם אנחנו נהיה פלורליסטים ברוחנו ובדעתנו.
מומלץ ביותר

האמת שקשה מאוד לכתוב על ספר שדשו בו כה רבים. יחד עם זאת, זהו ספר שרובו מציג מכתבים של גיבור הנושא.מכתבים שעוסקים במכלול דברים.אומר רק זאת: זה שאדם מת, זה לא הופך את הדברים שאמר לנכונים יותר,או צודקים.

זהו סיפור שהוא כמו הזיה. מעין סיפור - חלום, ספק אמיתי ספק דמיוני והזוי. מסוג הספרים שאתה קורא אותם וככל שאתה מתקדם אתה טועה ותוהה בתוך עלילה רבת גוונים. לחובבי הקונספירציות שבנינו. שווה קריאה.

טרי גודקינד הוא סוג של אלוהים. הוא הצליח לברוא עולם. העולם שלו הוא סוג של פנטזיה, שאליו משתייך הזנר הזה. עולם שמתקיים באופן מופלא ונהדר בין דפי ספריו. כל מי שמזדמן לתוך עולם זה צפויה לו חוויה נהדרת לא רק של עלילה מותחת. אלה גם מגוון דמויות שמעשירות את נופח העלילה וכל אחת בתורמת בדרכה על מנת לקדם אותה. כאשר מוסיפים לכך כתיבה נפלאה, הרי שמתקבל פה תמהיל נהדר שנכון לא רק לספר הזה שלו, אלה לסידרה כולה.
היכולת המופלאה של הסופר באה לידי ביטוי בעובדה שיש כאן עלילה לאורך סידרה של ספרים, ובכל זאת, כל ספר עומד בפני עצמו.
לרוץ ולקרוא.

שני ספריו הקודמים של לינקולן צ'יילד, היו מרתקים. לצערי ספר זה יש לו עלילה מאוד צפויה ובלתי מרתקת. הספר אומנם כתוב טוב. אבל לא שומר על מתח לאחר המחצית שהרעיון מתחיל להיות מובן- אז גם הפיתרון של העלילה מובן ושובר את המתח.
רדוד - לא מוצלח. לקרוא רק אם ממש משעמם.

מה שמעניין בספר יותר מהעלילה זה מיקומה. הבחירה של הסופר למקם את העלילה ברוסיה הסובייטית בתקופת סטאלין, היא לא פחות מאשר הברקה. מפני שהעלילה עצמה שבה מדובר על רצח נערים, סותרת באופן מובהק את התפיסה של כל מנגנוני ההגנה הסטלניסטים - בדבר יחודה של ברית המועצות אל מול העולם ועל הרעיון שברית המועצות היא לא פחות מעולם מושלם.
לכן המיקום של העלילה הוא זה שנותן לה נפח נוסף והופך את הקריאה בספר לחוויה בעלת שני מובנים: סקרנות ומידע. מומלץ ביותר.

אני מאמין שיו נסבו כותב לאט.
"גיבור" הסיפור הוא הבלש בעל הפגמים האנושיים,המפקח הארי הולה שמצליח לתפקד בין התקף שיכרות אחד לשני. ספר שהעלילה האיטית שבמסגרתו, מרמזת באופן סמוי לדעתי על פילוסופית החיים. החיים עליבא דה נסבו (והארי הולה) יש לקחת אותם לאט. כמו משקה אלכוהולי, שותים אותם במנות קטנות. רק כך, מבעד לדוק ערפלי של ספק שיכרות,ספק הערות ניתן להתמודד עם עלילת החיים.
מצד שני כמו כול ספר בלשי מהדגם הישן- העלילה זורמת,בדרך נפרסים רמזים ורק הבלש עצמו מספיק ער לגביהם על מנת ליצור מהפזל תמונה ברורה שנפרסת בסוף הסיפור.
מומלץ.