ביקורת ספרותית על הזריחה - פרוזה # מאת ויקטוריה היסלופ
ספר טוב

---

קראתי את שלושת הראשונים של ויקטוריה היסלופ ואהבתי אותם ואני יכול לומר זאת גם על ספרה הרביעי "הזריחה". אני אוהב בעיקר את עיסוקה בנושא הסכסוכים הפוליטיים השונים ומה קורא לאדם הפשוט אשר נקלע בעל כורחו לסכסוך או עימות פוליטי כזה המעורבים בו כוחות החזקים ממנו בהרבה.

הפעם לקחה אותנו היסלופ לא הרבה שנים לאחור, אל ימי הפלישה הטורקית לקפריסין. היסלופ בונה בספרה מספר דמויות כאשר לכל אחת מהן דרך משלה להתמודד עם המצוקות הקשות הנכפות עליהן עקב המצב הפוליטי הרעוע בקפריסין של מקאריוס, וכן לאחר נפילתו וכבוש צפון האי על ידי הטורקים.

פמגוסטה שהייתה בעבר עיר תוססת ומלאת תיירים ושמחת חיים, הפכה לבת ערובה של ההיסטוריה והכיבוש של הצבא הטורקי בקפריסין. הסיפור הוא סיפור אנושי והוא משקף את הטרגדיה של הקפריסאים בכלל (טורקים ויוונים כאחד) שנעקרו מבתיהם, כפריהם ועריהם, שבהם חיו במשך דורות. בתווך, סיפור על אחווה בין משפחה טורקית למשפחה קפריסאית ממוצא יווני אשר הגורל המשותף שהתאכזר לשתיהן, מחבר בינהן חיבור אנושי וכנראה יוצא דופן באותן הנסיבות בקפריסין של 1972.

מה שעושה את הסיפור של פמגוסטה טרגי במיוחד הוא העובדה שהעיר נותרה קפואה, מוקפת בגדרות תייל והפכה לעיר רפאים למשך עשרות שנים.

שורשיו של הסכסוך היווני טורקי נעוצים עוד במאה ה-16 אז כבשו לראשונה הטורקים את האי. 500 שנות סכסוך ללא פתרון הנראה באופק, מעניין מה זה אומר על הסכסוך הקרוב יותר לליבנו.

יש בספר כמה קטעים המזכירים קצת רומנים למשרתות אבל אלו בעייני חלקים זניחים ולא העיבו אפילו במאום על הנאתי מהספר.

אני כמובן ממליץ.

» ביקורות נוספות של בנצי גורן
» ביקורות נוספות על הזריחה - פרוזה #