ביקורת ספרותית על הזריחה - פרוזה # מאת ויקטוריה היסלופ
ספר בסדר

---

נתונים טכניים:
שם הספר: הזריחה
שם הסופרת: ויקטוריה היסלופ
סוגה: פרוזה
שפה מקור: אנגלית
מספר עמודים: 398
הוצאה לאור: ידיעות ספרים
שנת הוצאה: 2015

סקירה:

זהו ספרה הרביעי של ויקטוריה היסלופ שתורגם לעברית, וגם אני בין מעריציה לא דילגתי עליו. קהל הקוראים בוודאי מכיר את ההרגשה של ציפיות מסופר אהוב... נכון? אני מודה שהיו לי ציפיות מהספר "הזריחה" והפעם, בניגוד לספר הקודם "חוטים מקשרים" אני לא יכולה להגיד "Wow".

גם הספר הזה עוסק באגן הים התיכון, והפעם ויקטוריה היסלופ לקחה אותנו לסיור ב"פמגוסטה" שבקפריסין. (עיר נמל בחוף המזרחי של קפריסין מזרחית לניקוסיה).

רקע: ב-1974 התורכים פולשים לפמגוסטה שבקפריסין והתושבים נמלטים ומשאירים מאחוריה עיר רפאים. כיום העיר נקראת "ורושה", ועד היום היא מצוייה מאחורי גדרות תיל של הצבא התורכי ועדיין עיר שוממה.

הסיפור מתחיל ב-15.8.1974 בפמגוסטה. מקום של שמש ים תיכונית עם שמים נקיים מעננים. חוף לבן וים בצבע טורקיז. עיר תיירותית עם היסטוריה מסבירת פנים.

כל היופי והאופוריה הללו נקטעים ב-1974 , עם פלישתו של הצבא התורכי שבעקבותיה חולקה העיר. כל העלילה מתמקדת על רקע היסטורי של הפלישה במספר דמויות ומשפחות:

סאוואס פפקוסטה, בן 33 נראה קצת מבוגר לגילו, איש חסון ושאפתן.

אפרודיטי-אשתו של סאוואס וביתם של טריפונס וארטמיס מרקידיס. משפחה עשירה בעלת נכסים, בתי מלון וספינות בפמגוסטה. האם ארטמיס לא התלהבה מהשידוך של ביתה לסאוואס, מכיוון שהוא בא ממשפחה חקלאית זעירה,ולטענתה אינו מתאים לביתה המשכילה והיפה.

למרות כל העושר, אובדנו של דימטריס,בנם של טריפונס וארטמיס האפילו על חיי היום יום. (בנם ואחיה של אפרודיטי, נהרג במהומות שהתחוללו בניקוסיה ב-1964 בין הקפריסאים לתורכים). טריפונס המשיך בעבודתו ואילו ארטמיס נותרה ספונה בתוך ביתה, כשתריסיו מוגפים ימים ארוכים. לאחר נישואי אפרודיטי לסאוואס, הוריה של אפרודיטי- טריפונס וארטמיס עזבו את קפריסין ועברו לאנגליה, כאשר סאוואס ואפרודיטי נותרו בקפריסין, והמשיכו לנהל את נכסי משפחת מרקידיס.

הנכס הראשון שסאוואס תקע בו יתד בהשקעה כספית של חמו – טריפונס היה בית המלון "הזריחה".

מרקוס- יד ימינו של סאוואס ניהל את מועדון הלילה של המלון "קלר דה לון". הוא ידע להקסים את סאוואס, במיוחד על ידי כך שרווחי המלון הכפילו את צפיותיו, מפני שהרווחים נבעו מהצלחתו של מועדון הלילה ה"קלר דן לון", בניהולו של מרקוס. ההשקעה והפאר הניבו פירות וכך גם הכיסים הלכו ותפחו, אך לא לזמן ארוך, ומשפחת פפקוסטה עברה מהר מאוד מאיגרא רמה לבירא עמיקתא.

לדמויות הללו מתווספות שתי משפחות: משפחת אזקאן-קפריסאים ממוצא תורכי ומשפחת סקארוס, קפריסאים ממוצא יווני.

החלק הראשון של הספר מתרכז בסיפור אהבה ומשולש רומנטי, על רקע הפלישה התורכית לפגמוסטה, והחלק השני מתרכז בשתי המשפחות, כאשר החברות ביניהן נוצרה בגלל נשות המשפחה.

ויקטוריה היסלופ מצליחה לקחת את הקורא לטיול ברחבי העיר, בעת הפלישה ולאחריה, ומאירה בזרקור על תקופה היסטורית, שכמעט ולא משוחחים עליה. על גבי אותו רקע היסטורי, היא שוזרת ורוקמת מערכות יחסים מורכבות, שאולי לא היו מתקיימות לולא אותה פלישה תורכית.

יש בעלילה הזו אהבה, קנאה, חברות, בגידה, מוטיבציה, השגיות, פוליטיקה, נקמה, שפיכת דם, איבה, נאמנות, אובדן, אונס, ביזה, וגם לא מעט חמלה. מאידך גיסא ולמרות כל התרכובת הזו, לא מצאתי עומק בדמויות ולעיתים "עודף מיותר". לדוגמא, לא הבנתי מה היה הקשר של האורחת מגרמניה במלון - פראו ברוכמייר לעלילה הזו. לטעמי דמות מיותרת שהוסיפה עוד כמה שורות לספר. ככל שהמשכתי בקריאה הרגשתי שהחלק הראשון והשני מתחברים באילוץ וללא תחכום של ממש.

הכישרון של ויקטוריה היסלופ מתבטא בכתיבה ובסגנון הרגיש שלה, שעל אף שהעלילה לא מתוחכמת, היא מצליחה לשאוב את הקורא לפנימיותה, ולוא רק בגלל פיסות היסטוריה מעניינות. כן, היא בהחלט יודעת לתאר את הרגעים המיוחדים של כל דמות, את מלחמת ההישרדות ושהחיים הם מעל לכל, אבל הפעם היה קצת חסר משהו...

לטעמי ואני מדגישה רק לטעמי, העלילה בספר הזה מדומה לתבשיל שחסרים בו תבלינים. מי שמחפש ארוחה עסקית יוכל להתענג עליו גם ללא תבלינים, אך מי שמחפש ארוחת גורמה, עלול למצוא את עצמו מחפש איפה הגורמה.

אין כאן המלצה או אי המלצה, כל מי שאוהב את סגנונה הייחודי של ויקטוריה היסלופ, ואהב את הרומן הראשון שלה "האי של סופיה" והאחרון שהיה אהוב עלי במיוחד "חוטים מקשרים", ייהנה גם מהספר "הזריחה", למרות היותו נטול תבלינים אבל עם מרכיבים בסיסים טובים.

בסולם הכוכבים שלי, אפשר לקרוא, זה לא מוקפץ סיני, או פסטה אל-דנטה, אבל בהחלט סלט ירקות דיאטטי, בלי שמן זית, לימון, מלח וקצת פלפל...

בסולם לי יניני: 3 כוכבים מתוך 5 כוכבים.

לי יניני

» ביקורות נוספות של לי יניני
» ביקורות נוספות על הזריחה - פרוזה #