הביקורת נכתבה ביום רביעי, 11 בפברואר, 2015
ע"י אהוד בן פורת
ע"י אהוד בן פורת
יהיו קוראים שיקחו את הספר הזה לידיהם ולא יבינו מה ג'ף ריימן חומד איתנו לצון, מילא להביא לנו ספר אינפורמטיבי להבדיל כמו ז'ורז' פרק ואומר לתת לנו חומרים שאנחנו צריכים ללוש אותם לספר עם עלילה (דוגמא בולטת לכך בספרו של פרק, "החיים - הוראות שימוש") אבל ספר כזה שנכתב עליו שאנחנו, הקוראים יכולים לשלוט בסדר הקריאה שלו? איפה זה נשמע? או יותר נכון איפה זה נקרא? הו, אז זהו שבספר הזה (בגב האחורי שלו).
תחשבו על זה, זה לא שאתם לא יודעים לשחות אבל פתאום מישהו בא ואומר לכם שאתם שוחים בצורה לא נכונה. אני מוכרח להודות שיש לי נטיה מוגזמת באהבה לספרים, לא פעם אני נתפס דווקא למוזרים שבהם. אתם ודאי תצחקו עליי אבל קורה לי, כמו במקרה עם הספר הזה שאני לא פעם לא מבין מה העניין שלי בקניה שלהם. לוקח לי זמן להבין אותם, אם בכלל. מגיל צעיר אני אוהב לחוות טקסטים, אם דרך המשורר הצרפתי, ארתור רמבו ב-"אלכימיה של המילה" ואם בגיל צעיר יותר, כשלקחתי על עצמי לקרוא את הספר "ההוביט" על מנת לשחק במשחק הרפתקאות (במחשב קומדור 64), עם טקסט ללא גרפיקה בו הצטרכתי לדמיין כמו בגישוש באפילה את המשחק.
אחרי שהצלחתי סוף כל סוף לעכל את הרעיון שעומד מאחורי "253" הבנתי שמדובר בספר שמצריך דמיון מצד הקוראים, לא סתם דמיון, כי עם כזה שמעבר לרגיל. ככל שאתם צוברים שנים של ניסיון חיים, ודאי קרה לכם שהייתם רגילים לקחת קו אוטובוס מסויים ליעד כלשהו ואחרי תקופה מסויימת מכל סיבה שהיא העניין השיגרתי הזה פסק. האם לא קורה, בין אם בכוונה לדמיין ובין אם לא בכוונה, באחד מחלומות הלילה שמצאתם את עצמכם שוב על אותו קו אוטובוס?
זה בדיוק העניין עם הספר הזה, כמעט בכל עמוד שבו אתם נתקלים באנשים. במקרה של "253" מספר של נוסעים ונהג ברכבת תחתית של לונדון שבה שבעה קרונות בלבד. ככל שתתמידו לקרוא את הספר הזה, תתקלו באנשים כאלה שנראה לכם שאתם מכירים (כמו שקורה לא פעם בתחבורה ציבורית, מישהו מזכיר לנו מישהו מסויים שאנחנו מכירים גם אם זה לא הוא) וכאלה שבא לכם לפתח איתם שיחה, מה שיעזור לכם בזה הם הנתונים שנמצאים בכל עמוד: מראה חיצוני, מידע פנימי ומה הוא עושה או חושב. אני לא יודע איך זה נראה לכם, יהיה נחמד אם תמצאו לנכון לשתף בתגובות אבל אני יכול לומר לכם שלי אישית יצא לחשוב בעקבות הספר הזה מה היה קורה אם מישהו היה לוקח על עצמו לדמיין מה קרה במגדלי התאומים ב-11 בספטמבר, איפה האסון תפס את כל אחד מהדיירים שבהם. זה לא שאני לא משתדל בדרך כלל ללכת רחוק עם ספרים שאני קורא, להיכנס לעלילות שבהם כמו במציאות מדומה אבל הספר הזה נותן באמת מקום גדול לדמיון.
11 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
רץ
(לפני 10 שנים ו-6 חודשים)
יופי של ביקורת
|
|
|
חני
(לפני 10 שנים ו-6 חודשים)
האמת היא שאני בדרך כלל לא קופצת לביקור בתוך העלילה ומדמיינת אלא יותר
מנסה להסתכל מהעיניים של הסופר מה הוא ביקש לתאר ולהראות או להסתיר. ולהתמזג עם המחשבות שלו ,לזרום ולבדוק איזה עולם הוא ברא בשבילנו...אבל להיכנס למציאות מדומה זה ממש לצאת מהקופסא.יפה כתבת.
|
|
|
אהוד בן פורת
(לפני 10 שנים ו-6 חודשים)
חברות וחברים, תודה רבה !!!
תאמינו או לא זה הספר האחרון שנמצא בספריה שלי שחשבתי שאוכל לכתוב עליו איזושהי חוות דעת, ואם מצאתי מה לכתוב עליו אז זה אפשרי על כל ספר (כמעט). צריך רק מדי פעם לפרוץ את "מחסום הכתיבה" ולמצוא את המילים הנכונות.
|
|
|
(לפני 10 שנים ו-6 חודשים)
יפה כתבת
|
|
|
דן סתיו
(לפני 10 שנים ו-6 חודשים)
אב''פ
ביקורת יפה ומאתגרת. אני כנראה קונבנציונלי מדי ולכן מן הסתם גם אם לא הייתי מפספס את הספר הזה וטורח לקרוא את הכתוב על הכריכה האחורית לא הייתי קונה אותו...אבל הביקורת שלך מתארת אותו מזוית אחרת ועל כך תבורך.
|
11 הקוראים שאהבו את הביקורת
