• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
הכלב היהודי

הכלב היהודי

מאת אשר קרביץ

הביקורת של פני

תמונה של פני
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
5.0
הכלב היהודי

הכלב היהודי

מאת אשר קרביץ

הביקורת של פני

דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
5.0
תמונה של פני
הוצאה לאור:ידיעות ספרים
שנת הוצאה:2007
קטגוריה:ספרות מקורית
הקודמת
ענבל
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
5.0
לפני 9 שנים

“אם ישאלו אותי על איזה ספר אני הכי אמליץ עליו אז "הכלב היהודי" הוא יהיה הראשון. לא רק בגלל העלילה של”

52/172
ביקורות על הכלב היהודי
הבאה
ג'ורג'
דירוגדירוגדירוגדירוג

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 11 שנים•2 דקות קריאה

אוהבים בעלי חיים? אוהבים כלבים? בפרט כאשר העלילה מסופרת מנקודת ראות של הכלב? אז מהרו לספריה לקחת את "הכלב היהודי".
כפי שנאמר, הגיבור הראשי הוא כלב שגדל תחילה בבית יהודי בגרמניה וספג את כול המנהגים וההלכות של משפחה יהודית מסורתית בנכר. הכלב מבין את שפת האדם ולומד לחיות בצל היהדות. התקופה היא מלחמת העולם השנייה וגזרה אחת אחרי השנייה מונחתות על היהודים. הגזרה הבאה היא שאסור ליהודים לגדל בעלי חיים וכך, הכלב מוצא את עצמו מתגלגל מבית לבית עד כדי היותו כלב רחוב, רעב ומזוהם. בגלגוליו הוא מגיע להיות כלב מאומן על ידי קציני אס.אס. והופך לסייען לקצינים הנאציים. אך, כמובן, שלא בכך הסופר מעוניין לסיים את הספר, על כן, את המשך העלילה חייבים לקרוא.
הספר כיפי לקריאה. יש בו הומור כנגד קטעים קשים על מעמדו ומצבו של היהודי בעת השואה בזמן המלחמה, כאשר כל הסיפור מסופר מתוך עיניו של החיה הנאמנה לאדם - הכלב. הסופר החליט שעל הכלב להיות חכם במיוחד, נאמן לבעליו בתקופות הקשות ביותר, וכול זאת בנאמנות כפי שכלב יודע להיות. הכלב מתכנן את מהלכיו על מנת להגיע ולהצליח בתוכניותיו. בעל תושייה ומצליח לעבור על כל המכשולים והקשיים הנקרים בדרכו. הוא גדל ככלב יהודי ונשאר נאמן ליהדותו, תורתו ולבני המשפחה אתם גדל. יהודי נשאר יהודי גם אם הוא לא אדם.
אשר קרביץ יליד ירושלים (1969) והתחנך בבית מסורתי. מרצה לפיזיקה ולמתמטיקה במכללה האקדמית להנדסה בירושלים ובאוניברסיטה הפתוחה. משנת 1997 עוסק בתיעוד וצילום חיי הבר באפריקה ובישראל. השתתף במשלחת ישראלית להקמת בית מחסה לגורילות יתומות בקמרון. "הכלב היהודי" הוא ספרו החמישי, זכה לתעודת "ספר יהלום" של אגודת הסופרים, תורגם לשפות רבות והומחז בתיאטרון הסימטה. לאחר מכן, הוציא לאור ספרים נוספים כמו: "המסע לחרפצ'יוס" – ספר פנטזיה לילדים ולנוער, "למדוד את העולם", נכתב בשיתוף עם ד"ר כלנית דותן, ספר מדע הכתוב באופן משעשע ו"פקד קולומבוס חוקר", ספר חידות בלשיות לנוער.

מי אהב את הביקורת

אהבת?
תמונה של Mira
Mira
תמונה של רץ
רץ
R
rachis
ג
ג'ורג'
תמונה של זה שאין לנקוב בשמו
זה שאין לנקוב בשמו
תמונה של ניר אזולאי
ניר אזולאי
6קוראים|גיל ממוצע68|33%נשים

על המבקרת

תמונה של פני

פני

ותיקה
חברה מזה 12 שנים
80 ביקורות•3 נבחרות•518 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
ספרות מתורגמת•ספרות מקורית•מתח ריגול והרפתקאות
תמונה של פני
פני
ותיקה
חברה באתר מזה 12 שנים
ביקורות80
ביקורות נבחרות3
לייקים שקיבלה518
דירוג ממוצע4.2 ⭐
ז'אנרים מועדפים
ספרות מתורגמת53ספרות מקורית13מתח ריגול והרפתקאות3

דיון על הביקורת

2 תגובות
אהוד בן פורת
אהוד בן פורת•לפני 11 שנים

לי, אני מוכרח להודות

שכמי שמכיר את טעמך (האיכותי, בדרך כלל) ומכבד אותו הפעם הפתעת אותי.
לי יניני
לי יניני•לפני 11 שנים

קראתי ואהבתי. ספר מקסים! תודה

2 תגובות בסך הכל

ביקורות נוספות של פני

איש קטן, מה עכשיו?

איש קטן, מה עכשיו?

הנס פאלאדה

איש קטן, מה עכשיו? – הנס פאלאדה

לא ויתרתי לפאלאדה. לא סיימתי לקרוא את "השתיין" מאחר ולא יכולתי לשאת את אומללות הדמות, יחד עם זאת, נהניתי מאוד מספרו "לבד בברלין" ולכן לא ויתרתי והמשכתי לספר הנוכחי:

מסתבר, כי כתיבת הספר הייתה עבור הסופר תרפיה לאחר כל שנות הסבל שעבר בשתייה מופרזת ואשפוז בבית חולים לחולי רוח. לאחר מכן, הגיעה תקופת השלווה בה הכיר את רעייתו ולאחר זמן נולד בנם. ייתכן מאוד, כי אשתו שמשה לו כמודל ליצירת גיבורת העלילה.

בכתיבתו הוא בוחר את התקופה הכלכלית הקשה בין מלחמת העולם הראשונה והשנייה, בתחילת שנות ה-30. תקופה בה האבטלה הגיעה בגרמניה לארבעים אחוזים והפרנסה הייתה קשה במיוחד. הוא בוחר את הדמויות מהשכבה הנמוכה, קשות היום, עם הרצון הכביר לעבודה ולפרנסה, מעבידים אכזריים, כאשר רודף אותם הפחד והייאוש מהאבטלה. אינו פוסח על הקשיים בהשגת דיור למשפחה צעירה בהתהוותה, כשכל מאוויהם הוא לחיות חיים פשוטים למרות החישובים הכספיים היום יומיים. לכן, הסופר מתמקד בספרו בעוני וטוען ש"העוני אינו רק מצוקה, העוני הוא גם בר ענישה, העוני הוא גם פגם, העוני פירושו להיות חשוד..." ואנו נוכחים במהלך הקריאה כי צדק בדבריו.

הסופר לא שוכח לספר לנו על האושר שבאהבה. האושר שבזוגיות למרות ה"אין" ולא שוכח לשלב משפטי הומור ולהקל על הקורא את התוכן הכבד:
...לפני זמן מה רצתה לעשות משהו טוב עבורו והוסיפה לו ביצה לצד תפוחי האדמה המטוגנים...
...בואי הנה מגעילה שלי, מגעילה גדולה שלי, מגעילה יפה שלי, תתקרבי קצת, מגעילתי...

הוא לא שוכח חשבון קטן עם אלוהים, אך אני בטוחה שלא עושה זאת בכוונה רעה אך בכל זאת ייתכן שקיימת אצלו צביטה בלב:
...היהודי הקטן והמכוער שאלוהים לא התייחס אליו ברוב חסד בשעה שיצר אותו...

קיימת גם שמחת ההורות בהיוולד תינוק המחפה על הדלות הקשה בה הם חיים. הסופר ממשיך בסגנון ההומור ומהנה את הקורא:
...ובזרועותיה צרור לבן, ובצרור היה פרצוף זקן מופלג, אדום כעגבנייה, מכוער, מקומט בעל ראש מחודד בצורת אגס והדבר הזה צווח בקול רם, חודר ויללני...
...ושם הוא ראה אותם, בתוך שמונים או שישים מיטות, גמדים וננסים, זקנים ומקומטים, חיוורים ואדומים... הוא נעשה רגוע למחצה...

הוכחתי לכם במספר ציטוטים ובהבעת דעתי על איכות הספר. לא פלא שתורגם לשפות רבות ונמכר במיליוני עותקים. מומלץ בחום.

לפני 8 שנים•
★★★★★
•פני
החברה הגאונה

החברה הגאונה

אלנה פרנטה

החברה הגאונה – אלנה פרנטה

המקום - שכונה קשת יום בנאפולי. התקופה - תחילת שנות החמישים של המאה העשרים.

תקופה בה הבנים במשפחה היו עובדים בעסק המשפחתי. במקום ללכת ללמוד היה בן האופה מצטרף למאפית אביו. הירקן בעל הסוס שמכר פירות וירקות, בכורו היה מסתובב ברחובות עם העגלה והסוס מדי בוקר, בקיץ ובחורף, בגשם ובשמש, למכור את מרכולתו. בנו של הסנדלר תיקן עם אביו את סוליות הנעליים. אחותו רצתה ללמוד: "אם תלך לבית ספר הקשה הזה שנקרא גימנסיה, תוכל לכתוב ספר לבד ואולי להיות עשירה." התגובה לא אחרה לבוא: "אז למה אחותך שהיא נקבה צריכה ללמוד?" תפקידן של הבנות לעזור לאימא. לערוך קניות, לבשל, לכבס ולתלות את הכביסה לייבוש בשמש.

זו הייתה תקופה בה הבעל הכה את האישה וזרק חפצים מהחלון. האח סטר לאחותו כאשר, לדעתו, לא התנהגה כיאות. תקופה בה אסור היה לבן לנגוע בבת, אפילו לא ברפרוף על כף ידה. אם עשה זאת, חטף מכות מאחיה. תקופה בה את הכלה רחצו ביום חופתה בגיגית נחושת.

נסחפתי לתקופה שנראתה לי עתיקת יומין ונהניתי במיוחד להכיר את שתי הדמויות המרכזיות שבספר שבהן הסופרת מתמקדת. אותן חברות בלב ובנפש, קשורות בקשר הדוק ומשפיעות אחת על השנייה לעיתים ללא מילים, כשכל אחת פונה לגורלה בין אם הוא מיועד לה ובין אם לאו ובין אם הוא מטרת חייה. אליהן משלבת הסופרת את דמויות השכונה שאינן יוצאות מחוצה לה, פרט ליוצאי הדופן שהפרוטה מצויה בכיסם. אותה שכונה נידחת שקיימים בה אלימות ועוני שקשה לצאת מהם. נהניתי מאוד לקרוא את ספרה של פרנטה.

ספרה של פרנטה הינו הראשון בסדרה של הרומנים הנפוליטניים הדן בילדות ונערות. בין כתביה הקודמים: אהבה מטרידה, ימי נטישה והבת האפלה.

לפני 8 שנים•
★★★★★
•פני
השתיין

השתיין

הנס פאלאדה

ה ש ת י י ן - הנס פאלאדה

לאחר שקראתי את ספרו של פאלאדה "לבד בברלין" רציתי לעבור חוויה נוספת בספר אחר שלו. קיבלתי מהספרייה את ה"שתיין", כי לא היה להם משהו אחר פנוי.

ובכן, כשמו כן הוא – השתיין. אותו אדם שהטיפה המרה גורמת לו לשכוח את הדברים שאינו רוצה לזכור, מתחיל בקטנה ולאט נגרר עד שהופך לכזה שאינו יכול לוותר על השתייה. הכתיבה זורמת ועניינית. הסופר מתאר נפלא את הדמות, את המצבים בו הוא נמצא, התסכולים, האכזבות והידרדרות השליטה על חייו. הסופר מתאר כל כך טוב את הדמות הדיכאונית שכבר בעמוד 70 החלטתי שאיני ממשיכה לקרוא את ספרו, מאחר ואם בעמוד 70 הגיעה הדמות למצב דיכאוני כזה, מה יהיה מצבו לקראת סוף הספר? ולזה לא היה לי כוח נפשי כלל.

הסופר, למעשה, הגיע למטרתו גם מבלי שסיימתי לקרוא את ספרו. תיאור דמות על פרטיה ומצבו המדרדר של השתיין, ענו על כל הציפיות כבר עד עמוד 70. למי שיש את הכוח הנפשי מוזמן להמשיך ולקרוא את אחד מפלאי היצירה של הסופר.

לפני 8 שנים•
★★★★★
•פני
הארנבת עם עיני הענבר

הארנבת עם עיני הענבר

אדמונד דה ואל

הארנבת עם עיני הענבר – אדמונד דה ואל

חלוקות הדעות בקשר לספר. רבים אמרו לי שעזבו את הקריאה לאחר כמה דפים, כי לא הייתה להם סבלנות להמשיך וכאלה שלא מצאו עניין. זה היה ציבור הקוראים שלא אהב את הספר, אך כנגדם ישנם כאלה שאהבו, קראו בשקיקה ונהנו לדעת עוד ולקבל מידע נרחב על...

ובכן, אני מודיעה מראש לכל מי שמצפה לעלילה, למתח, להתפתחויות – זה לא הספר המתאים וטוב יהיה שלא יתחילו לקרוא בו. לעומת זאת, אני לקרוא ולדעת עוד ועוד.
כבוד גדול להיות נצר למשפחת אפרוסי. כבוד גדול יותר הוא שאותו נצר מחליט לחקור, לקרוא, לתרגם, לראיין, לנסוע לכל המקומות בהם היה חלק למשפחה ענפה זו, ולכתוב על שורשיה ועל התקופה במשך ארבעה דורות. תחילתה באודסה, שם חלשה על התבואה, לאחר מכן, חלקם עבר לפריז, משם לווינה, כאשר לאחר מלחמת העולם השנייה מצאה את מקומה שארית הפליטה של משפחת אפרוסי באירופה, אמריקה ויפאן. הסופר מציין שאינו יודע אם זה ספר על המשפחה שלו, על הזיכרון או על עצמו או שזה ספר על חפצים יפניים קטנים.

ובכן, לדעתי, הספר נותן לקורא תמונה מלאה על תקופת מלחמת העולם הראשונה והשנייה ועל מעמדם של היהודים בתפוצות. וינה הייתה העיר השלישית באירופה, לאחר ורשה ובודפשט, בכמות היהודים שחיו בה. בווינה במאה העשרים יהודים חלשו על כל חיי הציבור. הכול היה נתון בידיהם. חלקם של היהודים על הבנקים היה 71 אחוזים, 65 אחוזים היו עורכי הדין. 59 אחוזים מכלל הרופאים ומחצית מהעיתונאים היו יהודים. יהודים היו עשירים מאוד, חיו ברמת חיים גבוהה, השתתפו במסיבות ובנשפים והיו כחלק מהאוכלוסייה. היהודים אהבו אמנות ורכשו דברי אמנות בעלי ערך. הקנאה בשל מעמדם הכלכלי והתרבותי בעבעה לעברם, הולידה לאט לאט את האנטישמיות שהגיעה לשיאה במלחמת העולם השנייה, בעת שהיטלר נכנס לאוסטריה ללא התנגדות האוסטרים ובשיתוף פעולה הדוק - אנשלוס. אז החלו רדיפות השנאה שנצברה שנים על ידי האוסטרים, הלאמת הרכוש, חלוקת דברי האמנות אם להיטלר או לאחרים כאשר חלקם נמכרו לאספנים לסיוע במימון המלחמה. חלק ממשפחת אפרוסי שנשאר בווינה, מצא את עצמו חסר כל, מעונה ומושפל.

האם הספר על חפצים יפניים קטנים? תוהה הסופר ואכן, הוא מגולל לנו את סיפור ה"נצקות" שעברו ארבעה בתים בכל תקופת ארבעת הדורות. אותן נצקות, פסלים יפאניים מזעריים בעלי ערך אמנותי רב מאוד, עשויים משנהב ומחומרים קשים אחרים, מקושטים לעיתים באבני חן, כמו הארנבת עם עיני הענבר. 264 פסלונים נרכשו על ידי ראש משפחת אפרוסי בדור הראשון ועברו בירושה מדור לדור עד אשר הגיעו ליורש האחרון שהוא הסופר – אדמונד דה ואל, אשר חקר אודותם ואודות אמניהם. בין דברי האמנות הבודדים ניצלו הנצקות משוד הנאצים.

ממליצה בחום לקרוא את הספר ולהיוודע על מעמד היהודים באירופה, החל מתקופת מלחמת העולם הראשונה ועד לאחר מלחמת העולם השנייה.

לפני 9 שנים•
★★★★★
•פני
לבד בברלין

לבד בברלין

הנס פאלאדה

לבד בברלין – הנס פאלאדה

אני תמיד מגיעה באיחור רב לספר שמחצית המדינה כבר קראה אותו וכך קרה עם "לבד בברלין". לכן, כאשר לקחתי את הספר בידי הייתי בדעה שלא אכתוב דבר מאחר שכולם קראו אותו. אך במקרה זה, שהוא יוצא דופן בהחלט, שיניתי את החלטתי.

שלוש נקודות חשובות שגרמו לי להביע את דעתי:
משך זמן כתיבת הספר;
החשיפה לעולם הגרמני, מעלליהם והבדלי המעמדות בעת מלחמת העולם השנייה;
התמקדות תקופת השואה שאינה ביהודים ובמחנות השמדה.

מה הייתם מצליחים לכתוב במשך 24 יום? ודאי כמה מכתבים, אולי סיפור קטן או שיר אחד או שניים שהייתם חוזרים אליהם מדי יום עם תיקונים והוספות. אבל ספר? ספר בן 658 עמודים? האם הייתם מצליחים לכתוב ספר עב כרס, לבנות דמויות מקסימות שתשלמנה את העלילה? לתאר את העלילה לכל פרטיה כפי שהייתה באותה תקופה כאשר הדמויות משלימות את התמונה? אתם ודאי לא הייתם מצליחים לעשות זאת, אך הנס פאלאדה עשה זאת ב-24 יום ועשה זאת בהצלחה רבה.

הנס פאלאדה, גרמני, לוקח אותנו לתקופת השואה, למלחמת העולם השנייה, בה הוא חי ונושם את האווירה והמצב. בשונה מכל ספרי השואה שקראתי, הסופר מגלה לנו את פרצופו האמיתי של העם שלו ומתמקד בערב רב של דמויות גרמניות כמו: קציני ס.ס., חוקרים, כאלה המשרתים את המפלגה הנאצית הנחשבים לאליטה, עובר לקשיי היום הגרמניים, רעבים ללחם המוצאים את פרנסתם על ידי הלשנות וגנבות, או פועלים גרמניים העובדים בבתי חרושת תחת עיניהם הפקוחה של אלה מעליהם. בין כל הדמויות הגרמניות משלב הסופר מספר דמויות יהודיות שלא שפר עליהן גורלן.

בתיאוריו המפורטים על חיי היום-יום של הגרמנים, העוני, הסבל, הלשנות על חבריהם, גניבות, מחנות הריכוז שלשם היו מועברים והוצאות להורג של גרמניים "בוגדים" או שאינם נאמנים למפלגה, אין לסופר עכבות מלתאר את אופן החשיבה של השלטון והמפלגה הנאצית כלפי העם שלו, העם הגרמני:

...המפלגה הייתה הכול והעם – לא כלום; לתגמל ולהעניש – זו הדרך הטובה ביותר לשלוט; הם לא צריכים לחשוב רק לבצע. אנחנו חושבים בשבילם; שרצים נרדפים שיש להשמידם (בני אדם); הוא רדף אחרי אנשים כמו שציידים רודפים אחרי חזירים; בני העם האזרחים בחוץ, ברחובות ובבתי החרושת, חסרי משמעות בהשוואה לחברי המפלגה; הפועלים העניים, האנשים הקטנים וחסרי החשיבות, שבגלל מילה אחת יכולים להיכחד, כשנגדם ניצבים הפיהרר, המפלגה, כל המכונה המפלצתית זאת, עם כל העוצמה והברק שלה ...

אהבתי מאוד את תיאורי הדמויות כפי שתוארו במקרים רבים על ידי דמות אחרת בסיפור:

...פשפש פחדן שמוצץ את הדם של הנקבה; פרחח, תלמיד בית ספר בדמות מנהיג בהיטלריונגר...; זה מה שהמציא לעצמו הנחש הארסי בעל המשקפיים הנוצצים. פרחח ארור; חבר מפלגה שרוף, מלשין קטן, מוג לב, נבחן... הוא קצת מהכול: מרביץ מכות ומלשין וגם גנב...

מעניין היה לקרוא, כי השלטונות ביקשו מהסופר לכתוב ספר על היהודים בזמן המלחמה והסופר שלא רצה לכתוב על כך, העביר את הזמן בכתיבת שלושה ספרים מסוג אחר. מעניין דבר נוסף, הסופר מת לפני הוצאתו לאור של הספר "לבן בברלין". האם היה זה מוות טבעי??? זאת, כנראה, לא נדע אף פעם.

לפני 9 שנים•
★★★★★
•פני
האנאלפביתית שידעה לספור

האנאלפביתית שידעה לספור

יונס יונסון

האנאלפביתית שידעה לספור – יונס יונסון

הסופר יונסון חוזר אלינו לאחר ספרו "הזקן בן המאה שיצא מהחלון ונעלם" ושוב בכתיבה מלאת הומור והשתלשלות של אירועים הזויים.

במהלך כל הקריאה העליתי חיוך על פני, נהניתי מההומור, מהאירועים ההזויים שמתחילים ולא נגמרים לכל אורך הספר. הנאתי הגיעה לשיאה כאשר הגעתי לקטע הראשון בו אותו סופר שבדי, אשר חי בעולם אחר משלנו, מחליט לשלב בספרו את...המוסד, את סוכני המוסד וכמובן שבשלב מאוחר יותר הוא מגיע לראש הממשלה אהוד אולמרט, והדרך לא רחוקה להזכיר את ציפי לבני. אנחנו, כנראה, הכי טובים בתחומים רבים וייתכן מאוד שכל העולם מכיר בידע ובמיומנות שלנו למרות שלא תמיד העולם מצדד בעדנו:

"...כולם ממילא נגד ישראל... כי עם המוסד לא מתווכחים... סוכן מוסד ישראלי לעולם אינו מאבד עשתונות..."

ואביא מעט מההומור שכלל כינויים לגיבורים או שמה של המפלגה הנקראת "תהרסו את כל הזבל הזה" והכול זורם בשפה מליצית:

"כך שמר על טמפרטורה קרירה של שק האשכים."
"אז ככה. אם את תעמדי על הראש בזמן שאנחנו... עושים את זה... אזי לזירעונים יותר קל..."
"להגיע לארמון עוד לפני השעה שש, כשהנשיא ירביץ כניסה."

קראתי בשקיקה את הספר ותוך ארבע ימים סיימתי אותו וזה אומר דרשני (רק להזכירכם, שאת הספר הקודם "המלכה היחפה" לקח לי חודש ימים לסיים וזה לא בגלל אורכו).

הספר זכה להצלחה כבירה ומבסס את מעמדו כיום של הסופר כאחד מגדולי ההומוריסטים בספרות.

לפני 9 שנים•
★★★★★
•פני
המלכה היחפה

המלכה היחפה

אילדפונסו פלקונס

המלכה היחפה – אילדפונסו פלקונס

הסופר, המתמחה בהיסטוריה, חוזר אלינו לאחר "הקתדרלה ליד הים" עם ספרו "המלכה היחפה", הדן וחודר לנבכי נשמתם של הצוענים בתקופת המאה ה-18.

אתה יכול להשכיל מספרו אודות העם האומלל, אך יחד עם זאת, אתה פוגש בעם שלא ויתר על גאוותו, כאשר כל מעייני הממשל באותה תקופה היה להשמידו ולהכחידו מכל רחבי ספרד. היה מעניין לקרוא אודות הצוענים, בשילוב של אישה כושית ששוחררה מעבדות, הייתה מומחיות בייצור והכנת הטבק והגיעה לספרד מקובה שהיה אז המקור לייצור הטבק. מקור פרנסת הצוענים בספרד היה בין היתר בטבק וכלל גידול, גלגול, הברחות ועסקאות לא חוקיות.

בשפה רהוטה ועשירה מוביל אותנו הסופר לאותה תקופה ולעולם אחר שאנו מתוודעים אליו. עולם של סבל, עוני, רעב, עינויי הגוף והנפש, בהם לא בחלו השלטונות להשתמש בעם רצוץ ונדכא שרק פיתרון אחד עמד לנגד עיניהם והוא מאסר, עבודות פרך והשמדה המונית.

נהניתי להיוודע לכל מהלך חייהם של הצוענים, אך לדעתי, הסופר המשיך באריכות יתרה שהגיעה ל-640 עמוד (זכור לי, שגם בספרו "הקתדרלה ליד הים", דעתי הייתה שאפשר היה לקצר) וייתכן מאוד שדעתם של קוראים רבים שאפשר היה לצמצם מעט את הספר ולהוציא דברים שוליים.

לפני 9 שנים•
★★★★★
•פני
גלבי

גלבי

איריס אליה-כהן

ג ל ב י – איריס אליה כהן

כבר בתחילת הקריאה שמחתי להיווכח כי הסופרת הרימה את הכפפה לכתיבת הנושא העלום ביותר במדינת ישראל במשך כיובל שנים, ואשר עד היום טרם פורסם לציבור הרחב פיתרון התעלומה.
מדובר על נושא כואב למדי - "חטיפת ילדי תימן ובני עדות המזרח מקום המדינה ועד אמצע שנות החמישים." כפי שמציינת הסופרת, למעלה משמונה מאות ילדים נעלמו, בלעה אותם האדמה. נלקחו בבוקר בריאים לבית החולים ולמחרת, כאשר הגיעו ההורים לבקר, הודיעו להם כי הילד או הילדה מתו. עשרות שנים נשאו המשפחות את כאבם המר. המתינו תוך חיפוש, בירור, הליכה שוב לבית החולים ושאלות לכל מי שרק יכול להמציא להם קרן אור אחת. על כל אלה לא קיבלו מענה ולא העלו דבר בחכתם. הם נשאו אתם את הכאב והגעגועים, לעיתים, עד קברם.
טבעי בעיני שאקרא בשקיקה את הספר על מנת לגלות שמץ של מידע, משהו, גרגר קטן מסוד גדול, אך לצערי הסופרת לא חידשה לי מאומה. לא חידשה דבר מכל מה ש"ידענו" עד כה. והאמת ניתנת להאמר, כי לא ידענו דבר בעבר וכיום המצב אינו שונה. בספרה משתמשת הסופרת בבלש כדי שאולי דרכו תימצא אחותה התאומה שנעלמה, אך לצערי אין חשיפת מידע על ידי הבלש מסיבת "סודיות". מאחר והנושא הוגדר על ידי הממשלה כ"סודי" ואין אפשרות לגשת למסמכים, הסתתר הבלש בספר מאחרי סיבה זו, וחבל.
הסופרת מספרת לנו בעיקר על שתי משפחות. אחת, היא המשפחה התימנית שלה נעלמה האחות תאומה לבתם. והשנייה, משפחה אשכנזית שהילדות חברות מילדות ונשארו בקשר כל השנים. על הסיבה הנוספת תקראו בספר. הסופרת מחלקת את העלילה לתקופות, משנת 1959 ועד 1983, תוך שהיא עוברת מתקופה לתקופה ללא סדר כרונולוגי, מספרת על כל משפחה וחוזר חלילה.
אהבתי לחזור אחורה לבית הספר העממי ולהווי אותה תקופה. הסופרת מספרת לנו על לכידת אייכמן ומשפטו בישראל בתחילת שנות השישים. מחזירה אותנו לימי השואה לסבל היהודים במחנות, בהם הייתה גם אם המשפחה האשכנזית. אהבתי את הדמות של האימא במשפחה האשכנזית המתבטא בחוש ההומור הגלותי המתובל באידיש ובאופן הדיבור שלה. משפטים ארוכים שיכולים לכלול את מצבה הנפשי העגום, הוראות ליד השולחן, לחזור למצבה ולחנך את הבן. כל זה ללא אתנחתא כלל:
..."אדיבה מה את חושבת שיש לי כוח לטפל בכל המשפחה חסר לי צרות משלי ותרחיקי את הכוס מקצה השולחן עוד רגע היא תיפול ותתנפץ אוי אלוהים למה זה מגיע לי מה עשיתי שזה מגיע לי בן עמי אומרים תודה כשקמים מהשולחן..."
זה ספרה השלישי של הסופרת – "מכתוב" שזכה בפרסי שרת התרבות ורמת-גן "ו"דושינקא, נשמה" אשר היה מועמד לפרס ספיר.

לפני 9 שנים•
★★★★★
•פני
רסיסים

רסיסים

אן מייקלס

ר ס י ס י ם

קיבלתי המלצה לקרוא את הספר "רסיסים". כאשר בקשתי אותו בספריה הסתבר ששלושה סופרים הוציאו ספר בשם "רסיסים": אסתר קר, אן מייקלס וארן סודרי. כמובן שלא ידעתי איזה מהם הוא המומלץ, לכן ביקשתי אותם. נמסרו לי השניים הראשונים, והרי דעתי על ספרה של אן מייקלס (את "רסיסים" של אסתר קר קראו בעמודה שלה):


רסיסים מאת אן מייקלס – כפי שנכתב בכריכה האחורית, הספר בנוי משני חלקים. אהבתי מאוד את החלק הראשון שהוא קצר יותר. הפרק מספר על השואה, כאשר הפעם המקום הוא האי זקינטוס היווני. מעניין היה להיוודע, שגם במקום זעיר ושכוח אל פעלו הנאצים ללא רחם במלחמת העולם השנייה.

לצערי הרב, לחלקו השני של הספר לא התחברתי ולא אהבתי. הסופרת, שהיא משוררת וזהו ספר הביכורים שלה, השתמשה בפילוסופיה רבה מדי וזאת בנוסף לקפיצות בדמויות, באירועים ובתקופות, ללא מתח, ללא הפתעות או אירועים חריגים. פשוט את החלק הזה של הספר לא אהבתי, אך בשום אופן לא מוותרת על חלקו הראשון. לא אחדש לכם - הכול עניין של טעם אישי.

לפני 9 שנים•
★★★★★
•פני

ביקורות נוספות על "הכלב היהודי"

הכלב היהודי

הכלב היהודי

אשר קרביץ

אם תרצו, זו יכולה להיות אגדה.
מה שכן, גימיק זה כבר. ובמה דברים אמורים? בכלב שנולד למשפחה יהודית ולכן הוא כלב יהודי. נו, זו אגדה אולי ולכן הכלב, כורש שמו, יהודי. אמו נקראת ברוריה ולכן הכל במקום.
השנה היא 1935 בגרמניה, אותה מדינה שהרוח הנאצית כבר מפעמת בה ואת נזקיה מתחילים לחוש בסיוע שלטים שלכאן אסורה כניסת יהודים ומאוחר יותר גם אסורה כניסת כלבים, הכל כדי שיבינו שיהודים וכלבים חד הם. מתי השלטים מוסרים זמנית? בזמן האוליפיאדה של 1936, וזאת ברצון הגרמנים למנוע מצלם תועה לצלם להיוותר תוהה.
כורש מבין כל מה שנאמר בבית ולעיתים תוהה על הניב האידישאי הקלוקל בפי הגרמנים. את היהודים הוא מבין היטב. ביתו חם ונעים והכי הוא מקורב לבן יהושע. הזמנים הקשים בפתח, אסור לגדל כלבים, כורש נמסר לשכן גרמני, שבתורו עושה מעשים אסורים והכלב נלקח כדי לשמש את הנאצים. כאן דווקא מתחילים זמנים טובים אצל וולף החייל המאלף. כורש/בליץ הופך לכלב מאולף להפליא, הרי הוא מבין הכל. החיים נוחים עד שאיכשהו גם פה מסתבך הכל, נמצא יהושע מכרו היהודי האוהב של כורש הכלב, ההופך לאחראי על מלונות הכלבים. נשמע טוב עד שלבסוף יש התקוממות של יהודים בטרבלינקה וחלקם בורחים והופכים לפרטיזנים, כולל יהושע וכורש כמובן.
בסוף מה? בסוף האגדה המתוקה הזו נגמרת טוב. דיסני, היכן אתה?

לפני 3 שנים•
★★★★★
•מורי
הכלב היהודי

הכלב היהודי

אשר קרביץ

זה לא סיפור, זו ביקורת.

קראתי את הספר כאתנחתא לאחר ספרים שהביאו אותי להעמיק היטב במחשבותיי.
בתחילה חשבתי לעבור הלאה ולהשיב את הספר למשאילו, אבל במחשבה נוספת חשבתי שבכך אחטא לכל מי שחיכה בקוצר רוח לביקורת הזו (אם אכן יש כזה). לאחר שהתגברתי על קשיי ההתאקלמות לאווירה ולהוויה הכלבית, השלמתי את הקריאה בלא שתהיה בי הנאה יתרה. רק מי שקרא את הספר יבין מדוע נכתבה הביקורת הזו כפי שנכתבה.

התובנות שהשתכנו במוחי לאחר הקריאה הביאו אותי להבנה שיהיה זה למעלה מכוחי האינטלקטואלי לבקר ספר שתורגם משפת הכלבים במיוחד כשזו במקורה נכתבת בדיאלקט גרמני ברלינאי.

אשר על כן זימנתי למשימה הזו את "קייזר", כלב טוב לב וחכם המוכר לי היטב מאז הגיע לביתי כשהוא מיוחם על "מיף" הזערורית ומאותו יום לא הצלחתי להיפטר ממנו, בעיקר מפני שצאצאיי הבטיחו רבות וקיימו בפרוטות.

"קייזר" נבחר כדי לבצע את המטלה בידיעה שאין טוב ממנו לעשותה על הצד הטוב ביותר. לאחר שהתוודע לתוכן הספר, לקח "קייזר" לעצמו פסק זמן, נטל עימו את הספר בין שיניו, ובהגיע הרגע הביא לי את התוצאה המפתיעה:

"הייתה זו לי משימה קשה, אך לא יכולתי לסרב לבן אסתר לאחר שכל שעותיי הטובות לאחר שנאספתי מהרחוב, עברו עלי בביתו. הוא היה איתי בטוב וברע. הדבר היחיד שיש לי טענה כלפיו היא שחינוכי ומקורות המידע המוקדמים שהעמיד לרשותי, לא הכינו אותי מעולם למה שלמדתי על קורותיו של הכלב היהודי. כל ימי מאז אותו יום בו אסף אותי לחיקו, עסקתי בלימודים בסיסיים של התנהגות מקובלת ובהיענות להוראות כגון: "שב", "תפוס", "רגלי", "תביא" וכדומה. מזלי, "מזל של כלב", הביא לכך מעולם לא נחשפתי למה שעבר על מי מאבותי או בני גזעי שנקלעו לעולם במקום ובזמן הפחות מתאימים.

אתחיל בכך שהקושי העיקרי לעשות את שהתבקשתי היה שהתרגום משפת המקור היה איום ונורא. גם כך בהיותי במקור מאלזס לוריין, נטמעה בגנים שלי מודעות פנימית שבאה מתרבות שונה, והכלבית שלי היא "הוך ברקען". (נביחה גבוהה).

ולגופו של עניין.
סיפורו של "כורש" מסופר בגוף ראשון היישר מפיו, ומביא אותי לחשוב שוב ושוב על תסמונת הדלתות המסתובבות שעל פיהן יכולים החיים לשנות כיוון ולהתהפך לכיוונים לא צפויים. דבר שאני יכול להעיד עליו מגוף ראשון.

גיבורו של הסיפור, "כורש", עבר בדרכו מהפכים לא קלים. הוא החל את חייו כשהשתגר עם עוד כמה גורים לאימו הורתו "ברוריה" בביתה של משפחה יהודית שאחד מבניה יהושע היה נחרץ דיו לשכנע את הוריו להשאירו בבית. את ההישג הזה מימש בעזרת גניבת האפיקומן במהלך סדר פסח וסחיטת ההסכמה לדרישתו תמורת החזרת הגניבה. כל נסיון להמיר הסכמה זו בתחליף מקובל כמו ממתק או תשר, נדחה בקש וגבבה.

הימים היו ימי שלטונו של היטלר והגזרות שבאו עם זאת היו רבות. האחת מהן כפתה על היהודים להיפרד מכלביהם. מאז אותו הרגע של הפרידה המאולצת, חווה "כורש" בעלויות מתחלפות במשפחות שונות, תוך שינוי שמותיו, ותוך שהוא מגלה יכולות השרדות ייחודיות. לאחר שנמלט מהמשפחה האחרונה שבהן, מצא את עצמו בצוק העיתים בתוך להקת כלבים משוטטים שהתקיימו משאריות מזון מזדמנות כשבתוך הלהקה מתקיימים מעמדות היררכיים.

לאחר שחלפו עליו כך זמנים קשים במיוחד, ניראה היה שחייו של "כורש" עומדים לעבור מהפך חיובי. הוא נלכד על ידי תופסי כלבים וגוייס לשרות ב"אס אס". לאחר שעבר קורס אילוף ואף הצטיין בו, נשלח "כורש" (כאן בשמו החדש אך הזמני "בליץ"), לשרת עם מפעילו לא פחות ולא יותר מאשר במחנה הריכוז טרבלינקה.

"כורש" מוצא בטרבלינקה את יהושע בעליו הראשון שהתגלגל אף הוא לאותו מקום, ולאחר שיהושע מתגלה למפעילו של "כורש" כמי שמבין את נפשו של "כורש" ומבלי שיגלה את הסיבה לכך, הוא מתמנה לעובד בכלביה וכך חוברים השניים מחדש לאחר כל התלאות שעברו בנפרד.

המרד בטרבלינקה מביא את השניים להמלט מהמקום ולהצטרף לפרטיזנים ביער. "כורש" ממלא אף הוא את חלקו במשימות, כשבאחרונה שבהן נפצעים השניים אך ניצלים בזכות אלמנה כפרית המסתירה אותם בביתה עד תום המלחמה, שלאחריה מתגלגלים השניים בדרכים עד הגיעם לארץ ישראל.

לפני שאסיים את דבריי כשפרוותי סמורה מזעזוע ותסכול, אזכיר את ימיי בטרם מצאתי לעצמי את ביתו החם של בן אסתר.

סיפורו של "כורש" החזיר אותי לתקופה שבה הבעלים הראשון שלי העביר אותי לחברו על מנת שיאלף אותי לקרבות כלבים.

בקרב הראשון הוצבתי אל מול כלב קרבות מנוסה שהשאיר אותי פצוע וזב דם מפצעים שנפערו בעור פרוותי ורגל פגומה מנשיכה עמוקה. אני חושב שרק מאחר ובעליי רצה לחסוך מעצמו את הצורך לסחוב אותי למקום כל שהוא כדי להפטר ממני, נבעטתי מהמקום כשאני פצוע וכאוב כדי לשוטט ברחובות לבדי ולמר גורלי, כשאני צולע וזב דם.

המפגש הראשון שלי בייצור על ארבע באותם ימים, היה אל מול חתול רחוב שניצל את חולשתי ושרט אותי בחוטמי על אף שפניתי אליו בכוונת שלום כדי להיעזר בעצתו.

מהחתול האחר שפגשתי לאחר מכן ניסיתי להימנע, אלא שדווקא זה התגלה כמשת"פ, וכשבחר להתרחק ממני במהירות כנמלט מפניי, השאיר מאחריו את מזונו, אותו בלעתי בשקיקה מבלי שאטרח ללעוס אותו.

בניגוד לבן אסתר אני חושב שהסיפור אכן מעניין ובמקומות מסוימים אפילו משעשע, אבל בעיקרו, אין טוב ממנו כדי להציף מעלה את המשמעות של חיי כלב, ועל אחת כמה וכמה, כלב יהודי. לסיכום: זהו ספר שכל כלב או בעליו צריך לקרוא.
הציון שלי – חמש עצמות".
בזאת אסיים בתקווה שדבריי יובנו לכל בר בי רב.

תוספת משלי - אני מוצא לנכון לשבח את "קייזר" על ביקורתו ולהעניק לו את הלייק הראשון, דבר שיעשה בלטיפה על פרוותו ובחטיף לתוך פיו. נכון לאמר שדעתי הראשונה על הספר לא תאמה לדעתו, אך בעקבות קריאתה, השתכנעתי ושיניתי אף אני את דעתי. למה? מפני שרק חמור לא משנה את דעתו.

מקווה שלא הגזמתי, ואולי אפילו תקחו את הביקורת ברצינות תהומית.

לפני 13 שנים•בן אסתר
הכלב היהודי

הכלב היהודי

אשר קרביץ

ספר מעולה. מתחילתו הבנתי שאני יוצאת למסע יחד עם הסופר שכותב את הגיבור מנקודת מבטו של כלב
וזווית ראייה זו מובילה את העלילה באדיקות וללא מורא, אפילו בקטעים לא נעימים (שלא לכתוב אף מגעילים) אבל נאמנים לכותב שהוא כלב, כאמור
השפה גבוהה ומעשירה, כוללת ביטויים יהודיים ומנהגים שונים וכיף שהסופר ישראלי ושפתו השגורה הינה עברית, כך שהכיתוב לא עבר תרגום ושינוי מילולי בדרכו אל הקורא

לפני שנתיים•
★★★★★
•שם עט
הכלב היהודי

הכלב היהודי

אשר קרביץ

ב11.5 בשעה שלוש לפנות בוקר אני ובן זוגי קמנו מקולות פיצוץ עזים שפקדו את חלוננו. מטושטשים משינה הבנו שיש אזעקה ויצאנו לחדר המדרגות. לקחו לנו דקות רבות להבין שפתחו את המקלט של הבניין, הרי בכל ארבע שנותינו בבית הזה בתל אביב מי בכלל פקד את המקלט?...
כשנכנסנו לשם, במבוכה קלה סיננתי "אה, היי שלום לכל השכנים", וכולם צחקו צחוק קל ומזדהה.
בצדו השני של המקלט, ליד הקיר, עמד לו כלב שועלי בצבע דבש שניסה לשבת בשקט מופתי ולרסן את עצמו. הוא נראה מפוחד אך הבין שהוא צריך לשמור על קור רוח. משך כל השהייה במקלט הסתכלתי רק עליו, על העיניים הגדולות שלו שסיפרו סיפור שלם ומורכב, על ההתנהגות הספק כלבית ספק אנושית שלו והקשבתי לנהמות הקטנות שיצאו מתוך פיו, כמו מוודא את נוכחותו איתנו.
לא יכולתי שלא לחבר מיד את הסיטואציה לספר שבאותם הימים הייתי בעיצומו.

"הכלב היהודי" מספר על גור כלבים שנולד אצל משפחה יהודית בגרמניה. בתחילה, התכנון הראשוני היה למסור את הכלב לאימוץ אך לבסוף החליטו בני המשפחה להשאיר את הכלב בחיקם. העלילה מגוללת את סיפורו של הגור מינקות עד בגרות וכל אלו מתרחשים לצד מלחמת העולם השניה. הספר מסופר מנקודת מבטו של הכלב. בתקופת גרמניה הנאצית בה יהודים היו מושווים לכלבים אנו יכולים לתהות האם הביטוי "כלב" הוא באמת קללה או שמא אפשר לייחס לו טוהר וטוב לב בצורה שאין להתחרות בה. הלוואי שכולנו היינו מקבלים קצת מתכונותיהם של הכלבים.

הרבה זמן לא קראתי ספר שהצליח להפתיע אותי בכל קנה מידה אפשרי. מרעיון העלילה ועד צורת הכתיבה והאופן שבו הצלחתי להתחבר למספר, שהוא כאמור- כלב. בחירה לגמרי לא שגרתית ועם זאת כשקוראים את הספר זה מרגיש כדבר הטבעי בעולם.
נקודת המבט של הכלב כל כך שובה ונוגעת ללב, היא מספרת סיפור מרתק שלא חסר בו ולא פרט אחד. נהפוך הוא, נקודת מבטו כה מפורטת ומצליחה לחדור עולמות רגשיים עצורים.
ההתנהגויות ה"כלביות" מוסברות בצורה יוצאת מן הכלל ונותנות משמעות ויחס לכל התנהגות שבחיי היום-יום לא היינו מייחסים לה חשיבות מיוחדת. הספר מעניק הזדמנות מדהימה להיכנס לתוך עולמו הפנימי והעשיר של כלב ולחוות יחד איתו את עולמם של בני האדם.

ספר מרגש שנקרא בשקיקה והעצים אצלי את הרצון להעניק בית לחבר הולך על ארבע.

לפני 5 שנים•
★★★★★
•בר
הכלב היהודי

הכלב היהודי

אשר קרביץ

"הכלב היהודי" מאחד כמה תכונות ומעלות שבדרך כלל לא הולכות יחד, ובזה ייחודו.
נתחיל מהסיפור עצמו, הוא יצירתי, מתאר את השואה ממבטו של כלב. זה אפילו לא רק את השואה, הוא מתחיל את הסיפור אצל משפחה יהודית גרמנית עוד בטרם התחילה מלחמת העולם השנייה ומשם הוא עובר כל מני גלגולים עד סופה, והכל בתחכום תוך שהוא מנתח את ה"טיפוסים" שהוא פוגש בדרך ממבטו של כלב חכם.
בנוסף, הספר זורם, מאוד חביב, אפילו הייתי מקריאה ממנו קטעים מסויימים לילדים שהיו רוצים לדעת קצת יותר על התקופה. הוא מספר על תופעות אמיתיות שהתרחשו אז, באותה תקופה, אבל מבלי להגיע לתיאורים מחרידים. שוב, יש שם קטעים קשים מאוד, עדיין ספר "שואה", אולם הוא מאוד מחבר את הקורה לתקופה דרך עיניו של כלב חכם וחזק פיזית ונפשית, לכן אפשר להקשר אליו מאוד בקלות.
זאת ועוד, הסופר, אשר קרביץ, מצליח לכתוב ספר חביב, על השואה, ממבטו של כלב והכל הוא עושה בשפה גבוהה ויפה, פשוט תענוג לקרא כתיבה כל כך יפה, עשירה, גבוהה, למדתי מילים חדשות, ביטויים חדשים ואפילו ביידיש.
בקיצור, ספר מצויין, נהנתי מכל רגע.

לפני שנתיים•
★★★★★
•דינהליס
הכלב היהודי

הכלב היהודי

אשר קרביץ

"אני מדבר על הכוח של התקשורת לעוות את המציאות בצורה סלקטיבית. על זה אני מדבר. זאת אומרת, בסופו של דבר כולנו חיים במציאות הנפרדת שלנו, לא? בסופו של דבר זאת אומרת."
"טוב, כן, אני חושב שאתה צודק בעצם," אמר דירק בחוסר נוחות.
"זאת אומרת, קח לדוגמה את הקנגורואים האלו שמנסים ללמד אותם לדבר עכשיו. על מה בדיוק חושבים שנדבר איתם? מה כבר נגיד, אחרי שנלמד אותם? 'אז חבר'ה - איך החיים מדילוג לדילוג?' 'בסדר גמור, אין מה להתאונן. אבל הכיס הזה מקדימה די מעצבן, תמיד מלא פירורים ומהדקים.' זה לא יהיה ככה. הקנגורואים האלה יש להם מוח בגודל של בוטן. הם חיים בעולם אחר, אתה קולט? זה יהיה כמו לנסות לדבר עם השר חקלאות ההוא, ג'ון סלאווין גאמר. אתה קולט אותי?"

(דאגלאס אדאמס, "סלמון הספק", פרק 6)

====
הזדמנות טובה להעלות מנבכי הבוידעם ספרים שקראתי פעם, ולהיזכר בהם ובמה שחשבתי עליהם בזמנו, או להתרענן בקריאה חוזרת. הספר הזה שייך לרשימה שייסדתי מזמן וקראתי לה "ספרות חיה", כלומר ספרים שמדברים מנקודת המבט של בעל חיים. כמו נניח טימבוקטו, גלנקיל, גבעת ווטרשיפ ודומיהם. החשיבה של בעלי חיים היא נושא שמעסיק הרבה אנשים, ובאופן כללי אנחנו נוטים לעשות טעויות אנתרופוצנטריות בהתייחסות הזאת. לחשוב שיש שם משהו מעניין, או משהו בכלל. לחשוב שיש מקום לחשיבה מודעת ולא רק אינסטינקטים, לחשוב שיש שם משהו שיכול לעניין אנשים, והחמור מכל - להתעלם מחושים שאנחנו מתעלמים מהם, כמו למשל חוש הריח. זה לא שאין קשר בין בעלי חיים ובין אנשים. ברור שיש, בעיקר אם מדובר בכלבים. זה פשוט שכל אחד מחלקי הקשר חווה אותו באופן שונה. זה מה שמתכוון אדאמס "חיים במציאות הנפרדת שלנו". עם זאת יצוין שגם אדאמס עצמו נפל בזה וניסה לכתוב לפחות חלק מהספר מנקודת המבט (או התודעה) של קרנף ושמו דזמונד.

טוב, הכלב היהודי. מבט על השואה מנקודת המבט של כלב. זה נשמע נורא ואיום, אבל למעשה עצם הרעיון הוא לא ממש מופרך. המתודה הנאצית שדירגה גזעים של בני אדם יצרה ריבוי השוואות בין כלבים ויהודים. כך למשל הכרזות האנטישימיות בפתחי חנויות בגרמניה של שנות השלושים הכריזו ש"אין כניסה לכלבים ויהודים", וכך העדויות על קציני אס-אס שקראו לכלב שלהם "מענטש", כלומר "אדם" והתייחסו במקביל לאסירים היהודים כאל כלבים. קרביץ בא והופך את הגידוף על פיו, במקום הכינוי "הכלב" ביחס לאדם, הוא מביא את "היהודי" ככינוי כבוד לכלב והופך אותו לגיבור הסיפור.

מעשה בכלב ושמו כורש שגדל בשמחה אצל משפחה יהודית בגרמניה, החל בשנת 1935,גלגוליו של הכלב, במקביל או בנפרד מגלגולי המשפחה המסויימת שבה התחיל הסיפור. קורותיו של כלב, בזמן שבמקביל מתרחשת שואה ליהודים. זה עיקר העלילה, את השאר אפשר למצוא בספרי ההיסטוריה, מנקודת מבט אנושית זאת אומרת.

אשר קרביץ הוא סופר מוצלח ואיש מקורי, רב עניין ורב כשרונות, וזה מתבטא ביצירה בהרבה תחומים. על כן לא מתאים להאשים אותו ביצירה של גימיק פרסומי ותו לא. אני מאמינה שהכוונה בכתיבה היתה רצינית. התוצאה מבחינתי היתה משעממת ולא עברה קריאה. אחרי הכל אנחנו חיים במציאות נפרדת. אני לא יודעת להגיד למה טימבוקטו או גלנקיל או גבעת ווטרשיפ עברו יותר טוב, על אף שגם הם מנקודת מבט של בעלי חיים והיו אמורים להיות משעממים בה במידה. יש כאן עניין למחקר עתידי או למחשבה נוספת.

לפני 3 שנים•נצחיה
הכלב היהודי

הכלב היהודי

אשר קרביץ

לכל אדם יש את אותו סיפור מביש שהמשפחה שלו נוהגת לספר סביב השולחן מדי פעם.
ובכן, לסיפור שלי תמיד נוספים פרקים חדשים. מאז שהייתי קטנה אני תמיד מתלהבת כשאני רואה כלב ברחוב, אני ניגשת לבעלים של אותו מתוק ושואלת בחביבות "אפשר ללטף?".
המשפחה שלי תמיד צוחקת עליי בקשר להרגל הזה, אך שבוע שעבר הם החליטו להיות נחמדים ולקנות לי כפיצוי ספר במתנה.

נהנתי מאוד לקרוא את הספר הזה, וזה לא מפני שאני אוהבת כלבים. מיותר לציין שסיימתי אותו בזמן קצר מאוד. הרעיון מקורי, מעולם לא חשבתי שאני אקרא סיפור מנקודת מבט שלא שייכת לבן אדם. זהו ספר מרתק, מצחיק אך עצוב, שנון ומלא תוכן. הכתיבה יפה והעושר הלשוני פשוט מרענן. הוא מעביר את הזמן בהנאה ומלמד אותך דבר או שניים. ספר שאין די ממנו.

מומלץ :)

לפני 9 שנים•
★★★★★
•לב
הכלב היהודי

הכלב היהודי

אשר קרביץ

ווואו! איזה ספר!
גאוני, עצוב, מצחיק, מכמיר לב
ונקרא בנשימה אחת.
נכתב מפיו של כורש הכלב היהודי בתקופת מלחמת העולם השניה.
רוצו לקרוא!!

לפני 3 שנים•
★★★★★
•רותם
הכלב היהודי

הכלב היהודי

אשר קרביץ

מגיל אפס, פחות או יותר, השואה מעניינת אותי. אולי בגלל שאני מקיבוץ שהוקם בידי יקים שברחו או ניצלו משם, אולי בגלל השעות האינסופיות בהן היינו בוהים במרקעי השחור-לבן של שנות השבעים שבמשך שעות היו מחדירים בתהליך של אוסמוזה את אימי השואה לליבותיהם ומוחותיהם של ישראלים נטולי אפליקציות ואולי בגלל שזה פחות או יותר האירוע המטורף ביותר בתולדות המין האנושי.
בהערכה זהירה, קראתי מאות ספרים העוסקים במלחמת העולם השנייה ובשואה. ועדיין לא הצלחתי להבין כלום.
ליום השואה המתרגש עלינו, בחרתי להמליץ דווקא על ספר "קטן". קטן מבחינת ההיקף, כזה שלא מתיימר לנתח, להסביר או להנחות. פשוט סיפורה של השואה דרך עיניו של כלב. וזה עובד נהדר.
כדאי לקרוא, בייחוד כיום כאשר מדינת ישראל עושה הכל כדי להכחיד את ניצולי השואה האחרונים.

לפני 14 שנים•ליאור
דירוג
3.0
לפני 12 שנים

“ללא ספק זהו אחד הספרים המיוחדים של ספרות השואה.הסופר אינו ניצול שואה, נולד בירושלים בשנת 1969, קיבל”