"- אז למה לא חטפת מטרה אמריקנית?
-משתי סיבות. הראשונה והעיקרית היא שהנשיא שלנו לא היה מרשה לי, כי זה כמעט בלי ספק היה מחולל שבר גלוי ביחסים שלנו עם וושינגטון.
- והסיבה השנייה?
- זו לא השקעה טובה מבחינת זמן ומשאבים.
- אתה מוכן להסביר?
- בוודאי, אמר איוון ובקולו נשמעה לפתע עליצות. כל העולם יודע שהמדיניות האמריקנית מתנגדת למשא ומתן עם חוטפים ומחבלים. ואילו אתם, הישראלים, מתנהלים אחרת. מפני שאתם מדינה קטנה החיים יקרים לכם מאוד. זאת אומרת שכשחיי חפים מפשע נמצאים על כף המאזניים, אתם רצים מיד לשאת ולתת. אלוהים, אתם הרי מוכניל למסור עשרות רוצחים מורשעים כדי לקבל בחזרה גופות של חיילים מתים. אהבת החיים שלכם הופכת אתכם לעם חלש, אלון, מאז ומתמיד"

===
זה ספר תשיעי בסדרת גבריאל אלון, ושני שאני קוראת. כמו הקודם שקראתי והיה השביעי בסדרה, גם זה לא כזה ספר ששמח לקרוא אחרי השבעה באוקטובר, ולא רק בגלל הציטוט שכתבתי למעלה. גבריאל אלון, רסטורטור של יצירות אומנות במקצועו, איש מודיעין ביון של "המשרד", כלומר המוסד, בהכשרתו, ונשוי טרי במצבו המשפחתי, מוקפץ עם רעייתו הטרייה קיארה שגם היא סוכנת בין ישראלית לסייע לאחר שגילו שסוכן ביון רוסי שערק נעלם פתאום. גרגרי בולגנוב היה חבר טוב של אלון ולמרות המעורבות הרגשית שלו הוא נכנס לחקירה ולפעולה, ואז מגלה שהוא מעורב הרבה יותר ממה שחשב.להבדיל מהספר הקודם העלילה של הספר הזה אומנם קצבית, אבל גם מופרכת כמעט בכל אחד מהשלבים שלה. ושימו לב לסוגה, זה מותחן ריגול, לא ספר פנטזיה ולכן המופרכות פוגעת בהנאה ולא עוזרת לה. אם זה ספר מספר 9, לא ברור מאיפה הוא גירד עלילות לעוד שנים עשר ספרים אחרים בסדרה.

להלן דברים על ישראל שצריך לספר לדניאל סילבה: אנשים בירושלים כבר לא קוברים בהר הזיתים, כי כבר אין שם כמעט מקום, במקום זה יש הר מפלצתי וייעודי בכניסה לעיר. בנוסף יש עוד מלונות בירושלים מלבד מלון המלך דוד, ביניהם אחד לא רחוק משם ושמו וולדורף אסטוריה והוא מתאים לאירוחים מיוחדים. משרדי "המוסד" כבר לא שוכנים בשדרות שאול המלך בתל אביב, וכשישראלי ממספרים חדרים בבניין משרדי הם בדרך כלל לא עושים את זה תוך שימוש באותיות באנגלית. טבריה היא עיר ענייה ומוזנחת ואנשים שמעוניינים בוילות פסטורליות קרוב לחוף ים עושים את זה בקיסריה ולא בכינרת. אז סילבה אוהד ישראל גדול, וזה כיף לראות בתוך כל הים האנטישמי העכור, וזה מה שהעניק לו את הכוכב השלישי, למרות שהייתי ממליצה לו להעמיק את התחקיר שלו קצת יותר.

מכירים את זה? נסיעה איטית באוטובוס עתיק ומחרחר מהרי אילת למרכז. עשן סיגריות (עתיק אמרנו), ריח של אוכל מסלים של נוסעים - שישי על הבוקר. אתה מת מעיייפות. מחוסל. אחרי שלושה שבועות שלא ראית אזרחות - בדרך הבייתה - חוטף בחילה מהכול. בחילת סחרחורת כזו של נסיעות בול כאלו - מכירים? ואתה מיטלטל - כמו לולב בכל סיבוב, בכל פנייה. וחושב למה שוב התיישבה לידי איזה נודניקית עתיקה שתופסת לי חצי כסא, מנסה לקשור שיחת ניג'וס - "כפרה עליכם החיילים" - כזו שיחה של עתיקות. אתה עושה את עצמך ישן. רק שההיא תשתתק, מהכפ'ת לך שהבן שלה גם חייל - "כפרה עליו". כולך חנוק במדים ונשק ואפוד, חגורה ונעליים גבוהות. ושוב חושב-מתוסכל על אייילת שזרקה! אותי ב"מקוצרת" הקודמת בגלל ששוב (כן שוב) נרדמתי באמצע המשפט שלה על איך היה לה בבסיס - ושוב היא בסופ"ש עם החבר-חייל אבל לבדה. בחילה. יאללה כבר שנגיע. הבייתה. והמקרטע ממשיך לחרחר, הבחילה מתגברת ונעשית לסחרחורת ומתוך הסחרחורת אתה חושב למה, למה, למה תמיד בדרך הארוכה הזו מתיישב/ת לידך איזו נודניקית שחייבת לפתוח בשיחה או איזה עתיק מקטר עם ריח טבק מהפה, ואף פעם, אף פעם, לא מתיישבת איזו חיילת שווה? מה - כל השוות יוצאות בחמישי או משרתות בצפון! אתה מסיק - אוף למה, למה התעקשתי על צנחנים ולא גולני? סחרחורת-בחילת נסיעה. מכירים? יופי. אוף יאללה כבר הבייתה. דיי.
אז - העריק - הביא לי בול כזאת סחרחורת נסיעות עתיקה.
סופר מתח אמריקני כותב על מרגל ישראלי מעמק יזרעאל (איזה יציאה מגניבה הביא) ועל חבר רוסי בצרות. ועל אוליגרך רוסי עבריין - עם רוסית של גבר-ערס עשיר שחושב שכל העולם בכף ידו מלאת הכסף.
רגע אחד אנחנו ברוסיה. רגע אחר בשוויץ. רגע נוסף באנגליה. רגע - מתחילים לחרחר. בחילה-סחרחורת.
דייי. בקיצור - ספר מתח לא כזה רע, אבל תזזיתי מדיי - בטח לא טוב.
נסיעת חרקירי איטית-מהירה-מקרטעת-מחרחרת. טוב דיי.
כתוב קצת בשפת מתח עתיקה.
ואיפה הבחורה השווה? לא יודע אולי בספר מתח מהצפון.
מבולבלים? גם אני.
אפשר ואפשר לוותר.

תודה לשונרא על ההערה הבונה.

ספר מתח וריגול.
זה הספר השני של דניאל סילבה שיצא לי לקרוא.
את סוכן במלכוד אהבתי מאוד, הייתי במתח תמידי, כשראיתי את הספר החדש הזה העריק, מייד לקחתי אותו, הייתי בטוחה שאסחף כמו בספר הקודם, הסיפור הזה למעשה בחלקו מאוד סוחף, היו קטעים של מתח, פחד ופעימות לב מואצות, במקביל היו המון קטעים של חקירות בעקבות היעלמותו של סוכן רוסי שנקרא העריק, רוב הזמן הסתקרנתי לגביו, מה יהיה כשימצאו אותו?, אך כל נושא החקירות נמרחו יתר על המידה הרצויה והנכונה.

בסך הכל הספר בסדר, לא מעבר לזה.

הספר הזה קשור קשר הדוק עם הספר הקודם בסדרה, "חוקי מוסקבה" וכדי להבין את היחסים בין הדמויות לא מזיק גם לקרוא את "סוכן במלכוד".
עבורי סדרת גבריאל אלון נחשבת לסדרת קריאה קלה לא רעה. הספרים מהירים, כתובים היטב ומותחים מספיק כדי לשמור על עניין, אבל ללא צורך במחשבה כדי לעקוב אחרי העלילה. בדיוק המתכון לטיסה טרנס אטלנטית של 12 שעות (או לפחות לשלוש השעות הראשונות). כלומר, אין לי ציפיות גבוהות, אני מאוד סלחני ואני רק מצפה שהספר יהיה רהוט ושיהיה לו היגיון סביר. "העריק" הוא הספר הראשון בסדרה שאכזב אותי.
סגנון הכתיבה של סילבה עדיין מהיר, שוטף ומבדר. מעולם לא ביקרתי ברוב המקומות שסליבה מתאר וגם לא השתתפתי בקרבות אקדחים מרובים אז אני לא יכול להגיד כמה הם מציאותיים, אבל הכתיבה גורמת לתחושה שאו שלסילבה יש ניסיון אישי, או שהוא עשה את המחקר הנדרש. כך או כך, קיבלתי את ההרגשה שסילבה יודע על מה הוא מדבר.
מצד שני, כמעט כל דבר אחר נעשה רע. נתחיל בעובדה שעבור מותחן, הכול בספר היה צפוי מאוד. אולי אחרי הספרים הקודמים כבר הבנתי את הרעיון, אבל כבר מההתחלה היה ברור לי לאן הדברים הולכים ואיך הם יגמרו, מי יחיה ומי ימות וברוב המקרים גם איך. יש מעט מאוד תפניות בעלילה והמעט שיש צפויות וברורות מאליהן. למעשה, במעט מאוד סצנות היה בכלל אלמנט של הפתעה.
שנית, בעלילה היו חורים שלא יכולתי להתעלם מהם. האירוע העיקרי שהעלילה נובעת ממנו אינו סביר בעליל. גם לכל אורך העלילה, אנשי מקצוע עושים טעויות מטופשות רק כדי לשפר את מצב הגיבורים ואילו הצד של "הטובים" אינו מסוגל לשגות. בשלב מסוים, דמות מנוצלת בצורה מסובכת מאוד, אבל בסוף משוחררת כלאחר יד, רק כדי שתוכל לחשוף את כל הסודות לקבוצה "שלנו". כל זה תרם לתחושת אי-אמון הולכת וגוברת בחוסר היכולת של הגיבור לשגות שהתחברה עם החוסר בתפניות בעלילה.
לבסוף הרגשתי שהסופר נעשה עצלן - חלק גדול מן העלילה כולל חזרה על אלמנטים שסילבה כבר השתמש בהם בספריו הקודמים. אבל לפחות זו הייתה קריאה מהירה, שני כוכבים מתוך חמישה.

מעולה!!! מותח סוחף קולח אי אפשר להוריד את הספר מהיד
נדמה היה שאני חיה בתוך הספר
התאורים של המקומות אנשים הופים מאבקים רגשות וכו הינם כה משכנעים שאתה מרגיש אחד מהגיבורים . מ ו מ ל ץ!!!

למרות החיבה הידועה שלי לספרי מתח, מעולם לא הייתי בעניין של מותחני ריגול.
יותר מזה, ברגע שהייתי קוראת בגב התקציר מלים כמו "ארגוני ביון", "מודיעין רוסי" או "מזימות טרור", הייתי מייד מאבדת עניין.
ואז נתקלתי בספרו הראשון של דניאל סילבה.
זו לא היתה אהבה ממבט ראשון, רחוק מכך. חיפשתי ספר מתח נחמד באנגלית וזה היה היחיד בנמצא, "ירושה" שהשאירה דודתי מניו-יורק באחד מביקוריה. אז החלטתי לתת צ'אנס, נו, בשביל להשחיז את האנגלית הספרותית שלי.
עד סוף הספר כבר לגמרי התאהבתי בדמותו של גבריאל אלון, המרגל הישראלי שהינו אמן בנימי נפשו ורסטורטור של יצירות אמנות עתיקות בזמנו הפנוי. הדמות של גבריאל היא מרתקת, מרגשת, טרגית, ופשוט לא נמאס לי אף פעם לקרוא עליה. וכך, לאט לאט, מצאתי את עצמי קוראת עוד ועוד מספריו של סילבה (לצערי לא ממש בדיוק לפי הסדר, אם כי מעתה אדאג להקפיד על כך יותר).
לסילבה יש יכולת פנטסטית לרקוח עלילות קונספירטיביות, מסועפות ומציאותיות להחריד. תוסיפו לכך דמויות מעניינות, דיאלוגים עוקצניים עם שפע של פאנץ'-ליינס, יכולת ניתוח מזהירה של אירועים מדיניים בינלאומיים (כזו שיש רק למי שבעברו היה כתב בכיר ב-CNN) וכתיבה מעולה, ותקבלו מותחן ריגול מבריק!
וכמובן שאי אפשר להתעלם מהתחקיר המעמיק שהסופר ערך לקראת עבודתו על ספר זה (וכמה מקודמיו, שגם הם מתרחשים בזירה הרוסית). כמי שעורכת תחקיר משלה לקראת ספרה הבא, לא יכולתי שלא להתרשם מכך. מדובר בעבודה סיזיפית של "מאחורי הקלעים", שתורמת בצורה אדירה לאיכותו של הספר.
הפעם גבריאל נקלע לעימות נוסף מול האוליגרך וסוחר הנשק האימתני, איוון חרקוב, ביניהם עדיין עומד סיפור שאינו פתור. לא אוסיף מילה אחת מעבר לכך מחשש לספוילר, אבל תסמכו עלי - העלילה נהדרת!
בכל פעם שאמליץ על אחד מספריו של סילבה, אמליץ גם על היתר. כיף לקרוא על מעליליהם של סוכני "המשרד" (הלא הם, "המוסד") ועל מעמדה של ישראל בזירה הבינלאומית. ספריו של סילבה עושים לנו שירות אדיר בעולם ודואגים שלעולם לא נשכח, גם לא מעולם ספרות הריגול :)

הספר "העריק" (הוצאת ידיעות ספרים, 2011) מאת מחבר ספרי המתח דניאל סילבה עוסק, כמו רבים מספריו, בעלילותיו של סוכן המוסד והמתנקש גבריאל אלון. אלון, יליד עמק יזרעאל ובן לניצולי שואה יוצאי גרמניה. בעקבות טבח הספורטאים באולימפיאדת מינכן, גויס אלון לשורות המוסד בידי רב-המרגלים ואיש הפלמ"ח ארי שומרון (דמותו מבוססת ככל הנראה על רפי איתן, איסר הראל ומייק הררי), אשר חטף בשעתו את אדולף אייכמן. בהדרכתו נעשה אלון לאיש מבצעים מיומן, המיישם היטב את שיעורי "שלוף-דרוך-תירה" במהירות הבזק שלימד אותו.

"שומרון הגיע אליו לירושלים ביום בהיר אחד, בספטמבר 1972. גבריאל היה צייר צעיר ומבטיח שנטש תפקיד ביחידת צבא מובחרת לטובת לימודים בבצלאל, אקדמיה לאמנות ולעיצוב. שומרון בדיוק מונה למפקד מבצע "זעם האל", מבצע סודי של הביון הישראלי שנועד לאתר ולחסל את מבצעי הטבח באולימפיאדת מינכן. הוא נזקק לכלי נקם, וגבריאל היה בדיוק הצעיר שחיפש: בוטה אך אינטליגנטי, נאמן אך עצמאי, קר רגש אך הגון מיסודו. הוא גם דיבר גרמנית שוטפת במבטא הברלינאי של אמו, וכילד הרבה לנסוע באירופה.
לאחר חודש של אימון מרוכז, שומרון שלח אותו לרומא, היכן שהרג את עדל ואהיל זועייטר בלובי של בניין דירות בפיאצה אניבליאנו. את שלוש השנים הבאות הקדישו הוא וצוות הסוכנים שלו לציד ולמארבים ברחבי מערב אירופה. הם הרגו בלילה ולאור יום וחיו כל רגע בפחד שמא ייעצרו באשמת רצח בידי משטרה אירופית" (עמוד 72).

בספר הנ"ל נדרש אלון לשוב ולהיאבק באויבו מן הספר הקודם, האוליגרך וסוחר הנשק הרוסי איוון חרקוב, במטרה להציל את חברו הטוב גרגורי בולגנוב, קצין המודיעין הרוסי שערק למערב בספר הקודם בסדרה. מאבק זה ידרוש מאלון את כל כולו ויעמיד בסכנה את היקר לו מכל. אף שהספר חוטא בשלל סופרלטיבים ציוניים (שאופייניים כל-כך למי שמביט על ישראל מבחוץ) ונעדר כל ציניות וביקורתיות המחייבת את העוסקים בתחום, הוא כתוב טוב, מותח ונעים לקריאה. קל להיזדהות עם אלון ולא פעם הקורא יחוש כי הוא ממש מוכרח לגמוע עוד ועוד עמודים עד אשר וידא כי אלון נחלץ מן הסכנה בה הוא נתון. מדובר גם בספר הטוב בסדרה. בהחלט מומלץ.

ספר הראשון שקראתי של דניאל סילבה מאוד מאוד מוצלח מהאזנר שאני מאוד אוהב פגע בדיוק במטרה...הצליח להפוך לאחד הכותבים האוהבים עלי באזנר הריגול!

קשה להגיד שציפיתי להרבה שהשגתי את הספר הרביעי בסדרת גבריאל אלון, אבל ההערכה שלי לסדרה ובעיקר לספר השני גרמה לי לרצות לדעת מה קורה עכשיו.

ובכן, הספר הוא שבלונה עשויה היטב, כולל עמודים שלמים שהועתקו מהספרים הקודמים וכולל את כל הדמויות, הטובות והרעות, שהופיעו בספרים הקודמים. העלילה הפעם גם לא מנסה להיות ספר נפרד, והיא למעשה המשך של "חוקי מוסקבה" - הרשע מנסה לנקום וגם מצליח לרגע. כבר לפי התקציר על הכריכה האחורית ידעתי בדיוק מה תהיה הנקמה הרוסית, וההכרות עם הספרים הקודמים גם לימדה אותי מה תהיה התגובה הישראלית.
גבריאל אלון סובל מתסמונת הארי-פוטר מובהקת: חברים שלו נתפסים בידי האויב, והוא יוצא בניגוד לכל היגיון ודעה מקצועית להציל אותם, ובסוף גם מצליח. בתפקיד דמבלדור- ארי שומרון.

הספר גם מלא בשמות ומקומות שאי אפשר לעקוב אחריהם, דיאלוגים אינסופיים ונאומי עמדה של המחבר שמציגים איזו גזענות בסיסית כנגד רוסים (שריד למלחמה הקרה?). חוץ מזה, שני הפרקים האחרונים מופרכים לגמרי ונראים כמו ניסיון של המחבר לסיים מהר ככל האפשר ובכמה שיותר אלימות. (לפי הספירה של אחי, שאגב מת על הסדרה הזו, בספר מתים 42 אנשים, בערך 15 מהם בשלושים העמודים האחרונים).

אל תקראו אם לא קראתם את הקודמים, ואם כן קראתם- לא תפסידו כלום אם תוותרו על הספר הזה. אולי מישהו יכול להגיע לסילבה ולהגיד לו שיניח לסדרה הזו? המניות שלו רק יורדות, וחבל.