ביקורת ספרותית על סיפורי קנטרברי מאת ג'פרי צ'וסר

---

ספר שלאחוז בו עושה לך משהו שסתם ספר רגיל לא עושה. זו יצירה שנכתבה בימי הביניים, אי שם לפני 500 שנה. אסופת סיפורים, 24 ליתר דיוק, שמספרים כל אחת בתורו חברים שלקחו לעצמם פסק זמן מהיומיום בעיר הגדולה, ויצאו למחוז כפרי לנופש ושעשועים, כמובן בגבולות האפשר בתקופה ההיא.
החבורה, בני אצולה כולם, משעשעים את עצמם בסיפורי גבורה או סתם סיפורים מקוריים כיד הדימיון. כל אחד מקפיד להגיש לחברים סיפור משובח שלא חלילה יכלה את זמנם בהבלים.
כדרכם של סיפורים, חלקם טובים וחלקם פחות.
הספר בן 600 ע' כתוב כולו בחריזה, בסגנון של שירה. שורות קצרות כשל שיר, כשההקפדה הבסיסית היא על החריזה. על המשקל הפונטי. הסיפור חשוב כמובן גם הוא, אולם הרושם שקיבלתי הוא שההקפדה על החריזה חשובה לא פחות.

בשלב מסוים הרגשתי שהסיפורים מתחילים לחזור על עצמם. המוטיבים הדמויות הנושאים הרקע והכל החל להיות בעיני עוד מאותו דבר. כשהבנתי במחצית השנייה של הספר, שאין הדברים זורמים לכיוון כלשהו, אלא כל סיפור עומד בפני עצמו, פרשתי בשיא.

לא יכול להמליץ בחום, כי מדובר בז'אנר ייחודי.
אותי משכה הסקרנות לקרוא ממקור ראשון על התקופה ההיא.
להגיד שבאתי על סיפוקי יהיה מוגזם.

» ביקורות נוספות של אבי
» ביקורות נוספות על סיפורי קנטרברי