גילוי נאות: קראתי רק עד עמוד 100.
ספר מומלץ בעיקר לקוראות חובבות ספרי בילוש.

הספר יצא לאור בשנת 1994, השני בסדרת רבי מכר שבמרכזה בלשית. לא קראתי את הספר הראשון בסדרה, ובכלל חבל שהסופרת לא "התכתבה" עמו יותר.

הסופרת היא מפינלנד - מקום התרחשות העלילה. ציפיתי להכיר קצת את פינלנד, מנהגיה ותרבותה. אולם, עד המקום בו "פיטרתי" את ספר לא מצאתי כול ייחוד מקומי, וניתן, לכאורה, למקם את העלילה בקלות בארץ אחרת.

עם מה נשאר הקורא/ת? פתרון החידה הבלשית: מי הרוצח/ת?
לזכותה של המחברת יש לזקוף את תרשים האילן המשפחתי המכיל את מירב הדמויות בספר. לא היה לי כוח ללמוד ולהכיר את השמות המתורגמים מהשפה הפינית. פה זה לא "מלחמה ושלום".

לסיכום: לחולי "בלשיטיס" אמתיים. אולי גם לקוראות עם תודעה מגדרית.

יש בלשית בפינלנד,
מאריה קאליו ,האויב שלה הוא הספר השני בסדרת רבי המכר של לנה להטוליינן ,
התשובה הפינית להניג מנקל
הקורא ירצה לקרוא עוד.
"תחושת ציפייה מורעבת עמדה באוויר. אנשים בחנו זה את זה באופן גלוי. אחד החברה בחליפת פוליאסטר תקע בי מבטים במטרה ברורה להכיר אותי יותר מקרוב. הסטתי את מבטי.
שני בחורים לבושים בבגדי עור שכמו יצאו מציוריו של טום אוף פינלנד התנשקו בלהט בפינה.
גבר שנראה כמו פקיד מס הכנסה התבונן בהם בחמדה.
הטיפוס בחליפת הפוליאסטר החל לחצות את האולם לכיווני,
אבל למרבה המזל ויתר על כוונותיו כשהמלאכית חזרה אלי, מרשרשת בשמלתה.
לנה להטוליינן האויב שלה עמ' 142

פינלנד היא לא ארה"ב. לא צרפת ואפילו לא גרמניה. היא בסך הכל מקום משעמם עם אנשים פשוטים, שקטים ושתויים.
לכן הניסיון של הסופרת להרעיד ולהסעיר מציאות לא קיימת, כשהיא מערבבת בחגיגה הזו תפיסות פמיניסטיות ו"תרבות נורדית" כביכול, יוצא מגוחך שלא לומר - נלעג.
לכאורה סיפור בלשי. לכאורה רצח לא פתור בעיירה רחוקה מהלסינקי המפוענח על ידי בלשית משטרה לשעבר ומתמחה במשפטים. הכל לכאורה. המציאות הפינית צועקת מכל שורה - שקט שם, שלו שם, קר שם. החיים שם נעים לאט מאד. כאמור - זו לא ארצות הברית..
אז הסיפור דלוח, ההתנהלות צפויה והפתרון הזוי.
ואם נתקעתם עם הספר בטיסה שבה כל שאר חומרי הקריאה הם בשפה זרה - אז תוכלו לסיים את הספר. בכל סיטואציה אחרת - זה לא יהיה קל...

נניח שאתם בפינלנד וקבעתם דייט ואז אתם מקבלים SMS "ניפגש באספואיטאראנטה, לאפינלאהדנקאטו פינת קאלוואלנטייה (*)". במשך 20 דקות אתם מזינים את הכתובת לוויז ואז האפליקציה מתחילה להבהב, הסמרטפון משמיע רעשים, מעלה עשן ושובק... גם הוא לא היה יכול להתמודד עם השמות הפיניים הללו שבספר מהווים "באמפרים" בשטף הקריאה - מקומות, כתובות ושמות משפחה. למזלו של הקורא לשמות הפרטיים הבלתי אפשריים יש לרוב כינויים קצרים.

בספרה השני של להטוליינן חוקרת המשטרה מאריה קאליו הפכה להיות עו"ד, אלא שהיא ממשיכה להתנהל כחוקרת לאחר שקרובת משפחה של החבר שלה נרצחת וקרוב אחר, שהואשם ברצח, שוכר את שירותיה. כדי שתביא לשחרורו מאריה יוצאת למצוא את הרוצח ה"אמיתי". כמקובל במותחן מסוג זה יש לא מעט חשודים כשבכל שלב בעלילה חשדותיה של מאריה מופנים לחשוד אחר, עד שהיא מוצאת את הרוצח/ת.

הספר, שנכתב ב-1994, הוא מותחן ניינטיס מובהק. אין בו הקשרים חברתיים, פוליטיים או היסטוריים (סטייל נסבו) וניכר שהוא מושפע מאד מסדרת הטלוויזיה "טווין פיקס" ששודרה כמה שנים לפני כן. העלילה מתרחשת בעיר קטנה וסובבת סביב משפחה ממעמד גבוה ומכריה, אנשים שלכאורה הם מכובדים אבל מתחת לפני השטח קיימים יחסים מעוותים, סטיות מיניות, בגידות, אלימות וכל אותם "מטעמים" שטווין-פיקס הצטיינה בהם (כנראה שהסופרת "חרשה" על הסדרה הזאת בוידיאו).

בסה"כ זהו מותחן טוב וזורם (למעט הבאמפרים) ואם לא מצפים ליצירה נסבואית ההנאה מובטחת.

* השמות אמיתיים מתוך הספר, אבל נמצאים בחלקים שונים של העיר

נתונים טכניים:
שם הספר: הרצח הראשון שלי
שם הסופרת: לנה להטוליינן
סוגה: מתח/בלש/אימה
שפה מקור: פינית
תרגום: דנה שולגה-רז
מספר עמודים: 254
הוצאה לאור: פן הוצאה לאור, ספרי חמד, ידיעות אחרונות
שנת הוצאה: 2011

סקירה:

הסופרת לנה להטוליינן כונתה "מלכת ספרי המתח של פינלנד", וכיוון שכך, החלטתי שבתקופה הנוכחית מתאים לי לקרוא משהו מהסוגה הזו.

בהיסטוריה האישית שלי קראתי לא מעט ספרי מתח. למרבה הצער, בספר הזה לא מצאתי את אותו "מתח" שאני מצפה בדרך כלל מסוגת "ספרי מתח".

אני אוהבת ספרי מתח שמצליחים להדביק אותי לכורסא, או שגורמים לי להמשיך לקרוא, תוך כדי הליכה לסידורים או קניות... פה זה לא קרה לי.

על מה מדובר?

מאריה קאליו השוטרת התקשרה טלפונית כחלק מהמטלות השגרתיות למשרד במטה המשטרה. באותה שיחת טלפון היא מתבשרת על מציאת גופה בשכונת וואוסארי במזרח הלסיניקי. מסתבר שחבורה ממקהלת עמותת הסטודנטים, בילתה סופ"ש בוילת נופש ושם נמצאה גופה צפה. זו היתה גופתו של יוקה פלוטנן שבראשו חבטה.
פה מתחיל התיחקור של מאריה...
האם נפל?
האם נחבט?
הם נפל ונחבט ונפל למים?
או נפל, נחבט, נפל למים כשבאותה עת אחוז האלכוהול בדמו גבוהה?
היכן כלי הרצח?
מה היו עיסוקיו?
מי הרוצח ולמה?

מהסיבה שקאלבי קינונן – המפקח וראש המדור, אהב מאוד את הטיפה המרה ונחשב לאלכוהוליסט, פיענוח תיק הרצח "נפל" על מאריה קאליו "במקרה", כשזה לא בדיוק במסגרת תפקידה במשטרה. החקירה הופכת להיות הרבה יותר קשה ורגישה במיוחד, כאשר מדובר בנרצח ונחקרים, שבעבר היו חלק מחוג חבריה שמאריה קאליו.

מי זו מאריה? מאריה קאליו - אישה במדי שוטר בעולם של גברים. לאחר בית הספר התיכון הצליחה להתקבל לבית ספר לשוטרים. כתיכוניסטית היתה פאנקיסטית, מרדנית והצטיינה במיוחד במטלות הכתיבה. היא האמינה בצדק חברתי ולמיטב הבנתה חשבה, שכשוטרת היא תוכל לממש את עקרונותיה. היא אף למדה משפטים והתמחתה במשפט הפלילי, אך כשמאסה בלימודי המשפט, פנתה לעבודה במטה המשטרה בהלסינקי.
את הקריירה במשטרה החלה ביחידת הסיור, ובאותה עת הרגישה כטרחנית שאורבת לנהגים שנסעו במהירות מופרזת, או שיכורים. לאחר מכן עברה ליחידת הפיקוד ועסקה בנושאים כגון: התמכרויות לסמים, זנות ועבירות רכוש.

מאריה היתה בת למורה למתמטיקה וכימיה ולאם מורה לאנגלית. בשונה מאחיותיה שאחת מהן למדה גרמנית ושוודית ונישאה לכימאי, והשנייה למדה אנגלית עם בן זוג מתמטיקאי, מאריה נחשבה "לכבשה השחורה" של המשפחה.

הנרצח – יוקה פלוטנן גדל עם כפית של זהב בפה. נחשב ל"אדם מסודר". הוא שילם על דירתו, סיים את לימודיו בהצטיינות באונברסיטה, ועבד בתעשיית המתכת. תחביביו: מוזיקה, שיט, ונשים וסוג של דו'ן גו'אן. בסך הכל חיי חיים שלווים ושגרתיים, ועל פניו ניראה, שלאף אחד לא היתה צריכה להיות עילא לרצוח אותו.

נקודת ההתחלה של הספר מרתקת והקריאה קולחת, אך ההמשך הרבה פחות. למרות זאת, משהו לא הסתדר לי עם הכתיבה של הסופרת, ואולי זה דווקא התרגום. הפתרון של התעלומה היה פשוט ויחד עם זאת, ליוותה אותי הרגשה של החמצה ופיספוס.

למרבה הצער לא מצאתי בספר הזה את "חווית המתח" הזכורה לי מספרים אחרים באותו ז'אנר.

השמות הסקנדיביים וריבוי הדמויות לעיתים מתיש ומבלבל, ולא אחת מצאתי את עצמי נעצרת לכמה שניות, כדי להיזכר באיזו דמות ומה שייך למה, עובדה שתרמה לתחושה הכללית.

קשה לי לסווג את הספר הזה כספר מתח, כשהתעלומה המסופרת רופפת בעיניי וללא קצב. מאידך, אהבתי את אפשרות ההצצה לעבר ההווי הסקנדינבי, חיי הסטונדטים, מסיבות האלכוהול, היחסים בין הורים לילדיהם, יחסים משפחתיים ובכלל על החיים בטמפרטורות נמוכות.

כקוראת שנותנת את הדעת על ספרי ביכורים, אני לא יכולה לתת במקרה הנוכחי יותר משלושה כוכבים.

לנה להטוליינן, היא אולי מענה לספרי המתח והבלשות של עולם הגברים הסקנדינבי, ברם יש כאן מה לשפר כדי להגיע לכוכב החמישי. אולי זה אכן יקרה בספר הבא שאקרא בעתיד.

הקריאה לשיקולכם.

לי יניני

ספר משעמם למדי ורדוד. בזבוז של זמן. הפסקתי באמצע.

אם קריאה של ספרי מתח היא אסקפיזם - אז מה טוב יותר בימים אלה מעלילת רצח שממוקמת במקום רחוק ושונה, במזג אוויר קריר גם בקיץ - פינלנד. נראה שחיים ברווחה יחסית, מתלבטים אם להיכנס לסאונה או לוותר היום. כל כך שקט, כל כך שלו, מסתכלים לשמים רק כדי לראות ציפורים, ולא לעקוב אחרי מסלולים של רקטות. אז למה כל כך רע להם? מדוע הם שותים כל כך הרבה? מדוע יש כל כך הרבה הרס עצמי והתנהגות מסוכנת וביזארית?
לא יודעת להשיב על חידה זו.
מכל מקום, מאריה קאליו, שבספר הראשון של להטוליינן הייתה בלשית משטרה שחוקרת רצח, היא עורכת דין מתמחה במשרד קטן בעיירה שלווה. כשהיא נתקלת בגופה של בחורה שהכירה היא נשאבת לחקירת הרצח של הבחורה הזו ולשאלות על אירועי העבר. גם הפעם תצליח לפתור את התעלומה.

הספר בסדר. קצת קשה לזכור את השמות ושמות החיבה השונים של הדמויות בספר. איכשהו נראה שבפינלנד לכל אחד יש שם חיבה ולא תמיד ברור הקשר בין שני השמות. עקרונית אפשר לוותר ולחפש עלילה מוצלחת יותר לצורך בריחה מן המציאות.

פשוט לוותר. לא מריח ולא מסריח, פשוט מאד. ספר שכל אחד יכול לכתוב בלי מאמץ. עוד פרק מסידרה בלשית בינונית. זה לא רע, פשוט חבל על הזמן היקר שלכם.

פינלנד. בחור צעיר ועשיר שניהל מקהלה נרצח ושוטרת צעירה מחפשת את הרוצח.
הספר התחיל בצורה מבטיחה, מבטיחה מאוד... אבל לא הצליח להחזיק את המתח עד סופו. בשלב די מוקדם היה ברור לי מי הרוצח, את ההתרחשות בשני הפרקים האחרונים של הספר יכולתי לכתוב בעצמי.
מה כן היה טוב בספר?
* לקרוא על פינלנד... אחרי "נערה עם קעקוע דרקון" ו"ספריית הצללים" קיבלתי חשק עז לקרוא עוד ספרים על האזור הזה... :-)
(הידעתם? "משתמט" הוא זה שאינו עושה שירות צבאי אלא רק שירות אזרחי)
* הדמות הראשית מאוד ניתנת להזדהות... הבנתי שזהו הספר הראשון בסדרה, אולי הספר הבא יהיה טוב יותר.