• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
האי של סופייה

האי של סופייה

מאת ויקטוריה היסלופ

הביקורת של froji

תמונה של froji
דירוג
הוצאה לאור:ידיעות ספרים
שנת הוצאה:2007
קטגוריה:ספרות מתורגמת
הקודמת
בר
דירוגדירוגדירוגדירוג

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 11 שנים•1 דקות קריאה

אני מאד ממליצה לאוהבי הספרים לקרוא את הספר הזה.
לגבי העלילה, מה שכתוב מאחורי הספר זה מתמצת בצורה טובה מאד ולא אבזבז על זה מילים.
ולאלה ששואלים בכל זאת למה, אני רוצה לומר, שכשהתחלתי לקרוא את הספר השעה היתה 12 בלילה ובשעה 1:30 הייתי צריכה להכריח את עצמי בכוח ללכת לישון כדי שלא יהיה לי קשה לקום בבוקר. וזה לא היה קל.
למחרת המשכתי לקרוא את הספר בכל שניה פנויה עד המילה האחרונה.
הלוואי שתמיד יפלו לידי כאלה ספרים מרתקים, מעניינים, אנושיים, מלאי חמלה וגבורה שמשאירים אותי בתחושה שיש אנשים טובים בעולם הזה למרות הכל.
הספר לא מכיל תיאורים אלימים או גרפיים. כתוב בצורה רגישה וטובה מאד!
אריאל

מי אהב את הביקורת

אהבת?
תמונה של רותי-פ
רותי-פ
S
shiranbass
ג
ג'ורג'
3קוראים|גיל ממוצע63|67%נשים

על המבקרת

תמונה של froji

froji

ותיקה
חברה מזה 15 שנים
59 ביקורות•128 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
ספרות מתורגמת•ספרות מקורית•ילדים 12-9
תמונה של froji
froji
ותיקה
חברה באתר מזה 15 שנים
ביקורות59
לייקים שקיבלה128
דירוג ממוצע4.3 ⭐
ז'אנרים מועדפים
ספרות מתורגמת15ספרות מקורית11ילדים 12-94

דיון על הביקורת

אין תגובות עדיין

אין תגובות עדיין

היה הראשון לשתף את המחשבות שלך על הביקורת

ביקורות נוספות של froji

אישה פצצה

אישה פצצה

ענת ברקו

התחלתי לקרוא את הספר הזה כי תמיד מעניין אותי לדעת מה בנפשו של אדם, גם אם הוא רוצח.
אבל היה לי קשה, היה לי קשה כי הגברת שכתבה את הספר מתבטאת בצורה איומה כלפי נפגעות תקיפה מינית ולא בא לי לתת לה במה בצורת קריאת הספר שלה.
היה לי קשה, כי בין השורות, בין ציטוט אחד למישנהו של המרואיינים, היא הוסיפה הערות מתנשאות.
היה לי קשה, כי הספר מיצה את עצמו הרבה לפני שהגיע לאמצע, פשוט כי הספר הוא הקאה אחת גדולה של כל המחקר שלה למקום אחד וחוזר על עצמו. כולם אומרים את אותו הדבר.

תימצות הספר (זהירות ספוילר קל):
מי שנשלח לעשות פיגועים הם ילדים נשים וכולם קורבנות
מעמד האישה אצל הפלסטינים מקומם ומזעזע
אישה לא אמורה להיות מחבלת מתאבדת זה תפקיד של גברים
ואמונה מאד חזקה ועיוורת בגן עדן.

אלה הדברים שכל המרואיינים חוזרים עליהם, אין חידוש. אחרי כמה ראיונות זה כבר משעמם.

לפני 9 שנים•
★★★★★
•froji
לפני ואחרי בבני ברק סיטי

לפני ואחרי בבני ברק סיטי

אביטל ז'נט קשת

אני תכף מסיימת את הספר ומאד נהנתי לקרוא אותו.
האוירה בספר היא כמו בסיפור האסופית למי שאהב את הסדרה של לוסי מוד מונטגומרי. והסיבה שהספר יוצר אצלי את האוירה הנהדרת הזאת נעוצה בעובדה שמדובר בחיי קהילה, בדיוק כמו בסדרת הספרים שגם שם העלילה היתה בתוך קהילת הכפר אבונלי.
בהרבה מובנים הרגשתי שהספר נכתב עלי, הדמות ליאה ואני עברנו דברים דומים, בני הזוג שלנו דומים, המחשבות, הרגשות. מאד הזדהיתי.
אומנם אני לא חזרתי בתשובה, אבל גם אני מצאתי את עצמי במעין עולם מקביל לעולם החילוני, עולם דמיוני שבניתי לעצמי, עם חוקים וחלומות משלו. הרחק מכל הבלאגן של הקיום השטחי...
אולי לא רק אני.
המחשבות והזכרונות שצפים בספר מאד דומים לצורת המחשבה שלי, שהיא כמו גל, קדימה ואחורה, עבר, עתיד, מעט הווה... ואולי כך בעצם עובדת המחשבה אצל כולם.
פשוט כייף לקרוא על דמות שהיא כמוני. ואני לא מאמינה שהיא בדיונית. בעיני כל דמות כל ספר, מבוסס על המציאות. ורק מי שכתבה את הספר תדע :)

לפני 9 שנים•
★★★★★
•froji
סיפור כתוב במניפה

סיפור כתוב במניפה

ליסה סי

אתמול התחלתי לקרוא את סיפור כתוב במניפה של ליסה סי, והתאכזבתי קשות מהעם הסיני בגלל המנהג המזעזע שלהם של קשירת רגליים.
תמיד חשבתי שהחוכמה הסינית היא חוכמה מיוחדת ואמיתית, שהרפואה הסינית והדיקור הסיני הם משהו מדהים... אבל איך אוכל להאמין לרפואה שלהם ולדיקור שלהם כשהם עשו משהו ככ חולני מבחינה רפואית?
למי שלרוצה להבין על מה אני מדברת שירשום בגוגל "קשירת רגליים" "רגלי לוטוס"...
החלטתי לא להמשיך לקרוא את הספר מכיוון שבשבילי קריאת ספרים היא לשם הנאה (אם אני לא במסגרת לימודית שאז זה חובה) ואני לא מסוגלת להנות מקריאה של ספר כזה, התמונות של רגלי לוטוס לא יוצאות לי מהעיניים והמראש. לא משנה כמה הסיפור הזה מומלץ, אני לא יכולה להמשיך. יש גבול.

לפני 10 שנים•
★★★★★
•froji
כעוף החול

כעוף החול

שמואל פיזאר

ספר טוב, כבד, נקרא לאט. הסיפור מאד יפה ומעניין, הסופר אינו מרחם על עצמו והוא מאד עינייני, כמעט עובדתי לגבי מה שעבר עליו בשואה. קשה לי לסיים אותו, הספר מחולק לכמה חלקים, כאשר החלק הראשון מוקדש לתקופת השואה בחייו. ולאחר מכן שאר החלקים, המשך חייו ככל אדם ואף יותר.
אני מרגישה שמיציתי, לא הגעתי לסוף, אבל מיציתי, האם לעזוב אותו? ליבי מלא רגשות אשמה, כי אני אוהבת לסיים ספרים אבל מרגישה שזה כבד והבנתי את הפואנטה.
הסופר כותב מעל דפי הספר את השקפותיו הפוליטיות. אחלה ספר במיוחד לאנשים שמאד מזדהים עם הצד השמאלי של המפה הפוליטית.
תהנו.

לפני 10 שנים•
★★★★★
•froji
הרץ במבוך

הרץ במבוך

ג'יימס דשנר

זהו ספר לנוער. רק שתדעו... כי אני לא ידעתי ולקחתי את הספר מהספרייה. באסה.

לפני 10 שנים•
★★★★★
•froji
האביב שבלב

האביב שבלב

ברנדן ו. ג'ונס

אני בחלק השלישי של הספר, אבל אני חייבת להגיב עליו.

זהו ספר מזעזע, גדוש בתיאורים גרפיים על התעללות בנשים, וסחר בנשים, והתעללות מינית, גופנית ונפשית.
פשוט מזעזע! אין בספר הזה שום דבר אביבי או רומנטי או תשוקתי כמו שהכריכה מנסה לשדר. זה ספר שרק הקריאה בו יכולה לגרום לטראומה.
אני בחלק השלישי, לקראת הסוף ואני פשוט לא יכולה להניח אותו מידי בגלל כל הזוועה שבו. ואני חייבת שיהיה לזה סוף ואני חייבת להמשיך לקרוא כיצד מתעללים שם בנשים כי לעזוב את הספר ולדמיין יכול להיות גרוע לא פחות.
אני מקווה שהסוף יהיהב טוב למרות שאין סוף טוב בדברים כאלה. אין. ואין מחילה.

אני זועמת על העטיפה השקרית של הספר שמנסה למכור כאן ספר רומנטי. אם מישהו מצליח לראות משהו רומנטי בין דפי הספר אז משהו אצלו ממש לא בסדר. בלשון המעטה.

המשך (זהירות ספוילר):
עכשיו לאחר שסיימתי לקרוא את כל הספר אני אוסיף ואסכם:
החלק הרביעי של הספר מביא מנוחה לקוראים מההתעללויות הרבות שבו וגם הדמויות מגיעות לסוג של שלווה ונחלה... סוג של...
מה שקצת מרגיז זה הסוף הקצר והקמצני בתיאורים של הספר...
לאורך כל הספר הסופר לא חסך בתיאורים של כל מה שמזעזע וחלאות המין האנושי ולקראת הסוף, פתאום הוא חוסך ומשאיר לקוראים מלא מקום לדימיון, זה חוצפה בעיני, זה נותן תחושה של ספר פורנו ושל סופר סדיסט.
אחרי שנשארתי קוראת נאמנה עד סוף הספר הגרפי הזה, יכולתי לפחות לזכות במעט יותר תיאורים על הסוף הטוב של הדמויות.

לפני 10 שנים•
★★★★★
•froji
המוות חשוב לחיים

המוות חשוב לחיים

אליזבת קובלר-רוס

ספר מדהים שמספר על המוות והחיים אחריו, ועל החיים כאן בכדור הארץ.
הספר הוא בעצם תמלול של כמה מהרצאותיה של הד"ר והפיכתם לספר, כשסיפור המסגרת הוא ילדותה וחייה של הסופרת כאחת מתוך שלישיה.
ממליצה לכולם לקרוא בראש פתוח. יכול מאד לעזור לחולים סופניים בהתמודדות עם המוות.
התבאסתי לגלות כי ד"ר קובלר רוס, נפטרה, קיויתי לכתוב לה ולספר לה על הרגשתי בעקבות קריאת הספר. אבל שמחתי שהיא חיה חיים ארוכים ובטח מאושרים. ולפי מה שהיא כתבה בספר, אני בעצם יכולה לכתוב לה והיא בטוח תקרא את זה, כי המוות הוא לא הסוף.
ספר מרגש, יקח לי זמן להיות מסוגלת לקרוא עוד משהו אחרי ספר שכזה.

לפני 10 שנים•
★★★★★
•froji
בדידותם של המספרים הראשוניים

בדידותם של המספרים הראשוניים

פאולו ג'ורדנו

עוד ספר שהתאכזבתי ממנו. למרות שהוא היה באמת קסום. הייתי מסיימת אותו אחרת, כי החיים מספיק עצובים ובודדים מכדי שזה יקרה גם בסיפורים.. זה שטות מה שאמרתי, אבל מותר לי לרצות ולקוות..
בזמן קריאת הספר נורא רציתי לראות את הסרט, אבל הסוף גרם לי שלא ארצה.
מבאס.

לפני 11 שנים•
★★★★★
•froji
בדידותו של קורא המחשבות

בדידותו של קורא המחשבות

דלית אורבך

אכזבה אכזבה אכזבה.
כל הספר מתנקז לתחושת ביזבוז זמן נורא.
מרגישה כאילו הסופרת עשתה ממני צחוק או שאולי אין לה ככ כישרון.
האמת היא שממש אהבתי את הספר, את הניתוחים המחשבתיים, הוא היה גם מצחיק ולפעמים ממש מגעיל, עם התיאורים שבו.
כבר כמעט התחלתי להאמין שהסופרת היא קוראת מחשבות בעצמה.
ואז הגיע סוף הספר, והגיע השיא שהובטח גם על הכריכה מאחור, אבל זה היה משעמם, כמו סקס מחשבתי אחד ארוך ומשעמם, הדיאלוגים בין נילי לנרי חוזרים על עצמם, משעממים, מתסכלים, ארוכים ומתישים. והסוף, משעמם, לא מפתיע, לא מעניין, לא פותר שום דבר.
עוד ספר שבו הסיום הורס את הכל!!!

לא ממליצה לכם לקרוא את הספר, זה פשוט בזבוז זמן. והאכזבה צורבת.

לפני 11 שנים•
★★★★★
•froji

ביקורות נוספות על "האי של סופייה"

האי של סופייה

האי של סופייה

ויקטוריה היסלופ

מחלת הצרעת היא מחלה זיהומית רעה!
הספר שווה קריאה, גם אם אינו בעל עומק מי יודע מה.
סיפור על כאב, חולי ושכול של אנשים שנפגשו על אי מבודד (ספינלונגה) בשל צרעתם.
היסלופ מתארת מנעד רגשות רחב שאפיין את אנשי המקום, אשר ביקשו לשמור על צלם אנוש, תוך התמודדות עם האסון שהלם בהם.

מעורר תהיות כלליות, מה נותן לאדם כוחות להתמודד עם משברים. זה כמו מקום לדאגה, כפי שכתב יונתן גפן ז"ל... אשמח לקרא תובנות שלכם :)

בקצה השמיים ובסוף המדבר
יש מקום רחוק מלא פרחי בר
מקום קטן, עלוב ומשוגע
מקום רחוק, מקום לדאגה.

אומרים שם מה שיקרה
וחושבים על כל מה שקרה.
אלוהים שם יושב ורואה
ושומר על כל מה שברא.

אסור לקטוף את פרחי הגן
אסור לקטוף את פרחי הגן
ודואג ודואג נורא.

לפני 3 שנים•טנא
האי של סופייה

האי של סופייה

ויקטוריה היסלופ

ספר קריא מאד. ממש בולעים אותו. ספר מעולה לחופשה או לטיסה ארוכה. וזהו. זה כאילו עלילה טובה ומקום עם היסטוריה מורכבת וארוכה, נפלו לידיים הלא נכונות. הספר הזה שטוח לגמרי, יש טובים ויש רעים ואין כלום ביניהם, הדמויות שטוחות, העלילה מועברת כמו דו"ח וככה גם התחקיר שנעשה על האי וההיסטוריה שלו. קראתי בתחושה של החמצה, סופר טוב יותר היה לוקח את החומרים האלה ועושה מהם יצירת מופת והיסלופ הופכת את זה למעיין רומן רומנטי, וגם התרגום לא מוסיף.

לפני שנתיים•
★★★★★
•מירב
האי של סופייה

האי של סופייה

ויקטוריה היסלופ

לא הז'אנר שלי, אבל הביקורות שכנעו אותי לקרא ולא התאכזבתי, סאגה משפחתית מורכבת ועצובה כתובה ברגישות. רומן טוב ומהנה.

לפני שנתיים•
★★★★★
•avner
האי של סופייה

האי של סופייה

ויקטוריה היסלופ

מדכא במיוחד, אך מעניין מספיק כדי לא להיות מעיק.

לפני 5 חודשים•
★★★★★
•דוריאן גריי
האי של סופייה

האי של סופייה

ויקטוריה היסלופ

ספר מטלטל ועוצמתי. קראתי בשקיקה

לפני שנה•
★★★★★
•רעות
האי של סופייה

האי של סופייה

ויקטוריה היסלופ

הספר "האי של סופייה" מתרחש באי כרתים (ספציפית בכפר פלאקה ובאי ספינלונגה) וקראתי אותו בעת חופשה בכרתים. רבות נאמר על הספר הזה, שהפך לסוג של must בעיני רבים, אך הרושם שהוא הותיר בי קצת יותר מורכב.

הספר מביא סיפור אנושי מעניין, שנוטה לעתים לז'אנר אופרת הסבון, ושזור במאורעות היסטוריים: מלחמת העולם השניה (כיבוש ושחרור האי כרתים מידי הגרמנים) והיסטוריה יוונית מקומית (קורותיהם של המצורעים בכרתים, בספינלונגה וביבשת). הוא לוכד היטב את האווירה בכרתים, גם אם הוא נוטה לקלישאות ולדימויים שבכוח הותאמו לגאוגרפיה. זכורים לי כמה דימויים שקשורים בעצי זית ובזיתים (לדוגמה "היה מר כזית שנקטף זה עתה מהעץ"), כאשר זיתים הם העץ הנפוץ בכרתים, עד כדי כך שהרפרנס אליהם נדוש מדי לטעמי. כמובן שביקרנו גם באי המצורעים, לא מספיק עדויות פיזיות נותרו כדי לדמיין את הקהילה שוקקת החיים שפעלה באי ומתוארת בספר, ובכל זאת היה נחמד. את המכונית חנינו בחזית הכנסיה המפורסמת של פלאקה.

בניגוד לרוב הישראלים, טיולנו בכרתים לא כלל בטן-גב במלון הכל-כלול אלא טרקים, נסיעות מרובות ולינה בדירת airbnb. אני מציינת זאת כי כשהגעתי אל הספר בסוף כל יום, הייתי מותשת אך הספר הצליח להחזיק אותי ערה ולספק מגוון של התרחשויות גם במקבצים קטנים של עשרה עמודים. לא פלא, אם כך, שהספר עובד לסדרת טלויזיה מצליחה ביוון. הוא מותאם לרייטינג הלא-סלחני של הצופים והקוראים, שומר על רצף מרשים של התרחשויות פנימיות וחיצוניות ואין רגע דל.

יחד עם ההיסטוריה המעניינת וההתרחשויות הבלתי-פוסקות, משהו בכל זאת חסר בספר כדי להגדירו כספר איכותי. אולי זה הסוף המלאכותי, הכתיבה שאין לה ערך ספרותי יוצא דופן או התחושה שהספר נכתב כדי להיות רב מכר. יש בו ובעריכתו כמה דברים מטופשים, לדוגמה - שמה של פוטיני בספר רשום בתקציר שעל כריכת הספר כ"פורטיני" ובמהלך כל הספר כ"פוטיני". גם לא ברורה נחיצותו של טוויסט מסויים בסוף הספר (לא אעשה ספויילר) והתחושה היא שהעלילה נכתבה כך למען הדרמטיות בלבד.

לסיכום, זה ספר טוב כדי לליווי חופשה בכרתים או ביוון, רק קחו בחשבון שאורך הטיסה שעה ועשרים דקות.
בניכוי המראות ונחיתות (אין ארוחה) לא תספיקו לקרוא יותר משלושים עמודים, וגם זה רק במידה ואתם טסים בלי ילדים ;)

לפני 8 שנים•
★★★★★
•זוהר
האי של סופייה

האי של סופייה

ויקטוריה היסלופ

אם לא אימא שלי, בחיים לא הייתי נוגעת בספר הזה. אני זוכרת שהתחלתי אותו, הוא נעלם לי לכמה חודשים, וכשמצאתי אותו שוב לא הבנתי כלום. אבל זאת ויקטוריה היסלופ, אז אני לא יכולה להתלונן.
בגרסה הבריטית של חוטים מקשרים ויקטוריה שמה תמונות של סלוניקי וכתבה "מסתבר שכל אוכלוסיית היהודים של סלוניקי, כ-50,000 איש, נלקחו למחנות ריכוז בשנת 1943. זה גרם לי להלם. לא היו לי מילים. ידעתי שהקהילה היהודית ביוון כמעט ונעלמה. עכשיו אני יודעת למה."
כמו התיאור הזה, גם האי ספינלונגה אמיתי, וגם עליו מתו המונים של אנשים. וזה אחד הקטעים הכי מזעזעים שיש בספר.

כדי לא לאבד את הדמויות האהובות עליי, במוח שלי, בדיסקרטיות (ומאוחר יותר על הכתב), העברתי את כולם למאה ה-21, מריה שוב בת 16 ואנה שוב בת 18, קיריציס בן 21, אלני מתה מסרטן ולא מצרעת, העיקר לא לאבד אותם.

מריה שקטה, אולי שקטה מדי. נערה יוונייה ככל הנערות, כמו קטרינה בחוטים מקשרים (רק בלי הקטע של הרקמה). כמו שמתואר בספר, יפה כמו פנינה אדומה (יש דבר כזה). אחותה הגדולה אנה דורשת תשומת לב, אולי דורשת יותר מדי. מאוד קולנית, בעלת הרבה מאוד רגש בתוכה, רגש שגרם למותה. כמו שמתואר, יפה כמו יהלום מלוטש.
השתיים בנות למשפחה מכרתים, האם, הלני, מורה. האב, יורגוס, דייג. משפחה שמתפקדת יפה עד שמגיעה הפצצה - הלני חולת צרעת. היא נלקחת עם אחד מתלמידיה, דימיטריס בן התשע, לאי ספינלונגה. מטפלים בה הרופא של האי, כריסטוס לפאקיס, וחברו, ניקולאוס קיריציס, רופא עור שמתחבב על מריה. הלני לא מחזיקה מעמד.
שנים מאוחר יותר, אנה נישאת לאנדריאס ונדולאקיס, בן לאחת המשפחות החזקות בכרתים, ובן דודו, מאנוליס, שמנהל עם אנה רומן, רוצה להינשא למריה. כחודש לפני החתונה, מריה מתגלה כחולת צרעת. היא נלקחת לספינלונגה. באותה התקופה, דוקטור קיריציס, שהפסיק את ביקוריו לפני מספר שנים, חוזר לעבוד על האי. במקביל, אנה יולדת בת בשם סופיה, ולא ידוע מי אביה של הילדה.

בלילה בו חוזרים תושבי ספינלונגה לכרתים, דוקטור קיריציס מציע נישואין למריה. מאוחר יותר באותו לילה, מגיעה המשלחת של משפחת ונדולאקיס. איש אחד נראה בורח ממנה. הדלת נפתחת, ובחורה צעירה עם גרון שותת דם נראית מאחוריה. אנה ונדולאקיס נורית באותו הלילה בו אחותה הצעירה חוזרת. "איך בלילה אחד קיבל בחזרה את בתו האחת ואיבד לתמיד את בתו האחרת."

ספר קשה, יותר מחוטים מקשרים, אני חייבת לציין. מה שעלה בגורלה של סופיה כתוב כבר בתקציר, אני לא צריכה לכתוב פה.

לפני 13 שנים•
★★★★★
•Maddie Lautner
האי של סופייה

האי של סופייה

ויקטוריה היסלופ

קנינו את הספר בדיוטי פרי לפני המראה לכרתים.
אשתי קראה את הספר בטיסה הלוך ובכרתים בכל רגע פנוי, ואני התחלתי לקרוא בהמתנה לטיסה חזרה.
בכרתים היינו אורחי מלון "פורטו אלונדה" שבעיירה אלונדה כ 5 ק"מ דרומית לעיירה פלאקה שמול "ספינלונגה"- אי המצורעים.
אחד הרגעים המרגשים בטיול היה הפלגה לספינלונגה. רוב התיירים מפליגים מאלונדה בספינת תיירים, אבל אנו שחזרנו את הפלגתם של המצורעים עצמם, יצאנו מהמזח הישן שבעיירה פלאקה, על גבי סירה עתיקה וגונחת, שאולי נשארה מהימים ההם. היה יום יפה ובהיר. הפלגנו בשעה 5 אחה"צ והסירה באה לאסוף אותנו בשעה 6, כשהאי נסגר (לא נעים להשאר שם בלילה, אחרי כל מה שקראת).
החווייה של לקרוא ספר וגם להיות במקום העלילה נותנת מימד אחר לחוויית הקריאה. כך גם חוויתי בברצלונה לפני 5 שנים כשאחרי שחזרנו יצא לאור הספר "צלה של הרוח" שבלעתי אותו תוך מס' ימים.
"האי של סופיה" זה ספר נפלא, קריא ומעניין, ומכניס את הקורא לחווייה של האנשים שסבלו במחצית הראשונה של המאה העשרים ממחלה שהיתה אז חשוכת מרפא. ספר מרגש מאוד , במיוחד הקטעים בהם מתוארת פרידה של חולה מבני משפחתו, כשברור שזו פרידה לעולמים, למעשה כמו מוות.
מומלץ מכל הלב, במיוחד בשילוב עם ביקור בכרתים ושייט לאי.
דרך אגב, במקור הספר נקרא "האי" ולא האי של סופיה.

לפני 14 שנים•
★★★★★
•oscar
האי של סופייה

האי של סופייה

ויקטוריה היסלופ

אני מאמינה שזהו אחד הספרים שנמצאים לכל אחד על מדף הספרים, ואם לא אז כנראה הוא נתקל בספר זה.
הרבה המליצו לי עליו, ואני בהחלט יכולה להבין למה. אני חושבת שויקטוריה היסלופ היא סופרת מעולה, שיודעת לסחוף ולגעת בקוראים שלה.

זהו מהספרים שבולעים אותם תוך יום, וגם נהנים מהם.

הספר אכן מוצלח. לקח לי לא מעט זמן להתחבר אליו , אני חושבת שהתרגום תחילה הפריע לי אך בהמשך נכנסתי לסיפור והיחס אליו התמעט.
נהניתי מאוד מהקריאה. אני נהנית לקרוא על תקופה מסוימת, והתעסקות במחלת הצרעת הייתה מעניינת, ובשבילי זו הייתה בעצם הפעם הראשונה בה נתקלתי במחלה מעבר לערך באנציקלופדיה.
הדמויות של היסלופ עוברות בסיפור תלאות ומהלומות רבות אך למרות זאת הן מרימות את ראשן וצופות אל העתיד, שאולי יהיה טוב יותר. כריכת הספר מעבירה מסר זה וכמובן שעוד מסרים רבים, אם זה הבדידות, אם זה הזמן שנעצר, ההרגשה שמתנהל עולם שלם ואני נמצא במקום שהוא מנוכר לו.

אם להגיד שמצאתי עומק כלשהו בספר, לא מצאתי. אני קוראת וקוראת ומחכה לראות על מה כולם מדברים בספר הזה, ולא מצאתי.
אני חושבת שחסר בו משהו, משהו שיחדור לי ללב ויטלטל את עולמי כפי שהוא טלטל את עולמם של תושבי ספינלונגה.
בנוסף אגיד שהדרמה שהייתה בסוף הספר הרסה לי את הצפיות, ומשם כבר הבנתי שאת עיקר הספר קראתי. לטעמי זה היה קצת קיטשי וזה פגם בספר, אך כמובן זו דעתי האישית. מה גם שיש לי קצת ביקורת על הסיבה לספר בעצם את הסיפור. הסיבה שסופיה בחרה לנצור את עברה אבל ניחא, זה לא כל-כך משנה.

בקיצור, ספר באמת טוב, הוא סוחף וענייני, לי הוא חידש רבות בנושא מחלת הצרעת וזו אחת הסיבות שהכי נהניתי לקרוא אותו.

לפני 9 שנים•
★★★★★
•תום
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
5.0
האי של סופייה

האי של סופייה

מאת ויקטוריה היסלופ

הביקורת של froji

דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
5.0
תמונה של froji
דירוג
5.0
לפני 9 שנים

“מחפשת טיסה וטיול לספינלונגה. כפיים לסופרת.”

72/222
ביקורות על האי של סופייה
הבאה
meir315
לפני 11 שנים

“ספר מקסים. מתאר דמויות אנושיות בצורה אמיתית ואנושית. תאור מצבים קשים בדרך אוטנטית. תיאור הספר באתר מ”