הזמן הוא 4 באוקטובר, 2003, השעה 14:10. המקום- מסעדה מצליחה על חוף ימה של חיפה. גדושה משפחות, שכן יום שבת הוא יום שבו רבים צובאים את חוף הים. בין הסועדים נמצאת גם מחבלת מתאבדת, אשר בסיום הארוחה (עליה היא מקפידה לשלם), מפעילה את המטען שלגופה.
מסעדת מקסים נמצאת מול ביתי. רכשנו את הדירה לא מזמן, ומחלון הסלון ניתן לראותה. כמובן שמאז היא שופצה, ובמקום הוצבה אנדרטה לזכר 21 הקורבנות. בכל פעם שאני חולפת

התחלתי לקרוא את הספר הזה כי תמיד מעניין אותי לדעת מה בנפשו של אדם, גם אם הוא רוצח.
אבל היה לי קשה, היה לי קשה כי הגברת שכתבה את הספר מתבטאת בצורה איומה כלפי נפגעות תקיפה מינית ולא בא לי לתת לה במה בצורת קריאת הספר שלה.
היה לי קשה, כי בין השורות, בין ציטוט אחד למישנהו של המרואיינים, היא הוסיפה הערות מתנשאות.
היה לי קשה, כי הספר מיצה את עצמו הרבה לפני שהגיע לאמצע, פשוט כי הספר הוא הקאה אחת גדולה