גיבור ספרו של דגן, אדם ערירי שחטוטרת בגבו חש שימיו על פני האדמה אינם רבים מחליט לערוך מסע פרידה מעירו ירושלים על שכונותיה ומקומותיה, מסע פרידה וגעגועים לימים שהיו ולא יחזרו. באחד הימים כאשר הוא הולך לבקר חבר חולה הוא פוגש בבה"ח במי שהציל את רגלו בזמן ששהה במחנה הריכוז והפך עם הזמן לרופא מן המניין שבא אליו בבקשה לעזור לחוליו בשיחות שירוממו את רוחם פרי ניסיונו רב השנים, כך שבספרו על הפרידה שלו יצליח גם להקל את הפרידה שלהם. בתגובה חולה אחת יוצרת אתו קשר שמעבר והוא זוכה לאהבת אמת שלא שחשב שכבר יחווה לעולם. לכתיבתו הנהדרת של דגן נחשפתי עוד בספרו הנפלא "בינת השכוי" כך שלא הופתעתי, אבל תמיד מעניין לקרוא על דמויות שופעות חכמה ותבונה שמצביעות על חצי הכוס המלאה ובכלל על ירושלים. ניתן גם לראות בו את המשכו הישיר של "ליצני החצר" - סיפורם המרתק של ארבעה חברים ששרדו את מחנה הריכוז אודות ליכולתם לשעשע את מפקד המחנה ואורחיו.
ספר מרגש ונוגע ללב שעשה לי חם בלילות החורף הקרים.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
