“מי שקרא את ליצני החצר של דגן זוכר כיצד ארבעה שרדו בזכות היותר צוות הבידור היהודי של מאיור קוהל הגדול במחנה הריכוז. עתה לפנינו מעין המשך, אבל רק מעין.
מנחם זאלץ הוא בעל קיוסק בממילא המוזנחת, המהווה מקום לקנות מאכל פשוט ובעיקר שתיה. אבל אלה רק תירוצים. אלה הבאים באים לעצור בקיוסק הוותיק מאוד, להחליף דעה, להתחדש מידיעה שטרם פשטה ובעצם זו אתנחתא לרבים מדיירי האזור. כשמתחילות העבודות בממילא, למה שיום יהיה רחוב מהודר מול כפר דוד ולא רחוק משער יפו, עסקים רבים יתפנו, כולל הקיוסק של מנחם זאלץ. משזאלץ הולך לעולמו, כהנא, לשעבר השופט כהנא, המספר את סיפור שלפנינו, בא ללוויה ובדרך נס ניצל כשהוא מסרב להסעה ברכב שדקה לאחר מכן מתרסק ונהגו נהרג. כהנא מחליט שבגיל 67 זה בדיוק הזמן לצאת למסע פרידה מירושלים. מישהו מאותת שהזמן קצוב.
אלא שכהנא, איש שלא זכה למגע אישה בחייו ובעצמו גיבן, יחווה הפתעה גדולה. איכשהו הוא מגיע לביקור חולים בבית החולים ושם הוא פוגש את ד"ר יהושע זיבנשיין, עוד אחד מארבעת ניצולי ליצני החצר ומי שהציל את רגלו וכך את חייו, והפתעה גדולה לשניהם. עשרות שנים הם חגים במעגלים בירושלים ולא נפגשו. זיבנשיין אלמן וחי לבד, הוא שומע את סיפור הפרידה של כהנא ומשכנעו להיות חלק מצוות בית החולים בתפקיד אוזן כרויה ונותן עצות לחולים במחלקה האונקולוגית, כנראה מנחמות.
ואת מי פוגש כהנא בבית החולים? את קלרה, האישה הראשונה בחייו. לא אספר מה קרה בהמשך, האושר גדול לשניהם, אבל ענן מעיב על הד"ר. הפרידה מירושלים הופכת לכפולה והספר המתוק הזה נגמר.
כל זאת קורה ב-1993, משהסכמי אוסלו נחתמים והתקווה הופכת לשפיכות דמים איומה.”

“גיבור ספרו של דגן, אדם ערירי שחטוטרת בגבו חש שימיו על פני האדמה אינם רבים מחליט לערוך מסע פרידה מעירו ירושלים על שכונותיה ומקומותיה, מסע פרידה וגעגועים לימים שהיו ולא יחזרו. באחד הימים כאשר הוא הולך לבקר חבר חולה הוא פוגש בבה"ח במי שהציל את רגלו בזמן ששהה במחנה הריכוז והפך עם הזמן לרופא מן המניין שבא אליו בבקשה לעזור לחוליו בשיחות שירוממו את רוחם פרי ניסיונו רב השנים, כך שבספרו על הפרידה שלו יצליח גם להקל את הפרידה שלהם. בתגובה חולה אחת יוצרת אתו קשר שמעבר והוא זוכה לאהבת אמת שלא שחשב שכבר יחווה לעולם. לכתיבתו הנהדרת של דגן נחשפתי עוד בספרו הנפלא "בינת השכוי" כך שלא הופתעתי, אבל תמיד מעניין לקרוא על דמויות שופעות חכמה ותבונה שמצביעות על חצי הכוס המלאה ובכלל על ירושלים. ניתן גם לראות בו את המשכו הישיר של "ליצני החצר" - סיפורם המרתק של ארבעה חברים ששרדו את מחנה הריכוז אודות ליכולתם לשעשע את מפקד המחנה ואורחיו.

ספר מרגש ונוגע ללב שעשה לי חם בלילות החורף הקרים.”