זה מהספרים האלה שאני תוהה אם בכלל צריך לקרוא אותם - הרי אני מכיר את הסיפור בקווים כלליים, ואני יודע שיש את הסרט שהופק בטלוויזיה האמריקאית ביוטיוב עם כתוביות בעברית (עוד לא ראיתי), ואני בעצמי גם מורה בבית ספר ואפילו מורה להיסטוריה ולספרות אז בכלל, מה הספר יכול לחדש לי? אבל וואלה, זה ספר חשוב וזה ספר טוב מאוד, ואם הייתי חושב שתלמידים כיום יכולים לעמוד בו הייתי מביא אותו לכיתה לקרוא ביחד, אבל לצערי זה גדול עליהם.
זה ספר טוב מאוד כי הוא כתוב היטב, על ידי אדם שמבין את עולמו של מורה שמנסה להגיע לתלמידים ולהסביר להם משהו שנראה לו חשוב ומשמעותי עבורם, ומתבאס עד עמקי נשמתו כשהם לא מבינים או כשהוא מרגיש שהוא לא מצליח להגיע אליהם באמת. אבל אז הוא מגיע, ומקבל תחושת הצלחה כמוה לא ידע כמעט אף-פעם בעבודתו, ויחד עם זה גם שכרון-כוח שקשור ספציפית למה שעשה בכיתה (אתם יודעים מה, הרי קראתם את זה או שמעתם על זה או ראיתם את הסרט). אבל מעבר לניסוי שנעשה ומפורט יפה מאוד בספר, הספר גם עוסק בדינמיקות של בני-נוער בתיכון - מקובלים יותר ופחות, מושפעים, הולכים עם הזרם ומתנגדים, מיצוי פוטנציאל אל מול כאלה שנעלמים בתיכון ולא מצליחים להביא את עצמם לידי ביטוי.
זה ספר מבריק שמבוסס על ניסוי מבריק ומדהים, שטוב שהופסק ואולי לא נכון היה לקיים אותו, אבל אם כבר התקיים אז לפחות הוא סיפק לנו את הספר הזה והלקחים שעולים ממנו.

"הגל" מאת מורטון רו , מספר על מורה צעיר להיסטוריה , שבעקבות הנושא אותו הוא מלמד בבית ספר תיכון (הנאציזם) והתגובות האדישות שהוא מקבל מהתלמידים אחרי הקרנה של סרט על השואה , הוא מבצע איזשהוא ניסוי על התלמידים , בו הוא גורם להם להפוך לאירגון פאשיסטי .
הסיפור יוצא מכלל שליטה , למרות שהמורה בכלל לא התכוון לכך , וגם לא התלמידים . הם נמשכים למשמעת ולאחדות שהאירגון דורש , והם מרגישים סוף סוף שייכים למשהו , בלי הבדלי מעמדות .

הספר הוא ספר טוב ואף מזעזע . הקלות בה אנחנו יכולים להפוך לחברה רצחנית (גם בלי ידיעתנו) ממש מטרידה.
המינוס היחידי בספר הזה הוא שהוא כמעט לא מפורט . אנחנו לא יכולים להתחבר ב - 100% לתלמידים ולסיבה שהם נמשכים לאירגון הזה כ"כ , והוא נגמר מהר מידי לטעמי .

עוד דבר שהרגיז אותי : שאלתי את הספר מהסיפרייה העירונית , והוא נמצא בצד של המבוגרים , ולא של הנוער .
לא רק שאני חושבת שהוא צריך להיות בצד של הנוער , אני חושבת שהוא צריך להיכנס לתוכנית הלימודים .
בני נוער נסחפים לאירגונים כאלה ורוכשים דעות קיצוניות גם בלי ידיעתם הממשית , ואני חושבת שזה חשוב לתת להם (לנו , יותר נכון) לקרוא את הספר (מה גם שהעובדה שהספר קצר תקל על התלמידים שלא אוהבים לקרוא).

אני אוהב ספרים בסגנון הזה, שלא מסבירים לך רעיון אלא עושים יותר מזה, ישר מדגימים אותו, נותנים לך דוגמא אמיתית.
כזה הוא הספר הזה, הוא מראה איך יכול להיות שהעם הגרמני הלך שולל אחרי הרעיון הנאצי, עם נאור הגיוני ומשכיל. שאלה שכל אחד שאל את עצמו מתישהו.

הסיפור מבוסס על מקרה אמיתי ומספר סיפור דומה מאד לזה שאירע באמת, סיפור בו מורה להיסטוריה רצה להדגים לתלמידיו איך דבר כזה יכול לקרות, ובטעות או שלא גרם לתלמידיו ללכת אחריו כמו שהעם הגרמני הלך אחרי היטלר.

ספר קצר יחסית, הוא בא להעביר מסר חד וחלק, לא נכנסים לנפשות של הדמויות הפעילות ואין תיאורי רקע נרחבים, זה האופי והיופי של הספר.

ספר עוצמתי, עוכר שלווה.
הוא מתאר את תהליך שטיפת המוח שעברו התל',במסגרת הניסוי הנועז שערך המורה להיסטוריה, כדי לענות על שאלה של תלמידתו, לורי- איך ייתכן שמנהיג יחיד יכול לסחוף אחריו כ"כ הרבה אנשים, ולהניע אותם לעשות דברים איומים?! הוא מחדיר בהם תורה, שלפיה יש להעריץ את התנועה החדשה שהוא ייסד, ה"גל", ומי שלא מתמסר לה- אין לו מקום כאן... רק לורי האמיצה מתנגדת לתנועה החדשה ובכך מסיתה את מרבית חבריה כנגדה, אך היא לא מוותרת עד שהאמת נחשפת: המורה מגלה לתל' שתנועת הגל לא הייתה אלא ניסוי חברתי שלו, על-מנת להמחיש בזעיר-אנפין את הלך-הרוח ששרר בשנים 1933-1945 בגרמניה הנאצית, הלך רוח שהתפשט גם למדינות אחרות וגרם לתוצאות כ"כ איומות.
ספר חובה, לכל אחד.

אני חייבת להתוודות, אני "אוהבת" שואה. כוונתי במשפט זה אינה שאני בעד שואה, לא ולא אינני אדולף היטלר בשם בדוי למרות הרעיון המעניין, אלא אם כי שואה היא בין תחומי העניין שלי. כן כן, שואה זה תחום עניין לכל דבר. כפי שספרות ואומנות הם תחומי עניין כך גם שואה. ומה לנערה כמוני להתעניין בתחום זה? זוהי הסקרנות, ידידיי, והיא פורצת בתחומים שונים ושוברת את כל הגבולות. אולי שמתם ליבכם לכך שזוהי אינה ביקורתי הראשונה על ספר שואה (אשבע לכם כי זו לא תהיה גם האחרונה) אני קוראת הרבה בנושא, ולאו דווקא ספרים אשר נחשבים לגילי (בכלל לרוב אני קוראת ספרים אשר נחשבים "לא לגילי") אבל זהו ספר יוצא דופן ואקווה שככה גם תהיה הביקורת..
האם פעם יצא לכם לשאול עצמכם מדוע הגרמנים לא התנגדו לנאצים? אם אתם מתעניינים בנושא כמוני אשער כי לא פעם עלתה במוחכם שאלה כעין זו. אז הסכיתו ושמעו, בספר זה תקבלו עוד השערה או יותר נכון נסיון לתשובה. הכל התחיל בבית הספר התיכון גורדון בשיעור היסטוריה של כיתת הבוגרים בהנחייתו של בן רוס. כן כן, זה אמנם נשמע כלא קשור אך זה קשור בהחלט. בן רוס, מורה לא שיגרתי ולא מרובע מחליט להראות לתלמידים סרט על השואה, התוצאה צפויה, התלמידים פעורי פה. הם שואלים שאלות קשות אך הקשה מכולן היא שאלתה של לורי סונדרס, ילדה נבונה, יפה ועצמאית בדעתה ולא בדעתה (יש אשר אומרים לה כי היא עצמאית יותר מדי): " איך יכלו הגרמנים לשבת בשקט בשעה שהנאצים רצחו אנשים מסביב, ולומר שלא ידעו כלום?"
אינני מתיימרת להיות היסטוריונית אך אתן כמה דברים שיכלו לגרום לכך: הראשון הוא כי ידוע שהנאצים לא היו אנשים רעים אלא מושפעים. למען האמת הם היו מאוד מנומסים, "ג'נטלמנים" אפילו, הרושם שהם הותירו היה נהדר והגרמנים היו שבויים בו. השני הוא כי ידוע גם שהנאצים הסתירו את מחנות ההשמדה, אכן מרביתם של האנשים שאמרו כי הם לא ידעו לא ידעו. השלישי (אשר בו עוסק הספר והוא ככל הכנראה הדבר שהכי השפיע) הוא הלחץ החברתי. הנאצים היו קבוצה מאד חזקה בגרמניה של אז וקבוצה זו היתה גם מאוד בת השפעה על כל סובביה, אם זה היה להפחיד את כל מתנגדיה ואם זה היה לגרום לאנשים לחבב אותה, בפשטות "דיקטטוריה".
בן מחליט לנסות לענות לתלמידים על השאלה הזו דרך ניסוי שהוא עורך בכיתה: "הגל". "הגל" היא תנועה פאשיסטית אשר בה כולם "שווים" ולכולם יש כוח אחד: כוח הקבוצה. התלמידים נסחפים מידית אחרי הרעיון במידיות, מה גם כי הם מתייחסים אל "הגל" ביתר שאת, ומתייחסים אל בן כמנהיג. הם סוחפים תלמידים נוספים אחריהם, מכל הגילאים ומכל הסוגים, ומי שלא מצטרף מסתבך. "הגל" הופך יותר ויותר אלים ויותר ויותר מסוכן, אך רק תלמידים מעטים שמים ליבם על זה (בינהם גם לורי). מה סופו של "הגל"? האם באמת הוא ילמד את התלמידים שיעור חשוב לחיים?
מקווה כי בכל זאת הצלחתי לגרום לכם לקרוא את הספר,
נונו

המדרון לפאשיזם הינו חלקלק. זה לא סוד.
"הגל" מציע הצצה לניסוי חברתי החושף את שני צדי המתרס בתהליך התפתחות הפאשיזם, ועוזר להבין את התחושות העולות בתוך הקבוצה המקצינה ומחוצה לה.
לטעמי לא מעט סצנות התבברו כצפויות, אך על כך מחפה סיום מצויין.

לאחר שהציג בפני כיתתו סרט על השואה, נשאל מר רוס ע"י תלמידיו, מדוע הגרמנים אפשרו למפלגה הנאצית ולהיטלר לעלות לשלטון, כאשר ידעו מה הם מעוללים ליהודים. מר רוס ענה שלאחר מלחמת העולם השניה, גרמנים רבים טענו שלא היו מודעים בכלל לרצח ולהתעללות ביהודים. התלמידים התקשו לקבל את התשובה הזאת, בטענה שלא הגיוני שאנשים לא היו מודעים למה שנעשה בארצם ובארצות סמוכות.
מר רוס החליט לבדוק את העניין לעומק, ובסופו של דבר יזם ניסוי שידגים לתלמידיו איך היו החיים בגרמניה הנאצית.
הניסוי הרחיק לכת - נוצרה תנועה פאשיסטית חדשה בשם "הגל", שמבחינת חבריה היא תנועה שוויונית, אך מצד שני, חבריה "עליונים" על אלו שלא הסכימו להצטרף אליה.

הספר מראה שאירועים היסטוריים, כמו השואה, יכולים להתרחש גם בהווה ובעתיד, למרות הלקחים שנלקחו. וכל זה ע"י הטמעת ערכים "מוסריים" בקבוצה של אנשים רגילים לחלוטין והפיכתם לתנועה פאשיסטית.

ספר מומלץ לכל אחד!

תנועה צעירה וחדשה מערערת את סדריו של בית ספר תיכון בקליפורניה שבארה"ב, העומדת בסטייה ובניגוד מוחלטים לכל מה שהתלמידים חונכו לפיו: שוויוניות וחופש. המסגרת הזו, המכונה בשם החזק "הגל", קמה כניסוי של מורה להיסטוריה, ויצאה מכלל שליטה, ואין הכוונה היא דווקא לאלימות. זה התחיל בעוצמתיות חיובית ששררה בכיתה שהפכה חיונית ויעילה יותר, והפך לגל המדמה את הנאציזם. הבסיס לכל הזרם הבלתי מפוקח הזה, שגרר עמו קרוב למאתיים תלמידים, היא שאלה פשוטה הנוגעת לצדק ולהיגיון שביסוד המוסר האנושי, בהשראת הנאצים בתקופת השואה. הלקח הנלמד מהסיפור הוא עמוק וקשה ונחרת בתודעה בזכות תוצאות הרות אסון ונזק פסיכולוגי יוצא מן הכלל, לשלילה. "כוחנו במשמעת, כוחנו באחדות, כוחנו בפעולה!" בשילוב הצדעה ייחודית הפכה את הקערה על פיה מתוך הווי בית ספר תיכון. אמנם הספר דק וישן, אך המוסר הנוראי הנלמד בו "בדרך הקשה", פשוטו כמשמעו, הוא עבה וכמעט בלתי חדיר.

היזהרו.

פוטנציאל אדיר, ביצוע מאכזב. הייתי שמחה אם הספר היה כתוב ביתר פירוט, ובעיקר - אם מטרת הניסוי היתה מוסתרת גם מן הקוראים מההתחלה, כך שיוכלו להיסחף עם הניסוי ולהתמודד עם השאלה "מה אנחנו היינו עושים".