ביקורת ספרותית על פרימו לוי - טרגדיה של אופטימסט מאת מרים אניסימוב
ספר מעולה

---

פרימו לוי נולד ב1925 ונטל את נפשו ב 1987. למרות היותו ניצול שואה , אשר שרד את מחנה אושוויץ- מונוביץ, טוענת המחברת שהעובדה שלוי נטל את נפשו בשל היותו מצוי בדיכאון נפשי כבד, אשר לדבריו לא מבא כלל מיסורי נפש בהיותו ניצול אושוויץ, בעוד חבריו הרבים נרצחו ונהרגו במחנה המוות הזה.
לחיזוק טענה זאת מביאה המחברת את עובדת היסוד שלוי סבל מנעוריו ממצב נפשי קשה.
הוא מתאר את עצמו כנער רגיש ומבודד, אשר בני כתתו הנוצרים לא הפסיקו לסנוט בו ובעובדת היותו נימול, כנימוק להיותו ביישן וחסר ביטחון עצמי ביחסיו עם בנות.
לוי מסביר את זאת שחבריו לכיתה ראו את עובדת היותו נימול כסירוס, והסבירו את חוסר ביטחונו עם בנות בצורה פוגעת ובלעג רב. על פי דבריו של לוי זאת היתה הסיבה העקרית להיותו ביישן והדבר השפיע משמעותית על מצבו הנפשי.
לכך ניתן להוסיף את מצבו המשפחתי הקשה בכך שאימו הזקנה והסנילית ואם אישתו הזקנה העוורת גרו בביתו וכמו ״ כלאו אותו״ בשטח ביתו ובעיקר אימו שלא הפסיקה להתעמר בו ולהציק לו ללא הרף.
מצבו הנפשי הורע יותר ויותר כמו גם מצבו הרפואי , תוך שהוא מתאר את סבלו כגדול עוד יותר מסבלו במשך שהותו באושוויץ.
למסכת יסוריו ניתן להוסיף את הרגשתו שכל מאמציו לעורר ו״להציף״ מחדש על פני השטח את נושא השואה ובעיקר התמלא חששות שההיסטוריונים החדשים ממעטים בתפקיד ובאחריות הגרמנים לשואה , ובעיקר לעובדה שניסו ללא הרף להסיר את אחריותם לנעשה במחנות המוות ולטכנולוגיות המוות שפיתחו התעשיות הגרמניות כדי לפשט ולזרז את הריגתם של הקורבנות ואת סילוק הגופות במהירות ויעילות.
ליבו של לוי נחמץ כל פעם מחדש כאשר נפגש פנים אל פנים עם ההיסטוריונים החדשים האלה , ותחושתו שהפסיד במערכה לשימור זכרם של הקורבנות , והעמדת הרוצחים במקומם הראוי - לפני שופטים בבתי המשפט.
למרות ההצלחה הליפעמים מאוחרת של ספריו,( לדוגמה ספרו הזהו אדם זכה בתחילה להצלחה מועטה ביותר ורק בתחילת שנות השישים החל הספר למכור, והוא תורגם לשפות אחרות.
העובדה שהספר תורגם לגרמנית גרם לו לסיפוק רב ותעיד על כך מסכת חילופי המכתבים ביינו לבין הקוראים הגרמנים.
לעומת זאת הספר תורגם לצרפתית רק באמצע שנות ה-80 , דבר שגרם ללוי תהייה רבה בכל הנוגע לחויית המלחמה והדרך שבה בקשו הצרפתים לקבור את עברם.
חלק חשוב אחר שבו המחברת עוסקת הוא יחסיו של לוי ליהודי ארץ ישראל, לניצולים שעלו לישראל , ולמדיניותה הבטחונית של ישראל.
לוי אשר השתייך לחוגי השמאל, לא פעם חתם על ״קול קורא״ שפורסמו בעיתוני שמאל איטלקיים נגד מדיניות ישראל בנושא הפלסטיני, כאשר לשיאו הוא מגיע כשנשא דברים נגד מלחמת לבנון הראשונה ונגד מנהיגות ישראל- ממשלת ישראל , שלדבריו ביצעה פשעי מלחמה נגד הפלסטינים .( הוא התייחס בעיקר לנושא הטבח בסברה ושתילה).
לעומת זאת , כתב לוי את ספרו ׳ אם לא עכשו , אמתי?׳ ובו העלה כמופת את ההתנגדות היהודית בשואה, ואת עלייתם של הפרטיזנים לישראל לשלב את כוחותיהם למלחמה על הקמת ישראל כבית ומחסה לשרידים
אודי האש, ששרדו את השואה וחיפשו מחסה לנפשותיהם הדואבות בפיסת הארץ הקטנה שלהם.
ספרה של מרים אניס ינוב כתוב למופת, לא מצויות בספר חזרות מיותרות והושקע בספר מחקר ארוך ומעמיק, אשר תורם למעלת הספר ולרמתו הספרותית .
מומלץ ביותר.
טוביה.

» ביקורות נוספות של tuvia
» ביקורות נוספות על פרימו לוי - טרגדיה של אופטימסט