ספר בסדר
הביקורת נכתבה ביום שבת, 13 בדצמבר, 2014
ע"י Dina
ע"י Dina
זהירות-ספויילרים!
אחרי כל הבאזז המטורף שהיה לספר הזה, הייתה לי הזדמנות לקרוא אותו והייתי חייבת לראות על מה כל המהומה וההתרגשות.
ובכן, מצד אחד הספר מאד קריא - העלילה אכן סוחפת והדפים נגמעים מהר למדיי. הרגשתי שאני רוצה תמיד לדעת מה קורה הלאה - אפשר בהחלט לזקוף את זה לזכות הספר.
מצד שני הכתיבה דלה, אולי זה משהו בתרגום שאבד אבל לעתים קרובות מדיי הרגיש לי כאילו אני קוראת תסריט לסרט קיטשי ביותר, הרבה תפניות בעלילה היו צפויות להחריד.
כמובן, אפילו האדם הציני ביותר לא יכול שלא להתרגש מסיפורה העצוב והאנושי של רוז, שחשבה שכל משפחה נספתה בשואה ובילתה את כל חייה בתחושת אשמה על כך שעזבה אותם וברחה מהמלחמה - למרות שהסיפור מלמד אותנו שלא הייתה לה ברירה. יש גם סיפור של אהבה והחמצה והמחשבה על כך שיש כל כך הרבה סיפורים כאלה שקרו באמת היא זו שמעלה דמעות. כמו שהרבה כתבו כאן בתגובות גם אני נזכרתי בסבתי שנפטרה ולא זכיתי לדבר איתה על הוריה שמתו במלחמת העולם השניה.
אך למרות זאת הספר הצליח להיות שטחי - נכדתה של רוז, הופ, מאבדת תקווה (כמה אירוני) באהבה (אך כמובן מוצאת אותה בסוף המתקתק של הספר) ונמצאת בדילמה בין שני גברים בחייה.
הדילמה דיי מסתכמת ב- גאווין: השיפוצניק השרירי והנחמד - טוב. מאט- האיש מהבנק עם כל המסמכים המעצבנים האלה - רע.
כמובן שבסוף הופ הולכת עם גאווין שלא מוותר על אהבתו אליה.(הוא תמיד פנוי וזמין אליה, עוזר לה בהכל וגם טוב ונחמד לבת שלה, שכמובן מסתדרת איתו בהתאמה) הופ מוצאת אהבה, מעפנחת את התעלומה המשפחתית, והיא גם משלימה עם הבת המרדנית שלה. וגם מקבלת מליוני דולרים בירושה והופכת לפיה קסומה שעשויה מסוכר.. טוב, כמעט.
עניין הקונדיטוריה שעוברת בירושה מדור לדור מדביק את כל העלילה יחד ומעניק לה איזה מכנה משותף נחמד, דווקא את קו העלילה הזה הכי אהבתי. גם המתכונים שנוספים לספר הם גימיק נחמד למי שאופה, אני מניחה.
באיזשהו מקום מוזר הספר אף הזכיר לי ספר מתח, משהו בסגנון דן בראון שכן הופ מפענחת תעלומות משפחתיות בקצב מסחרר (ובתזמון מושלם) בעזרת סמלים שונים ומדרשי שם, ברמת חוקר סמלים שלא הייתה מביישת את רוברט לנגדון.
לסיכום, אם מחפשים איזה ספר לנסיעה ארוכה או סופש גשום אני ממליצה לגמרי, הוא מעביר את הזמן ומעניין. אך לא הרבה מעבר לכך, לדעתי.
0 הקוראים שאהבו את הביקורת