ביקורת ספרותית על ונוס בפרווה מאת ליאופולד פון זאכר-מאזוך
ספר טוב

---

אז ככה, הספר הוא די מסובך מבחינה רעיונית.
מצד אחד, לא מדובר פה ב"50 גוונים של אפור - גרסת הסוטים" או משהו בסגנון וזהו אינו ספר ארוטי,
יש בספר קטעים ארוטיים, אבל עיקר התוכן שלו עוסק במעין "פסיכולוגיה מגדרית",
או יותר נכון, בצורה שבה המחבר מסתכל על היחסים בין גברים לנשים.
אמנם מאזוך טוען שהספר הזה שייך לנושא ה"אהבה", אבל ממה ראיתי בספר אין כמעט אהבה בכלל,
מדובר פה על יצרים, ועל הצורה שבהם הם עלולים להרוס לבנאדם את החיים (כמו שקרה לגיבור הראשי בספר).

במבט כללי,
מדובר על גבר שקשור מאד לבפנים שלו, אינטלקטואל חובב ספרות,
בעל בעיה קשה להתמודדות: הוא לא מצליח להבין את טבעו של המין הנשי.
הוא מרגיש שהוא נמצא במקום שאין לו מושג איך לנתח נשים, והחוסר יכולת הזאת יוצרת אצלו רתיעה חזקה מהן.
עם השנים, הרתיעה מתורגמת אצלו לפחד, אבל הפחד מאתגר אותו, הפחד גורם לו להרגיש שהוא מותח את הגבולות, שהוא מתעלה מעל עצמו,
ולכן הוא רואה משהו קסום בפחד הזה, משהו שמתורגם למזוכיזם מיני.
אני בכוונה אומר מזוכיזם מיני, כי אם נסתכל על הסיפור בדיעבד, אנחנו נבין שהוא לא באמת אוהב שפוגעים בו,
הוא פשוט נמשך לפחד הזה, לקסם הזה, לטבע הפראי של האישה, הצורך למתוח את הגבולות יוצר אצלו את החשק המיני הזה.
לאורך הספר, אנחנו נבין את זה כל זה מהדברים שהוא עצמו מספר וחווה.
הקונפליקט האמיתי מגיע כאשר הוא מבין בעצמו שלא מדובר פה באהבה אלא ביצרים, ההבנה גורמת לו לשנות גישה.

הספר כתוב טוב, ומתאר את התחושות של המחבר בצורה טובה וחיה,
מאזוך גורם לנו להתעניין בהתלבטויות שלו, במחשבות שלו, בפנטזיות שלו ובצורה שהן באות לידי ביטוי.
הקטע בסוף הספר שבו הצייר האומלל מצייר את ונדה היפה, הוא אולי הצורה הכי בהירה שבה אנחנו רואים את היצרים של המחבר.
מדובר בקטע שמצליח לזעזע ולהדהים בו זמנית, וזה אולי נקודת השיא שבספר על פי דעתי.

לסיכום,
זה לא ספר ארוטי, זה ספר פסיכולוגי, זה ספר עמוק ומדהים בכנות ובישירות שלו.
אם אתם מחפשים פה ספר ארוטי לשעת לילה מאוחרת, אתם עתידים להתאכזב.
אבל אם מעניין אתכם להעיף מבט אל תוך נפשם של אנשים יוצאי דופן שאנחנו לא נתקלים בהם ביום יום, זהו בהחלט הספר בשבילכם.

» ביקורות נוספות של Thousand Needles
» ביקורות נוספות על ונוס בפרווה