ביקורת ספרותית על תינוקות ואמותיהם - ואימותיהם מאת ד''ו ויניקוט
ספר מעולה

---

הלידה, המקבילה הנשית לשדה הקרב הגברי. וכמו החוויה עצמה כך גם הסיפורים עליה ..

רוצה לאמר שאם נאזין לשיחת סלון של קבוצת גברים על מעלליהם מהצבא,
ולשיחה מקבילה של קבוצת נשים על מעללי חוויות הלידה ,
נשמע ונראה סממנים דומים להפליא :)
אותן עיניים בורקות,
אותה תאוות סיפור,
ואותה תחושת אחווה של אחים לנשק או לצרה או איך שלא תרצו להתייחס/לקרוא לזה .


אין בכוונתי לגולל פה את חוויות הלידות הפרטיות שלי,
הסירו דאגה מלבכם :) (לא בפרוטרוט לפחות :))

אך ברצוני לאמר שהספר הזה ספציפית הציל את הלידה השניה שלי.

עכשיו, אם הייתי במצב שבו כרסי בין שיני, או מתעתדת למצב כזה -
המשפט הזה היה מספיק עבורי על מנת לטוס ולקרוא את הספר .. :)
עוד גלגל הצלה לסיטואציה המאיימת כל כך על רבות (ורבים) מאיתנו .. :)

הספר הוא, אם זכרוני אינו מטעה אותי, אוסף שידורים של תוכניות רדיו שדר ויניקוט השתתף בהם, או משהו בסגנון,
ואשר אוגדו לקובץ מאמרים ולספר הזה.

ממרחק הזמן, איני זוכרת את כל המאמרים בספר, הנושא הכללי שלהם מן הסתם ברור לכם,
אבל לפחות אחד מהם,(זה שנחקק אצלי בזכרון, בכל זאת הילדה בת 14 :)) ,
איפשר הצצה לנקודת הראות של הצוות הרפואי בהבחנתו את ה typecast של היולדת.

מתוך התקף של פאניקה, (יותר נכון רעד פיסי בלתי נשלט - התקף פחד יהיה כינוי מדוייק יותר) ,
כשאחות זועמת כבר מגלגלת אותי לכיוון חדר ניתוח,
ואני כבר רואה בעיני רוחי איך תוכנית הלידה הטבעית שלי וההתכוננות לה,
מתנפצים לחתיכות קטנות יותר ויותר,
(למקצב חריקות גלגלי מיטת האשפוז :),אם כבר אז כבר ..:))
ומרגישה קצת כמו בתוך סרט, סרט רע ממש,
(באמת, לא האמנתי שזה אכן קורה! ),
נזכרתי למזלי, הרב בהחלט, במאמר מן הספר,
התעשתתי, ולקחתי אחריות על הלידה,
הלידה הפכה להיות שלי, אשה בריאה הכורעת ללדת ולא פציינטית חולה.

(וסליחה על עודף המליציות :)
אבל לפחות המשפט האחרון נובע ממילותיו של דר ויניקוט במאמר/שידור המדובר).

מאותו רגע הלידה זרמה כפי שתכננתי (נו, פחות או יותר :) אבל טבעית היא היתה :) )

אלמלא הייתי קוראת את המאמר,
איני בטוחה כלל וכלל שהייתי מצליחה לקבל פרספקטיבה שונה על הסיטואציה,
לא כאשר אני בתוכה ..
אולי בדיעבד.

בסוף הלידה המיילדת אמרה "הפתעת אותנו, לא חשבנו שאת כזאת",
וגם הרופא התורן בא להתנצל על הכעס הראשוני שלו
(כעס ? יותר נכון זעם שהתקרב בעוצמתו להתקף הפחד שלי :)),
לאור סירובי להיכנס לחדר ניתוח.
סוף טוב הכל טוב. :)

אז מי שכרסה בין שיניה או תגיע למצב זה בקרוב,
ואין לה העדפה ברורה לקביעת יום ושעה מראש :),
לפני הגרביים והשוקולד והסוכריות ושמן נבט החיטה ותוך כדי מילוי טבלת הייאוש -
תפנו כמה שעות לספרון המאמרים הזה -
עבורי זה השתלם בענק :)

» ביקורות נוספות של lmh@rt
» ביקורות נוספות על תינוקות ואמותיהם - ואימותיהם