ספר טוב
הביקורת נכתבה ביום שלישי, 5 במאי, 2015
ע"י lmh@rt
ע"י lmh@rt
אוי! איזה ספר! או,
וואו! איזה ספר!
קשה להחליט.
נכון ש "עוצר נשימה" הוא אחד הביטויים השגורים בפינו,
לתיאור ספר אשר ריתק אותנו במיוחד,
אבל בספר הזה - "עוצר נשימה" אצלי חרג מגבולות הדימוי.
מה שנקרא, עוצר נשימה תרתי משמע.
אני לא אוהבת לספר את תוכן הסיפור למי שעדין לא קרא את הספר,
בשביל זה יש תקציר בגב הספר,
או במקומות אחרים למי שממש זקוק למידע.
(אבל אם לא בסיפור היסטורי עסקינן - לא חבל ?)
בעיני אפילו תקציר בגב הספר, לפעמים מספר יותר מדי.
אני מעדיפה להבין את נושא ורוח הספר באופן כללי בלבד,
ולקבל את המידע המינימלי ביותר,
המקיים תנאי מספיק,
על מנת לדעת אם בכלל הספר עשוי לדבר אל ליבי באופן כללי.
את תקציר הסיפור אני מעדיפה לגלות תוך כדי קריאה.
לכן, בעיני, ביקורת אמורה לשקף רק את רוח הספר.
את ההרהורים שנבעו ממנו,
את התחושות שהוא העלה,
את העצבים הרגישים שהוא חשף,
ללא ספוילרים או תיקצור תוכנו.
אבל זו רק דעתי שלי.
כרגע - אני מתלבטת איך ניתן להעביר את רוח הספר,
וזאת מבלי "לחשוף" אותו לקוראים עתידיים.
כי יש משהו בספר הזה,
משהו שמתעתע גם בקוראי ספרי מתח מיומנים,
(ולא, זה בהחלט לא ספר מתח).
קראתי, עלה בי חשד,
ואדון קלודל (הסופר) הרדים לי אותו,
והוא עשה זאת במיומנות מאלפת,
מוביל באף עד הרגע שה-ו-א מחליט לספר.
עד נקודה מסויימת הספר נחמד,נעים, לא יותר מזה,
ואז, הכל מתהפך! מתחילים להיכנס ללחץ, לדאוג,
מה קורה פה ? מה זו התפנית הזו ?
את המכה הראשונה צופים קצת לפני שהיא מתרחשת,
באופן אישי התאכזבתי מבחירתו של אדון קלודל,
דמותו של הויאטנמי הזקן, מר לין,
עוררה חיבה עד אותו רגע,
ורציתי שהסיפור יקח כיוון אחר,
ואז אדון קלודל מנחית את הפאנצ'ליין האמיתי.
וואו! כבר הסתובבתי סביב ההשערה הזו וזנחתי אותה מזמן,
הפתעה !!
הספר קצר אך עוצמתי ביותר, כפי שמובטח על גבי הכריכה.
ניתן לנשום ולהריח את חיי הכפר הוויאטנמי,
באמצעות הגיגיו של מר לין.
קשיי ההתאקלמות בארץ זרה בתכלית,
עבור פליט בא בימים כמר לין,
מעוררים חמלה והרהורים.
משלב מסויים בקריאה,
משהו במצבו של מר לין הזכיר לי את סטיבן הוקינג,
אדם חושב הכלוא בתוך גופו, או במקרה הזה,
באי יכולת לתקשר עם רוב רובו של העולם הסובב אותו.
ואז הגיעה ההפתעה. :)
אני חושבת שניתן וראוי להגדיר את הספר כמצויין,
פשוט עדיין מתהפכת לי הבטן מההנחתה המעולה של הסופר.
תהנו ..
7 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
lmh@rt
(לפני 10 שנים ו-4 חודשים)
תודה דן, באופן אישי אני לא ממש מגדירה את הספר הזה כספר שאוהבת, אבל יש בו משהו שונה שמייצר חווית קריאה שונה לקראת סופו.
|
|
|
דן סתיו
(לפני 10 שנים ו-4 חודשים)
Imh@art
אהבתי מאד את הביקורת, היא כתובה נפלא. לעניות דעתי, היטבת לתאר את סוד קסמו של הספר הזה. גםן אני אהבתי אותו מאד.
|
|
|
מורי
(לפני 10 שנים ו-4 חודשים)
תודה. בכל מקרה, הכל קשור לכל וכשאני קורא ספר מיד אני חושב מה לומר בסקירה. ספר
כמו שסקרתי היום, בנות למכירה, קשור לאסלאם ולנזקיו החמורים והוא לגמרי לא עומד בפני עצמו. כשאני קורא ובמיוחד בוחר לקריאה, מראש אני לא מנתק ספר מהקשרו הרחב. פשוט אי אפשר.
|
|
|
lmh@rt
(לפני 10 שנים ו-4 חודשים)
אין ספק שחוש הביקורת מתפתח כל הזמן, ובקצבי הקריאה שלך על אחת כמה וכמה. אין ספק גם שכאשר מוצבות לפנינו הרבה אפשרויות אנחנו מתחילים לסנן בביקורתיות גבוהה בהרבה ולחתוך בבשר החי. השאלה היא, האם זה נכון לעשות זאת לגבי ספרים.
כל ספר הוא עולם בפני עצמו. אם הייתי מדרגת את הספרים רק באופן יחסי זה לזה התוצאה היתה שונה לחלוטין מהדירוג הפנימי שלי וממה שמוצג פה באתר.
נראה לי נכון יותר להסתכל על כל ספר בלי שום קשר לספר אחר כלשהו. כל ספר ורמתו הוא. מה שחשוב זה מה הספר הנוכחי גורם להרגיש לחוות ולחשוב. בוודאי שהעולם הפנימי שלנו וצורת הסתכלותנו מורכבים מכל מה שקראנו,למדנו, חשבנו, עברנו עד כה - ולכן באמת מדובר בגבול דק. עם כל זאת, נראה לי שטוב לנו יותר אם נצליח לבחון כל ספר לגופו ככל שניתן, חפים מהשוואות ככל שניתן. אבל טוב, זהו. נראה לי שהעניין מוצה :). בכל מקרה, קריאתך שלך מוערכת בעיני. :) |
|
|
מורי
(לפני 10 שנים ו-4 חודשים)
מסכים שלא נסכים, אבל מסכים אתך לגבי עיתוי הקריאה. מאחר ואני באמת קורא כספר
בשבוע, 450 סקירות בכמעט עשור של כתיבת סקירות של ממש, חוש הביקורת מתפתח כך שספרים כמו הספר שלפנינו פשוט לא נכלל בין הטובים ואפילו לא בין הבינויים.
|
|
|
lmh@rt
(לפני 10 שנים ו-4 חודשים)
המממ .. מצטערת, אני לא מסכימה איתך. קראתי את הביקורת שלך על הספר, אחרי שכתבתי את זו שלי, יש משהו בהגדרתך את הספר כעשוי עם "תפרים גסים"
לפני הכל אני חייבת להביע את התרשמותי מקצב הקריאה הקונסיסטנטי שלך.
אחרי שאני כןתבת ביקורת, מצאתי את עצמי נהנית לקרוא ביקורות של אחרים על אותו ספר. הגעתי לביקורת שלך, והתמלאתי השתאות מהרפרטואר :) ללא מדגמים סטטיסטיים כלשהם, ובהערכה גסה, התרשמתי שאתה קורא כ 60 ספרים בשנה. כל שנה בעקביות. אשריך ! בתור ילדה קראתי בקצבים גבוהים מאלה, אך בתור אדם בוגר, אמנם לא עובר חודש מבלי שאקרא ספר (וגם אז הרבה פעמים מדובר בספר מקצועי ולא ספר לנשמה), אבל בהחלט עוברים גם שבועות ללא קריאה. אז מסירה את הכובע בפניך. לגבי הספר, בעיני אין זה ספר סתמי כלל. יש בספר דקויות לא מעטות שהן מהנות ומעוררות מחשבה. ( ד"א, אחד הספרים שממש סבלתי מקריאתם, ושמחתי כל כך שסיימתי אותו ונפטרתי ממנו, היה הספר "חרדתו של המלך סלומון" (אמנם גם על ספר זה לא הייתי אומרת שהוא סתמי, אבל בהחלט ממש מאוד לא מהנה) - עליו ראיתי שכתבת קסם! קסם! - אז ניתן להסכים שלא להסכים :) ) בכל מקרה, כשקראתי את הערתך לגבי התפרים הגסים של הסופר, חשבתי שיתכן ואתה צודק בעניין זה. יתכן ופה קבור הכלב בגינו משהו בספר הזה הקפיץ אותי כל כך. עדיין, סופר שמצליח לרתק בכתיבתו וגם לתעתע ןלנהל את הקורא באופן כה חד ומובהק, משל היה הקורא פלסטלינה בידיו - ראוי יותר למחיאות כפיים (אולי בשילוב פנים מוחמצות :) ) מאשר לכל דבר אחר - בהחלט לא מתלבש על ספר כזה התואר "סתמי" בעיני. מעבר לכך, ובאופן כללי, לעניות דעתי, מידת ההנאה שלנו מספר כלשהו, ומה שאנו כן ולא רואים בו , בהחלט לא תלוי אך ורק בספר עצמו אלא גם בנו, בתזמון שבו אנו לוקחים את הספר לידינו, מצב רוחנו הנוכחי, התקופה בה אנו שרויים - כל אלה ומרכיבים נוספים ישפיעו על מידת הנאתנו מהספר ומה שאנו מוצאים בו ולוקחים ממנו, כך בתקופה X ספר יכול להיות רק אוסף של מילים מרצדות ובתקופה Y חוויה שואבת. אבל שוב, אני יכולה להעיד רק על עצמי. |
|
|
מורי
(לפני 10 שנים ו-4 חודשים)
זה בהחלט הספר שיכול לזכות בתואר הספר הכי סתמי שנכתב אי פעם.
אין בו פשוט שום דבר.
|
7 הקוראים שאהבו את הביקורת
