****
חלק ראשון:
שתי פולניות נוסעות מאחורי משאית שעליה שלט "מטען חורג". שואלת הראשונה, תגידי, ג'ניה, מה זה מטען חורג? עונה לה השניה, מה זאת אומרת? אם המטען הזה נופל עלייך הוא חורג אותך במקום.
בכל פעם שנתקלתי בספר בצמד המילים האלה "אני הורג", למרות שהן כתובות בפונט ידני ורציני ובדם עלק והכול, וגם קשורות לרציחות מזוויעות במיוחד, לא יכולתי שלא לקרוא את זה במבטא הפולני ולחייך.
כלומר, לא יכולתי לקרוא את הספר הזה ממש ברצינות. הוא מפוצץ בכל כך הרבה מלודרמה ופאתוס, שמצאתי את עצמי מגחך בקול מדי שלושה-ארבעה עמודים (רציניים להחריד, אגב) למקרא עוד איזו מטאפורה מהתחת. כל הזמן דמיינתי את הרוצח משחרר נפיחה קטנה קטנה, עד שהבמאי צועק "קאט!" וכל הקאסט מתפוצץ מצחוק חצי שעה.
נגיד זה, בעמוד 303: "הוא הסתובב לעבר הלנה. כאילו היה זה הדבר הכי טבעי בעולם, האישה החליקה אל בין זרועותיו, צמאה לחיבוקו המגן, לאריג המעיל שלו שיספוג את דמעותיה, ליד המחליקה על שערותיה שתמיד הסתירו את פניה המבויישות לאחר לילות של תועבה". ופסקה אחת אחר כך: "אלפי תמונות התערבבו במוחו, סיפורים ועוד סיפורים הטורפים את המציאות עם הדמיון, את ההווה עם העבר, את האמיתי עם האפשרי, את הצבעים עם החושך, את ניחוח הפרחים עם ריחו המצחין של הריקבון". והשיא מגיע פסקה אחת אחר כך: "השנאה סינוורה אותו והפכה בהדרגה לזעקה שבכוחה לנפץ את כל המראות שבהן יכולה להשתקף רשעות, את כל הקירות שמאחוריהם אפשר להסתתר מרוב פחד, את כל הדלתות הסגורות שעליהן הידפקו לשוא המיואשים והנזקקים". אלוהים אדירים, זה יותר מצחיק מסיינפלד. טוב, אולי לא מסיינפלד, אבל משלום אסייג, בטוח.
חלק שני:
עכשיו, למרות מה שכתבתי כאן - אל תטעו. למרות נפיחותו, "אני הורג" (מטען חורג, חה!) הוא ספר בסדר גמור בהתחשב בז'אנר שלו. מותחנים אני שופט כמו שאני יכול לשפוט, נאמר, שווארמה - גם אם היא ממש מעולה, היא לא גורמה, היא לא תחלץ ממני אנקות תענוג כמו, למשל, סביצ'ה לוקוס עם גלידת ווסאבי אצל אורי בורי בעכו. כשאני מגיע למסעדות כאלה, השיפוט שלי מדוקדק וקפדני הרבה יותר. אז שלושה כוכבים, אולי אפילו ארבעה - בתוך המותחנים, ולא יחסית לכלל הספרים.
ספציפית, הספר קריא ונעים, לא מנסה להצחיק ולהיות שנון מדי, ויש מצב שחלק מהפאתוס בא מתרגום קלוקל מאיטלקית, ושבשפת המקור זה נשמע הרבה יותר טבעי. אין לי מושג. אולי. אבל אם באמת מצליחים לדלג את המשוכה הזאת, הספר בהחלט כתוב לא רע, הוא די מותח, מעט ארוך מדי, הקליימקס שלו מתמשך מדי, והוא מסתיים לא מעט עמודים אחרי התרת התעלומה, שזו בעיה לא פשוטה. מצד שני, אצל הרלן קובן למשל, אם אין לך עוד טוויסט שורה וחצי לפני הסוף אז הספר לא באמת נגמר, ומבחינתי גם זה מציק.
בשורה התחתונה - ספר סבבה. שווה קריאה, הייתי קורא עוד ספרים שלו. לא יודע לגבי "הסופר האיטלקי הטוב ביותר החי כיום", אבל מעביר בכיף כמה שעות אחרי-צהריים של שבת עם מיץ ענבים מרוסק עם ערק בכוס גדולה ליד.
****