ספר בסדר
הביקורת נכתבה ביום שבת, 4 באוקטובר, 2014
ע"י נועם
ע"י נועם
למה אסור לאיזבל להראות עם דם?
למה מארי , בתה של איזבל ,כעסה כשאביה התחיל לספור את האבנים?
למה איזבל פשוט הייתה מוכרחה להתחתן עם אטיין?
מה קרה בסוף? ואיך עוזרת לנו ההערה ההיסטורית בסיום הספר?
השאלות האלה מרכזיות בסיפור ולכן מוזר שאין לי תשובה עליהן.
2/3 מתחילת הספר פשוט משעמם, ובהחלט לא מובן.
המחברת יודעת לכתוב נפלא, לספר סיפור , הכתיבה מדהימה מרהיבה מהפנטת אבל וואלה אין עלילה. בין כל מספר שורות אני מצאתי את עצמי בורחת אל מחשבות היום יום, לא מרותקת אל הרחובות של צרפת , לא מריחה את ריח המאפייה המדוברת, לא מצליחה לדמיין אפילו את הגיבורים. סוג של בזבוז זמן קריאה לאנשים שרוצים להנות מהספר. לכאלה שמחפשים טכניקות כתיבה, אוצר מילים מרנין או ידע היסטורי מוזמנים. אני קוראת המון ספרים מהזאנר ובפרט של טרייסי, ואין מה לומר . ספר הביכורים לא לשווא נכשל במכירות ועלה על קרנו רק לאחר צבירת הפרסום של הסופרת.
לא מאמינה יותר להמלצות שעל גב הכריכה.
"מותח כל כך עד שהפיכת העמודים נעשית בקצב מסחרר״ הבוסטון גלוב
אתם רציניים כאילו? אני באמת שואלת..
״העניין גובר ככל שהעלילה מתקדמת, קשה לעמוד בסיפור האהבה הגדול הזה״ שיקגו סן טיימס.
***ספויילר***
סיימתי לקרא את היצירה המדוברת , רק בפרק האחרון הקצוות המרכזיים מתחברים. מעין תחושת אופרת סבון, סוף טוב וכולם מאושרים בסוף המחזה.
**סיום**
יותר מדי דמויות עם שמות כפולים ושמות דומים העיקו על הקריאה. הדמויות מאוד שטוחות ובלי עומק. הכתיבה נעשית ממבט של כותב יודע כל ,ומגוף ראשון.
מספר פעמים קשה להבין בכלל על מה מדובר.
לעיתים קרובות, במהלך קריאה של ספרים אני עוצרת לרגע, ומתחילה לבדוק עוד כמה פרקים נשאר לי. בדרך כלל זה מעיד על ספר מעולה, סיפור שיהיה קשה להפרד ממנו.
ב״בתולה בכחול״ הסיפור היה כל כך מלאה שספירת הדפים הנותרים נעשתה כפעולת עידוד.
פוטניצאל אדיר שניתץ על כותלי ארובה עתיקה וזמזומי כחול.
קורא אחד אהב את הביקורת
1 הקוראים שאהבו את הביקורת
