ביקורת ספרותית על אני ישן בחדרו של היטלר מאת טוביה טננבום
ספר לא משהו

---

את הספר הזה קראתי לאחר ספרו הפנומנלי של טננבום תפוס ת'יהודי! מה אומר לכם? ביג מיסטייק. בדר"כ אני לא אוהב לשלב אינגליזמים בשפה, אבל הפעם זה מתבקש: היוג'!
יכול להיות, ולו המצב הפוך וסדר הקריאה היה אחר, לא הייתי ממשיך לספר המאוחר יותר. זה היה מאוד חבל. במצב הנוכחי נותרתי וחצי תאוותי בידי וזה לגמרי לא נורא.
אני ישן בחדרו של היטלר נכתב כשנתיים לפני תפוס תי'הודי!, שניהם כתובים באותה טכניקה. בשני המקרים טננבום מקדיש כמה חודשים מחייו כדי לסייר במקום כלשהו, כדי להשיג תשובות כלשהן. במקרה שלפנינו טננבום מבקר כמה חודשים בגרמניה של 2010 ומבקש לדעת כמה תשובות פשוטות: מיהו הגרמני הטיפוסי והאם הוא אנטישמי.
הגרמני הטיפוסי נתפס בספר כאדם רציני, כבד, חסר חוש הומור, מקפיד בלבושו, דייקן, עגום ותמיד רוצה עוד למרות שהוא כבר חי בגן עדן.
האם הגרמני הזה, החי במדינה בה הרכבת דייקנית, הרחובות נקיים, הארכיטקטורה משובבת נפש והמכוניות מהודרות ומהונדסות היטב, האם הגרמני הזה, המחויב לישראל בשל השואה שגרם לעם היהודי, אנטישמי? התשובה פשוטה לגמרי: כן, מכף רגל ועד ראש. האם יש כאן פרדוקס? כן. האם אפשר ליישב אותו? כן, והספר עושה זאת בצורה טרחנית, כבדה, מנדנדת, נטולת ברק בדיוק כמו מושאי הספר עצמו.
שוב ושוב פוגש טננבום גרמנים כבדים ומשעממים, כאלה שהבורות מדברת בגרונם כשהם מדברים על היהודים וישראל, התורכים המרואיינים לא יוצאים טוב יותר והפרסים שפגש פה ושם בכלל בדיחה. אלה ואלה מתגלים ככאלה שאין להם מושג על מה הם מדברים, אבל לשנוא את ישראל הם שונאים, בסיוע הנדיב של המשט התורכי לעזה.
קשה מאוד לאריך בדיבור על הספר. בעוד קל מאוד לדבר על תפוס ת'יהודי! המשעשע, המבריק, המצליף, המכה ללא רחמים, המעליב והמוכיח, אני ישן בחדרו של היטלר מתגלה כשינה אמתית בחדרו במלון של היטלר, שום דבר לכתוב עליו הביתה.
עשו לעצמכם טובה ודלגו על הספר הנפוח הזה, המייגע והמשעמם.

» ביקורות נוספות של מורי
» ביקורות נוספות על אני ישן בחדרו של היטלר