ביקורת ספרותית על הגל החמישי - הגל החמישי #1 מאת ריק יאנסי
ספר מעולה

---

מכירים את הרגע הזה שאתם מבינים שאתם קוראים יותר מדי?
כן, ממש עכשיו חוויתי רגע כזה.
ואל תגידו לי "אין דבר כזה לקרוא יותר מדי." זה כמו האימהות האלו שאומרות לך, "תשתי, תשתי, אין דבר כזה לשתות יותר מדי," ואז את הולכת לאיזו הרצאה נגד עישון ומגלה ששתיית יתר תעשה לך בצקות במח ונזק לכל החיים.
זה בדיוק אותו הדבר.
אז ברגע שאת קוראת ספר, ומגלה שכל חלק בו מזכיר לך ספר אחר, את מבינה שהגעת למצב כזה. וזה גורם לי להעריץ סופרים שמוצאים רעיונות מקוריים לחלוטין.
כפי שהבנתם, הספר הנ"ל הוא לא כזה. אבל חוץ מאי המקוריות שלו, אני לא מוצאת בו חסרונות מהותיים אחרים.

העלילה מתחילה בדיוק כמו עשרים הדקות הראשונות בסרט "ברוכים הבאים לזומבי לנד". לכל אלו שלא ראו – וכדאי שיעשו את זה בזמן הקרוב – הסרט והספר מתחילים בנער (בסרט) או נערה (בספר) בודד/ה, בעולם שהותקף ע"י זומבים/חייזרים. שניהם מציבים לעצמם כללים, שלאחר מכן לא יוכלו לעמוד בהם. שניהם איבדו אנשים יקרים להם. שניהם נותרו בחיים רק בזכות הכללים האלו, והרבה הרבה מזל. ובשלב מסוים, שניהם שוברים את אחד הכללים והעלילה מסתבכת. ולכל התוהים למיניהם – הספר והסרט לא קשורים זה לזה בשום אופן.
ואם נעזוב לרגע את ההשוואה הזו, נוכל להגיע לרגע שבו קאסי מקאסיופאה, גיבורת הספר, שוברת את הכלל שלה – לא לסמוך על אף אחד. היא סומכת על אוון, הבחור החתיך שהציל אותה. וכבר מתקציר ברור לכולנו שזו טעות גמורה.
אז מכאן הספר מתפתח, וכבר יש לנו גיבור נוסף – בן פאריש. בן נמצא במקום אחר לחלוטין. הוא לוחם, חלק מצבא, מקדיש את כל חיו ללוחמה בחייזרים שלקחו ממנו את כל מה שהיה חשוב לו. הוא מתחבר עם אחיה הקטן של קאסי, וכך העלילות משתלבות.
והוא מגלה משהו – ספויילר – החייזרים יכולים להשתמש בבני אדם כגופים מארחים. שזה, כמובן, כמעט העתקה מהספר המעולה "גוף מארח".
ככל שהעלילה מתקדמת, הספר מזכיר לי עוד ועוד ספרים שקראתי בעבר.
וזו הסיבה שבעקבותיה הבנתי שאני קוראת יותר מדי.

אבל אם נעזוב לרגע את החיסרון הזה, הספר מדהים. הכתיבה זורמת ומרתקת, העובדה שהסופר לא חוסך בתגובות קיצוניות ובקללות רק מדגישה את האנושיות שבספר. (כן, אני יודעת. ב"תיכון לילה" אמרתי שקללות זה רע. אבל מה לעשות שזה לא אותו הדבר? אני לא ממש רואה מישהו בחיים האמיתיים אומר "זו אהבה בין ידידים" ואז צועק "זין על הכול"). הדמויות אמיתיות להחריד, מלאות חסרונות ופגמים, וזה מצוין. זה גורם לך להזדהות. ואפילו אם מעולם לא נמצאת במצב שבו כל אוכלוסיית העולם עומדת להיכחד ע"י מין לא ידוע של חייזרים, יהיה לך קל יותר להזדהות עם קאסי הצינית והאגרסיבית מאשר עם אלי היפה, החכמה והנערצת מ"תיכון לילה".
גם העלילה טובה – עזבו לרגע את העובדה שהיא לא חדשנית במיוחד. היא קצבית ומותחת, מלאת תפניות אבל גם לא מובנת מאליה. יש בה גם כמה קטעים שבבירור גורמים לך לחייך. ("כי הוא האדם הראשון שדיברתי איתו זה שבועות, אם לא מביאים בחשבון את הדובון, ובאמת עדיף שלא.") כל מה שצריך בספר.

ודבר אחרון ואולי הכי חשוב: הרומנטיקה.
אני חולת רומנים. אם תביאו לי ספר שאין בו בשום צורה סיפור אהבה, תבזבזו את זמני. וגם סיפור האהבה צריך להבנות טוב – אתה לא יכול להתאהב באדם שכרגע פגשת.
אז בספר הנוכחי יש שני סיפורי אהבה, ושניהם מצוינים. ואיך אני יודעת את זה? זה די פשוט. אני מחייכת כמו מטומטמת בקטעים שהם אפילו לא מצחיקים. זה גורם לי לאהוב את הספר עוד יותר.

אז הספר מצוין. אין לי עוד הרבה מה להוסיף. היה שווה את המחיר המלא ששילמתי עליו בגלל חוק הסופרים החדש או מה שזה לא יהיה.
החוק הזה מאמלל לי את החיים.
בקיצור, לכו תקנו אם יש לכם כסף. אם לא –
תלוו ממישהו. ואז תלכו לקנות.

» ביקורות נוספות של White Swan
» ביקורות נוספות על הגל החמישי - הגל החמישי #1