הביקורת נכתבה ביום שני, 15 בספטמבר, 2014
ע"י חיפושית
ע"י חיפושית
ספר טוב על ילד שהוא בעצם גאון. יש לו משרת אישי הגדול ממנו גם בגיל וגם במידות. למרבה האירוניה קוראים לו באטלר (משרת באנגלית).
המשרת עוזר לארטמיס בדברים לא רגילים, לרוב בלתי חוקיים.
מצד שני יש את הולי, או סרן שורט הולי, כפי שקוראים לה בספר. היא לא אנושית, אלא לפרקונית.
הספר כתוב במין הומור וככל שקוראים גם את ספרי ההמשך נהנים יותר. ארטמיס גדל בכל ספר.
אני זוכרת את עצמי מתפעמת מהחוכמה והגאונות של ארטמיס, שבעצם הגה והמציאות אותם הסופר אואן קולפר.
הספר בכלל לא מביא לקוראים סיפור אהבה, ופה זה חיובי, כי זה נותן הזדמנות להנות מהחוכמה וההומור שבספר.
בלי להאריך במילים, אני אבקש מכל מי שקורא את הביקורת הזאת לנסות את הספר הזה, לפחות את הראשון בסדרה.
קורא אחד אהב את הביקורת
1 הקוראים שאהבו את הביקורת
