ספר בסדר
הביקורת נכתבה ביום שני, 15 בספטמבר, 2014
ע"י אלון דה אלפרט
ע"י אלון דה אלפרט
****
היה איזה מישהו שעבדתי איתו פעם, שהיתה לו, בין שלל הבעיות הפרסונליות האחרות שלו, דרך קצת אידיוטית לתאר את מה שהוא רוצה. אחד הביטויים החביבים עליו היה "אפקט הוואו". הוא היה נכנס אליי לחדר ואומר, "כן, זה בסדר והכול, אבל חסר לי כאן את אפקט הוואו". בשלב הזה בדרך כלל התחשק לי להכניס לו סטירה או לפרוץ בצחוק, אבל תמיד הייתי יושב בשקט, מגחך בלב ומהנהן. אפקט הוואו, עלק.
הספר הזה עלול לעצבן את מי שמחפש עלילה ברורה בספרים שהוא קורא. מצד שני, למרות שבאמת תחושת ההתחלה, האמצע והסוף כאן אינם חד משמעיים, ולי אין תמיד סבלנות לספרים שהסיפור הוא לא מרכיב דומיננטי בהם - מצאתי את עצמי מרותק כבר מהעמודים הראשונים למה שזה-לא-יהיה שיש כאן. אולי אפשר לקרוא לזה אפקט הוואו.
ואפקט הוואו גרם לי, אחרי עשרים שלושים עמודים, לדפדף לדפים הראשונים של הספר ולפעור, ממש פיזית, את פי אל מול הגילוי שמדובר בספר שיצא לאור ב-1988, כשמייקל שייבון היה בן עשרים וחמש. יש כאן פסקאות שהייתי זקוק לשתי תקופות חיים מלאות כדי לייצר. אולי. הוא כל כך ידען ומדוייק ולא שיגרתי, עד שהסיפור המינורי על משולש אהבים בין בן-של-מאפיונר מבולבל מינית, היפסטרית (כשעוד לא המציאו את המושג) סקסית עם מניירות של ליידי גאגא והומוסקסואל יפה מידות ותואר, צנח אצלי בסדר העדיפויות עד למקום לא ריאלי ברשימה.
הספר היה מקבל אצלי את מלוא חמשת הכוכבים אילו לא איבד גובה בחלקו האחרון והפך להיות קצת מבולבל מדי, ויותר מכך - אילו לא הבנתי מתישהו שחסר לי בו משהו. שנראה שאני כבר לא מסתפק רק בכתיבה טובה - אפילו לא מופתית. כשאני קורא ספר, אני רוצה להרגיש משהו מעבר לקריאה עצמה - לצחוק, להתעצב אל לבי, או לחשוב מחשבות על עצמי ועל החיים. את כל מה שהספר הזה עשה לי, הוא עשה בצורה ספרותית, ולצערי, זה לא מספיק טוב.
****
35 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
אלון דה אלפרט
(לפני 11 שנים ו-1 חודשים)
תודה רבה על המחמאה, ושנה טובה ומתוקה לך ולכל המאזינים
|
|
|
תמיד אוהב אותו
(לפני 11 שנים ו-1 חודשים)
שלום לך
אולי הספר להערכתך 'מזנק' רק לשלושה כוכבים,אך הביקורת שלך כרגיל 5 פלוס.
תמיד נחמד לראות את חוות הדעת שלך על ספרות. מאחלת לך שנת תשע"ה מוצלחת וחתימה טובה. |
|
|
אלון דה אלפרט
(לפני 11 שנים ו-1 חודשים)
במקצוע שלי, לפחות, זה לא בדיוק ככה אבל די דומה. וכשיש משהו שהוא לא "בול" אלא "ליד" אז הוא ממש ככה.
ואני מניח שגם בעולם השירה ולצערי בריאליטי זה גם ככה. גם בספרות אפשר להרגיש את זה, את ה"ליד", בלי פלצנות, אלא פשוט מתוך זה שאנחנו כבר יודעים איך זה מרגיש כשזה "שם". בריאליטי זה מתקבל כפלצנות, פשוט כי הסוגה מוזילה את הכול והופכת את ההופעה לחלולה כיוון שהיא מנסה להאיץ תהליך במהירות לא סבירה. "אפקט הוואו" שאני מדבר עליו זה סוג של עילגות והשטחה שבאה בדיוק מהז'אנר הריקני ההוא, שמחפש משהו נוצץ, מבריק, בכל מחיר. לפעמים, זה מרגיש נכון, כמו אצל יובל דיין למשל, ולפעמים זה פשוט "נו באמת".
|
|
|
שונרא החתול
(לפני 11 שנים ו-1 חודשים)
את אפקט הוואו ניתן למצוא בתוכניות ריאליטי שירה שאליהן יכול להגיע זמיר עם קול שמיימי שמרעיד את מיתרי הלב
אבל הוא לא הכי יפה בעולם ולכן הוא נשלח הביתה כי אין לו את ״אפקט הוואו״. רק בישראל.
זה או שיש לך את ״אפקט הוואו״ או שאתה ״ליד״. |
|
|
אלון דה אלפרט
(לפני 11 שנים ו-1 חודשים)
באיזו?
|
|
|
yaelhar
(לפני 11 שנים ו-1 חודשים)
אפשר, כנראה, לנחש באיזו עבודה עובדים אלה שמשתמשים ב"אפקט הוואו" ...(-: (-:
|
|
|
ניר
(לפני 11 שנים ו-1 חודשים)
גם אצלנו בעבודה השימוש בצמד המילים "אפקט הוואו" סבל מאינפלציה מוגזמת... :)
|
|
|
שונרא החתול
(לפני 11 שנים ו-1 חודשים)
שימחתני.
|
|
|
אלון דה אלפרט
(לפני 11 שנים ו-1 חודשים)
צר לי לאכזב אותך, אצלי הספריה הפרטית משמעותית פחות מזו שאני אוצר במוח שלי.
הספרים שאני מחזיק הם בדרך כלל לא מזכרות מתקופות שעברתי וגם לא ממש מה שאני רוצה שמי שבא אליי הביתה יראה, אלא פשוט ספרים שאני מקווה שמתישהו אחזור אליהם לקריאה שניה. מעבר לזה, השופוני הזה של להחזיק את "יוליסס", דוסטוייבסקי או המינגווי - ואפילו לקרוא אותם, מה שאין לי סבלנות - זה פשוט לא אני.
|
|
|
אהוד בן פורת
(לפני 11 שנים ו-1 חודשים)
אלון, אני מסכים איתך. לא מתוך זה שקראתי את הספר
אלא מתוך זה שאני מבין שאתה לא מסתפק רק בכתיבה טובה. נראה לי מה שהופך אותנו לאספני ספרים, אני יכול להעיד על עצמי, הוא שאנחנו מחפשים שלספרים בספריה הפרטית שלנו יהיה ערך מוסף, משהו שאחרי הכל כאילו יזכיר אותנו ודברים שעברנו.
|
|
|
אלון דה אלפרט
(לפני 11 שנים ו-1 חודשים)
הספר כבר עבר הלאה :-)
|
|
|
שונרא החתול
(לפני 11 שנים ו-1 חודשים)
"יש כאן פסקאות שהייתי זקוק לשתי תקופות חיים מלאות כדי לייצר. אולי."
יש לך מקלדת וזוג ידיים. אפשר דוגמאות? דוגמה? דוגמית? משהו? |
|
|
אלון דה אלפרט
(לפני 11 שנים ו-1 חודשים)
קוג'ו, אני מבין אותך. לי עדיין לא ברור אם התחברתי אליו וכמה, אבל יש בו לפחות כמה עמודים שמילטו ממני אנקות הערצה לא רצוניות.
שייבון סופר גדול, וזה כמעט טרגי מבחינתי לגלות שהוא היה כזה כבר בגיל צעיר כל כך. באשר לאנשי ה"וואו" כאן למטה, נראה שהביטוי הזה דווקא כן מצא את דרכו אליכם.
|
|
|
זה שאין לנקוב בשמו
(לפני 11 שנים ו-1 חודשים)
וואו!
|
|
|
לי יניני
(לפני 11 שנים ו-1 חודשים)
wow תודה :-)
|
|
|
(לפני 11 שנים ו-1 חודשים)
ואללה
|
|
|
cujo
(לפני 11 שנים ו-1 חודשים)
ניתוח מצויין
גרמת לי להסתקרן ולחשוב שאולי לא אוהב את הספר כאחד:)
|
35 הקוראים שאהבו את הביקורת
