את הסקירה הנוכחית בחרתי להתחיל בשיר "האהבה תנצח" של אתינקס (מילים: זאב נחמה לחן: זאב נחמה ותמיר קליסקי).
לו בחייקך הייתי בגיא צונן
מגונן הכל נותן
אף פעם לא רציתי לפגוע בך
לאבד אותך
אם רק תבקשי הלילה
אקח אותך איתי רחוק רק אל תגידי לא
וכשייגמר הלילה ליום חדש חכי
הוא יבוא ואתן לך את הכל
כי רק אהבה תנצח את כל הדמעות
כשהכאב יחלוף אותך אני אשמור
כי רק אהבה תנצח את כל הדמעות
ובימים קשים אתן לך גם מסתור
כשבך אני נוגע גופי רועד
לא אמרת שניפרד
כי לא אוכל לשכוח מה שנתת
כשאהבת אותי
אם רק תבקשי הלילה...
הועתק מהאתר mako
כשאומרים שהאהבה תנצח למה מתכוונים? המשפט הזה הוא קלישאה. באמת? אני מסכימה עם העובדה שהאהבה היא "כוח מניע", כל עוד היא טהורה בין שני אנשים בלבד. אבל, מה קורה שיש גם תפאורה קרי, "אנשים"? "סביבה חברתית"? "דעות קדומות"? אנחנו לא חיים לבד בעולם הזה, ולסביבה יש השפעה ישירה על חיינו.
הספר "נעמי בשלמותה" מתחיל בשנת 1990 כשנעמי וייס שלנו בת עשרים ואחת. באותה עת בפיסת המדינה הקטנטנה הזו יצחק שמיר -ראש ממשלה, חיים הרצוג – נשיא המדינה, פועלים ערבים נרצחים על ידי עמי פופר, ועד היום אני זוכרת את הקריין ברדיו שמדווח על כך, בנוסף ארגון אל-קעידה, מתנקש בחיו של הרב מאיר כהנא ובעקבות כך, השתוללו מהומות בהר הבית, עם לא מעט מתפללים פצועים.
בקיצור הארץ "געשה"... לא היה רגע דל... לעומת זאת, בליבה של נעמי געשו גלים סוערים מסוג אחר.
נעמי ואיל בן-זוגה מגיעים לקורס קיץ במונית למכון ויצמן שברחובות, וכמו כל נהגי המוניות שכל היום סמוכים להגה הם מחפשים איש שיחה, הנהג הזה מצא את נעמי ואיל. אשתו של הנהג מועסקת במנזה של מכון ויצמן, ולדעתו זה התפקיד הכי חשוב, משום בלעדיה אפשר לסגור את "הבסטה". ציטוט עמוד 7: "אז אתם מהחכמים שלומדים במכון?"... "אשתי עובדת במכון. טבחית במנזה שלכם. מאכילה שם את כו-לם. את יותר חשובה מפרופסור, ככה אני אומר לה. למה, תוריד אחד מהם, מה נהיה? שום דבר, תוריד את הטבח, חאלס, אפשר לסגור את הבסטה. אם אין לחם אין תורה, לא ככה?" זה האיש. נהג מונית שצריך לפרנס משפחה ומי מדבר איתו על מילואים בכלל... ציטוט עמוד 8: "אמרתי לקצינה, בחייאת, איך אפשר להתפרנס ככה? האישה כבר מתמוטטת... כמו כולם. כוס אוחתוק המדינה הזאת"....
נעמי וייס בת ה-13 ואיל גוטפרוינד בן ה-17, הכירו לפני הבחירות של שנת 1984. (שני האבות שירתו יחד בצבא והיו חברים במפלגה הליברלית) ואת מי האבות מגייסים לבחירות? את הילדודס- כך נעמי ואיל הכירו.
איל בחור חסון, רזה גבוה שדיבר בשקט. הוא בקלות השתתף בקטטות כשידו בדרך כלל עליונה. לעומתו, נעמי – נערה נמוכה, מחושקנת ויופי שלא בדיוק גרם לך לסובב את הראש שוב. בנוסף קצת חולמנית, חולת אסטמה שאהבה להתבונן בבני אדם, כאשר היא מנסה לנחש את חייהם מאחורי המסכה.
נעמי מכירה את אמיר המציל בבריכה במכון ויצמן. אמיר הוא סטודנט ערבי – מסטרנט במחלקה לביולוגיה מולקולארית, שלפרנסתו הוא גם מציל בבריכה.
החור בסירה נפער כאשר איל טס לחודש לחו"ל עם חברו. אז נעמי נשארת לבד במכון ואז נפתח צוהר ... אמיר התחיל לסלול את דרכו לליבה של נעמי...
לנעמי לא קל בעולם הרגשות. היא נלחמה עם עולם של דיעות קדומות ואולי גם "היגיון". נעמי בוחרת אך גם נאלצת להתמודד עם התוצאות של החלטתה כמו כל דבר בחיים.
לנעמי עצמה כדמות "פשרנית" לא התחברתי והיה לי קשה איתה. אורית ליסטק-ירון נוגעת בקונפליקט הישראלי-ערבי, דרך סיפור מלודרמתי ובדרך מפגישה את הקורא עם המחיר שהיא נאלצת לשלם.
סוף הסיפור קצת חסר צבע אין בו wow. החלק הראשון של הספר ממריא, מסקרן ומעניין לעומת החלק השני שהרגשתי מעט "דעיכה" כנראה, בגלל הדיאלוגים הארוכים שאפשר היה לוותר עליהם.
הספר נעמי בשלמותה הוא רומן ישראלי שמתנהל בתקופה של לפני מלחמת המפרץ. אין הרבה דמויות ברומן הזה, והוא בעיקר מתרכז בשש דמויות ממעמד הביניים , עם מאבק עצמי ומתמיד למימוש עצמי. נעמי היא צעירונת קונפורמית ואיל בא ממשפחה טובה. כל הזוגיות ביניהם מופרת, כאשר אמיר המוסלמי נכנס לחייהם.
הדמויות בספר לא מתרוממות. הם חיים בסוג של פשרה וכל אחד כלוא בשלשלאות של החיים. החל מהמפגש עם נהג מונית. איל מקבל את נעמי as-is, למרות שהוא יודע שנעמי לא בדיוק אוהבת אותו. נעמי עצמה לא יוצאת למאבק... אחותה קרן - מתפשרת. ההורים של נעמי גם לא בדיוק... האימא לא אומרת את מה שיש בליבה באמת. אורנה חברתה, חיה גם בסוג של פשרה, מנהלת רומן עם גבר לא פנוי. כולם מתפשרים וחיים בסוג של "שביל הזהב" ששש מה יגידו? אף אחת מהדמויות לא נלחמת מול הדיעות הקדומות שנמצאים בדנ"א של כל אחד מאיתנו.
זו מלודמה עם נישואי פשרה עם הרבה סודות ועל מה שביניהם.
במלודרמות אין תזזיות הדפים עוברים מצד לצד בקצב איטי.
אני מודה שיש קטעים בספר שהרגשתי שאני אוכלת פסטה מוקרמת, כשגבינה צהובה מותכת מתגלגלת על המזלג ולא מצליחה להתנתק ממנה. אותו פרמזן מותך משול אצלי לדיעות הקדומות, הפשרות, והפחד מהתמודדות.
בכתובים נכתב: "הַפְּשָׁרָה תַּעְבִיר וְתַרְחִיק מֵאֲנָשִׁים מְרִיבָה" (הנגיד, בן משלי 86). כנראה שנעמי וייס נוטה להסכים עם המשפט הזה.
זהו רומן ביכורים אוטוביוגרפי נוגע וכואב. אני ממליצה עליו, למרות שאני הייתי מקצרת את הספר הזה לפחות בכמאה עמודים. אז תנשמו עמוק...
קריאה נעימה.
לי יניני
מצורף קישור לשיר: האהבה תנצח – למרות שבספר הזה זה לא בדיוק...
https://www.youtube.com/watch?v=zQw2FIIG2W0














