ביקורת ספרותית על נעמי בשלמותה מאת אורית ליסטק-ירון
ספר טוב

---

"נעמי בשלמותה". שום דבר לא שלם בנעמי. לא אהבתה לאיל, אהובה מהתיכון, לא המקצוע שהיא בחרה, נגררת אחרי איל למכון ויצמן תוך כוונה להמשיך לתואר שני. נעמי שטה בספינת חייה, מתאמצת לעשות את "הדבר הנכון", זה שנכון בעיני משפחתה ובעיקר אביה, החברה שסביב. נעמי בקליפתה היא "בחורה טובה" אבל מה שבתוכה הוא אחר לגמרי. נעמי נסחפת לרומן עם אמיר, מאסטרנט במכון. רק עם אמיר היא אכן נעמי בשלמותה. אלא שאמיר מוסלמי, ונעמי מבינה שאינה מסוגלת לאכזב את סביבתה ולבחור באמיר.מה שהופך את נעמי לשלמה שובר את החברה בה היא חיה. היא נשארת באיזור הנוחות שלה ונשאת לאיל. אילו היה מדובר בחיים עצמם ולא בספר, הרי שהרומן עם אמיר היה נכנס לפינה הראויה לו בלב, מטשטש עם השנים ולא משפיע בצורה דרמטית על חייה של נעמי. אולי אני צינית, אבל ככה נראה לי. אבל מכיוון שמדובר ברומן, לא יתכן שאהבה כזו, ובמיוחד רומן של ישראלית ומוסלמי פלסטיני, לא תגרור תשלום כבד. כאן הספר מאבד מקיסמו בעיני והופך לטלנובלה. אני לא רוצה להוסיף ספויילרים אז לא אפרט, אבל במהלך הקריאה של החלק השני של הספר מצאתי את עצמי ממלמלת "רק שזה לא יהיה מה שאני חושבת, רק שלא תהרוס את הספר". אז זהו. זה בדיוק מה שהיא עשתה. טלנובלה. אמנם במיטבה, אבל בכל זאת טלנובלה.

אני לא יכולה להימנע מלהשוות את "נעמי בשלמותה" ל"גדר חיה". בשני המקרים מדובר בבחורה נורמטיבית שמתאהבת במוסלמי. בשני המקרים הרומן מתרחש בבועה, במנותק מהסביבה החיצונית, ובשני המקרים הגיבורות מבינות שהרומן לא ישרוד במציאות היומיומית הישראלית. שתי הסופרות לא מהססות לבקר את החברה הישראלית היהודית, בעוד הן נמנעות מביקורת ולו הקטנה ביותר של החברה הערבית. התמונה שמצטיירת ב"נעמי בשלמותה" מקוממת פחות ואמינה יותר בעיני, שכן היא לא מתעלמת מהמציאות בישראל.

שתי הסופרות כותבות היטב, ושתיהן כשלו בעיני בהתמודדות בנושא של רומן ישראלית-פלסטני. הן אמנם בחרו בפתרונות הפוכים, אך בעיני לא אמינים באותה מידה. בכל זאת העדפתי את "נעמי בשלמותה". אולי כי מרבניאן ציפיתי להמון, ואילו מלוסטיג-ירון שזה ספרה הראשון לא ציפיתי לדבר והופתעתי לטובה. אולי גם זירת ההתרחשות של לוסטיג-ירון – מכון ויצמן, קרובה לליבי מאוד, והיא היטיבה לתפוס את האוירה והסביבה. רביניאן כותבת ציורי יותר, אבל כתיבתה של לוסטיג-ירון מדוייקת ומודעת לעצמה עד כאב. היא לא עושה לעצמה שום הנחות, ולמרות זאת מצליחה לחמול על גיבוריה. למרות שלא הזדהתי עם נעמי, היא נכנסה לי ללב ואני מהרהרת בה כבר כמה ימים לאחר שסיימתי לקרוא. "נעמי בשלמותה" היה קורם עור וגידים גם אם הרומן של נעמי היה עם מישהו שאינו מוסלמי אך לא מקובל על סביבתה. הוא מעלה תהיות קיומיות שלא קשורות לעימות הישראלי/ערבי, כמו הסודות שמסתירים הורים מילדיהם, אהבה שונה של הורה לילדיו, ועד כמה אנחנו באמת מנווטים את חיינו, גם כשנדמה לנו שבחרנו באופן עצמאי. "גדר חיה" לא היה שורד ללא הסכסוך. מה שכן, עריכה הדוקה יותר של הספר היתה מטיבה איתו. תיאורי הסקס רבים מדי לטעמי, ובשלב מסויים דילגתי עליהם.

בסך הכל ספר נוגע ללב וכתוב היטב.

» ביקורות נוספות של בלו-בלו
» ביקורות נוספות על נעמי בשלמותה