ביקורת ספרותית על שאלת פתיחה מאת דיוויד ניקולס
ספר בסדר

---

הספר שאלת פתיחה הוא לא בלתי חביב. בתור ספר טיסה, הוא אפילו די מוצלח. מה שקצת הטריד אותי בו, הוא שיש בו אי התאמה מוזרה: הגיבור, בראיין ג’קסון, הוא בן 18 וגם קהל היעד של הספר נראה לי סביב הגיל הזה פלוס מינוס. אבל הוא מתבגר בתחילת שנות השמונים, ועולם המושגים שלו סובב סביב השירים והלהקות של האייטיז, שאנשים בגיל הרלוונטי לא ממש מכירים ועשויים לפספס הרבה מהרמיזות ומההומור בספר. לעומת זאת, האנשים שכן מתחברים לעולם הזה – קשישים בני 40+ כמוני למשל – עשויים לחשוב שהשאלה האם בראיין יצליח בסופו של דבר לשכב עם אליס היפהפייה, או דווקא עם רֶבֶּקה היהודייה, או אולי בכלל עם לוסי הגאונה היא לא מספיק מעניינת בשביל להצדיק את המאמץ.

גם הסטריאוטיפים פה קצת מאכזבים: בראיין מתאהב עד כלות דווקא באליס, רק בגלל שהיא יפה. אם כך היא מוכרחה להיות בלונדינית וסטודנטית לתאטרון. הבחורה היהודייה האקטיביסטית והשנונה היא, מן הסתם, הרבה פחות יפה ולומדת – איך לא – משפטים. ואילו הבחורה הגאונה עם השם הסיני, שהיא בכלל לא סינית כמובן, לומדת רפואה. ברור. העולם מאוד מסודר כשאתה בחור צעיר בן 18 שמעריץ את קייט בוש ולומד ספרות אנגלית. ויש גם את החברים הישנים והקצת-מביכים מהתיכון, ולעומתם את החברים החדשים והמתוחכמים מהאוניברסיטה, את הקשרים רוויי האשמה עם האם החד-הורית, ואת הניסיון הבלתי פוסק (והתיאור פה אמין למדי) של בנים בגיל הזה לעשות צחוק מעצמם רק כדי שמישהי ממין נקבה תועיל סוף סוף להתייחס אליהם.

ואולי בכלל הכוונה הייתה לכתוב ספר שיזכה לעיבוד קולנועי, שבו ישוחזרו שנות השמונים באופן קולי כל כך עד שמישהו עשוי לחשוב שהאייטיז הן הסיקסטיז החדש, בצירוף הופעה מגניבה של קייט בוש בתפקיד אורח.

בקיצור – מין שילוב בלתי- מחייב בין נער החידות ממומביי (כמו שם, גם כאן יש תכנית טריוויה טלוויזיונית שהגיבור משתתף בה, וההתכוונות אליה מניעה את הסיפור), לבין מחפשים את אלסקה (שגם בו נדמה שאם אתה צעיר אתה מוכרח לבזבז את זמנך בין הרהורים פילוסופיים על מהות החיים, לבין טביעה תמידית באדי אלכוהול, בירה, סמים קלים ושאר ירקות). והסוף די מפתיע למען האמת, במובן אחד לפחות.

» ביקורות נוספות של ספרים שענת
» ביקורות נוספות על שאלת פתיחה