ביקורת ספרותית על חיילי בדיל על חוף ירושלים מאת עמיה ליבליך
ספר מעולה

---

"אבא, אוטו... אבא, אוטו...."
את המילים האלה בכה אחי הקטן (שאתם יכולים לראות בתמונת הפרופיל שלי) מדי לילה במהלך החודש שבו היה אבא שלי מגויס.
אמא שלי נאלצה להישאר כל ערב עם אחיותי בחדר עד שיירדמו, כי הן פחדו לישון כשהיא במרחק קומה אחת מהן.
אני עצמי נעשיתי קורא חדשות כפייתי.

מהי ההשפעה הנפשית שיש למלחמות, לטרור, לשנאה, לצורך להילחם, עלינו - ועוד יותר גרוע, על ילדינו?
יש בספר יותר שאלות מתשובות. ובכל זאת, לפעמים השאלה עצמה היא חצי מהתשובה.
עמיה ליבליך ישבה עם ישראלים רבים: מגויסים בעבר ובהווה, אמהות לחיילים, נשים וגברים שהמגע עם המוות השפיע עליהם, לטוב ולרע. בפתיחות הם מעלים את הפחד, הדאגה, הכעס, הרצון לברוח, הדחף להילחם על חלקת האלהים הפרטית שלהם.

אישית, הפרק האהוב עלי הוא זה שעל שמו נקרא הספר. סיפורה של חנה נדמה לי, אמא לשתי בנות.

בכל אופן: אם אתם מתכוונים להמשיך לחיות במקום שבו יש מלחמה כל חמש שנים. אם אתם שונאים לשנוא ומיואשים מן הייאוש. אם אתם יודעים שגם הילדים שלכם עוד יתגייסו, וקשה לכם אבל אתם יודעים שאין ברירה - הספר הזה הוא בשבילכם.

» ביקורות נוספות של אריאל
» ביקורות נוספות על חיילי בדיל על חוף ירושלים